אז… איך בונים בית ירוק?

תקציר הפרקים הקודמים: החלטתי לבנות בית ללא בטון שהשלד שלו יהיה עשוי ממכולות, מבחוץ הוא יהיה מחופה בחבילות קש ומבפנים עם לבנים מאדמה.
אחרי ההחלטה הזו, נשאר רק דבר אחד פשוט – לבנות את הבית.

את הרעיון לשימוש באדמה ובקש קיבלתי מאדריכל של בניה ירוקה, ואז לא היו בנמצא כמעט בכלל אדריכלים כאלה. שמו דוד רינוב והוא סיפר לי על ספינות אדמה – בתים שכמו שהספינה בים מספקת את צרכי האנרגיה, המים והמזון של נוסעיה כך הבית מספק לדייריו את צרכיהם. הוא הראה לי תמונות של בתים מאריזונה שם השתתף בבניה שכזו. ואני מיד נשביתי בתחום.

דבר נוסף שדחף אותי לכיוון בניה באדמה ובקש היה הספר המרתק “פרא” של גבי ניצן. בספר הזה יש פרק על בית הוביט שאליו מגיע גיבור הסיפור. הבית מבודד מהטמפרטורות בחוץ, נעים למחייה ללא צורך במזגנים ואנרגיה ממקורות חיצוניים. הבית מספק לדייריו מזון, מים ואנרגיה והכל כל כך פשוט וללא מאמץ רק מתוך תכנון נכון ובניה בחומרים מתאימים לאזור. ושאלתי את עצמי: אם זה כל כך פשוט, למה לא כולם בונים ככה?

כשהתחלתי לבדוק למה לא בונים ככה התשובה הייתה מאוד פשוטה – אין לאף אחד את הידע.
אני לא אדריכל ולא מהנדס ומעולם לא בניתי בתים לפני כן, אבל הבנתי שאם נמשיך לבנות בתים כפי שאנו בונים היום, רחוק לא נגיע. אז רק צריך מישהו שיקפוץ למים ויגיד שאכן אפשר לחצות את הים. החלטתי שאני אהיה נחשון בנושא הזה וקפצתי למים. לא ידעתי איך הבית יראה בסוף, לא ידעתי איך אגיע לקו הסיום אבל הניע אותי דחף אדיר לחולל שינוי. היה לי ברור שיש דרך אחרת ורק צריך למצוא אותה וללכת בה. כל שביל צר שהולכים בו מתרחב ככל שיותר אנשים צועדים בו, כך גם התחום של הבניה הירוקה בישראל יתרחב ככל שיותר אנשים יבנו בתים ירוקים.

הצבתי לעצמי ארבעה עקרונות בבואי לבנות את הבית הירוק:

1. שהוא יהיה הכי ירוק שאני יכול לייצר.
2. הבית צריך לעמוד בחוקי התכנון והבניה, שהרי אין טעם לבנות בית שבסוף יהיה בניגוד לחוק.
3. עיקרון השכפול – שכל מי שיראה את הבית יגיד בסופו של דבר, וואו איזה בית מהמם, גם אני רוצה לחיות בכזה בית.
4. ששותפתי לחיים, רינת, תסכים לחיות איתי בבית הזה.

אז חזון יש, עקרונות ביצוע יש. ומה שהיה חסר זה רק התשובה לשאלה: איך לעזאזל בונים כזה בית…? מעולם לפני כן לא בנה אף אחד לא בארץ ולא בעולם בית שעשוי ממכולות שמחופות בקש מבחוץ ולבני אדמה מבפנים. איך עושים את זה? איפה מתחילים? מה יהיו השלבים השונים? איך אני מבטיח שזה יהיה באמת בית שיעמוד בכל העקרונות שהצבתי?

יצאתי לדרך, והניסים החלו להתרחש. בכל פעם שנתקעתי ללא פתרון, הגיע האיש המתאים שסייע לי להיחלץ מהמשבר והעביר אותי לשלב הבא. ידעתי שהשלד צריך להיות ממכולות אז היה לי את המדריך הטוב ביותר בתחום, מי שהמציא את הבניה במכולות, אבא שלי, ממה ליפשיץ, שהוא בכלל אלוף העולם באילתור ובמציאת פתרונות לבעיות שונות.

העמדנו את המכולות. אחרי שהמכולות עמדו, מה עכשיו? נתקעתי. לא מצאתי לבני אדמה ולא מצאתי מי שבונה ככה, לא מצאתי כי אז עוד לא היו כאלה. ואז קרה הנס – מומחה לבניה בלבנים הגיע אלי, טוב לא ממש הוא, אלא בן הדוד שלו. יום אחד תוך כדי טיול בטרקטורון שלו עם חבר, הגיעו בטיול רכוב אלי, ממש אל מטע הזיתים שלי. באותו בוקר יום שישי החלטתי לקחת הפוגה ולנוח ולקבל השראה במטע הזיתים שאני כל כך אוהב. התלבטתי אם לסגור את השער של המטע אחרי, כי לרוב בעיקר בסופי שבוע מטיילים שאינם יודעים גבולות משאירים לי פסולת ונזקים. אבל איזה קול פנימי אמר לי לא לסגור את השער. הטרקטורון שלהם נכנס למטע, ואני בעיצומה של העבודה בשטח, שאלתי את עצמי האם להתרגז או לא? החלטתי שלא. אסביר להם שהם נכנסו לשטח חקלאי ושלא יעשו נזקים.

הם עצרו לא רחוק ממני וניגשתי אליהם, בסבר פנים יפות והתחלנו לשוחח. הם שאלו אותי על המטע כי הוא נראה שונה מכל המטעים שהם מכירים, ואני מספר להם על העקרונות של החקלאות המקיימת. כבר רציתי שילכו ושאוכל לחזור לשקט שלי, אבל הם התעקשו להישאר ושאלו עוד ועוד שאלות. הבנתי שיש צורך לתת להם את המישנה כולה. הזמנתי אותם לשבת תחת אחד האלונים, כיבדתי אותם בפירות שסק והתחלתי לספר איך אני מתכוון לבנות את הבית שלי ושיש לי כבר שלד ממכולות ואני רוצה מבפנים לצפות אותו בלבנים מאדמה. נהג הטרקטורון שמע זאת וקפץ: “אתה חייב להכיר את הבן דוד שלי, דויד מלול שמו, עלה לארץ ממרוקו לפני כמה שנים ושם, במרוקו, הוא בנה בתים מאדמה”. בעודו מדבר הוא שלף את הטלפון הנייד וחייג, כולו בהתלהבות ונתן לי לשוחח עם מלול. והשאר היסטוריה.

מלול ואני נהיינו חברים. נסעתי אליו לערבה לראות תמונות של בתים מאדמה שהוא בנה במרוקו. הוא הגיע אלי ולימד אותי איך בוחרים את האדמה הנכונה, ומה התערובת הנכונה עבור יצירה של לבני אדמה. הוא גם השאיל לי את מדחס הלבנים הידני שלו. הרעיון פשוט: 50% אדמה חרסיתית, 47% כורכר ו–3% מלט. “מלט ?!” נזעקתי. “אבל אני רוצה לבנות בלי מלט”. ואז למדתי ממנו שישנם שני סוגים של לבני אדמה – לבני יציקה המכונות “אדובה” אותן עושים בלי מלט. המרכיבים העיקריים שלהן הם אדמה וקש, וגם זבל של בעלי חיים כמו סוסים או חמורים. ויש לבני דחיסה שבהן לא שמים קש וכן שמים קצת מלט כחומר שידביק טוב יותר את המרכיבים השונים. מלול הסביר לי שלבני דחיסה ניתנות להכנה במכונה אוטומטית שמסוגלת לייצר 3,000 לבנים ביום. הבנתי שלפי העיקרון השלישי שלי (עקרון השכפול) אני צריך ללכת על לבני דחיסה ולא לבני אדובה כי אני רוצה שהבית ישוכפל על ידי אנשים רבים לעוד מקומות. 3% מלט בלבנים זה סוג של פשרה שאני מוכן לעמוד בה.

אז מתכון ללבנים יש, מדחס ללבנים יש, הבאתי גם את חומרי הגלם: משאית עם אדמה ומשאית כורכר. ואפילו בניתי נפה מיוחדת לניפוי האדמה מאבנים ומיון האגרגט החרסיתי – החומר הדק שהוא הבסיס המרכזי בלבנים האלה. גייסתי כמה חברים והתחלנו לייצר לבנים. ביום הראשון ייצרנו 56 לבנים. אחרי 26 ימי עבודה ייצרנו כבר 640 לבנים ביום. סך הכל ייצרנו 5,000 לבנים! משקל כל לבנה 7 ק”ג. הלבנים הושמו לייבוש בצל, מכוסות ביריעות פלסטיק חממות ישן, כדי שהן יתייבשו לאט. ככל שההתייבשות שלהן איטית יותר כך הן יהיו חזקות יותר.

זהו. ייצרנו את הלבנים וכעת יש לחפות איתן את הקירות. איך שהוא הגיע אלי אמנון ברי שעבד פעם בתחום וידע איך לבנות את הקירות. התחלנו לעבוד יחד ודי מהר הצטרפו אלינו חברים שבאו והלכו. הבית התקדם בעצלתיים, ממש לאט. לא ממש ידענו איך לעבוד במהירות וביעילות. יום אחד הופיע אצלי בני ויטל. הוא הציג את עצמו כפסל שמחפש עבודה. מיד ראיתי שיש לו גישה לנושא ושפה משלו עם החומר. בני היה ממש מתנה שהבית הביא לי. ביום אחד הוא עשה מה שלא הצלחנו לעשות בשבוע ודי מהר הבית התחיל לקבל צורה והמכולות נעטפו בלבני אדמה. ביקשתי מבני שכבר ילווה אותי עד סוף הבניה וכך אכן היה. הוא פשוט ידע לדבר עם חומרי הגלם הטבעיים: עם האדמה עם הקש ועם העץ. אין ספק שהוא אמן אמיתי.

את חבילות הקש אני גידלתי. הקש, כזכור, תפקידו לשמש כחומר בידוד מחוץ לבית. בשדה שעליו גידלתי את חומרי הבניין הללו אני יכול כל שנה לייצר את חומר הבניין הבא. זה מקור מתחדש יוצא מהכלל. למדתי שהחבילות צריכות להיות דחוסות ביותר. מי שכבש לי את חבילות הקש הוא מוצי צייזלר, הרפתן הוותיק ביותר בכרם מהר”ל שבכל שנה הכין לעצמו את חבילות החציר שלו. את החבילות צריך להניח בצורה כזו שהן ייתמכו אחת בשנייה. חיזקנו אותן אל הקיר של המכולות. אגב, תוך כדי בניה גילינו יתרון נוסף של המכולות – התברר שהן עשויות מחומר שניתן להשעין עליו ולתפוס אליו את קירות הקש.
אחרי הקש בא שלב הטיח. גם כאן היתה התלבטות איזה טיח לעשות? האם טיח רגיל או טיח מאדמה. נטיית לבי הייתה כמובן טיח אדמה. אבל היות שרציתי בית שישכפל את עצמו אצל רבים אחרים, הלכתי על טיח קונבציונלי לחלוטין. לא רציתי לקחת סיכונים, מה יקרה אם הקש יירטב או יירקב.

והבית עמד. הוספנו ריצוף מאבן טבעית, בחדרי השינה ריצוף עץ ממקורות מתחדשים. החלונות והדלתות גם הם מעץ ממקורות מתחדשים אותם בנה עבורי נגר שמתמחה בבניה שכזו. הכל נשמע פשוט, אבל ההרפתקה של בניית הבית לקחה שנתיים. תוכלו לראות ולהתרשם – התמונות מדברות בעד עצמן.
בפרק הבא: על המערכות הירוקות בתוך הבית הירוק.