טירת הקיימות של הכרמל

בוקר אחד קיבלתי שיחת טלפון. מהצד השני אמרו שמדברים מלשכת ראש העיר של טירת כרמל. “עמיעד לפידות?” שואלים. “כן”.”אתמול מועצת העיר קיבלה החלטה שעירנו תהיה עיר הקיימות של ישראל”. כמעט נפלתי על הארץ. התיישבתי על גדר האבן בחצר, גם מופתע וגם מאושר.

השיחה הזאת הגיעה תוך כדי עבודתי בגינה הקהילתית שהקמתי בבניין שבו התגוררתי בטירת כרמל. באותו זמן שני ילדים מהשכונה עבדו איתי בגינה במרץ. הסתכלתי עליהם – איזה חמודים, כמה הם למדו בפרק זמן כל כך קצר!

כמו שכבר סיפרתי לכם כאן, יצרתי מודל של חקלאות בת קיימא. פיתחתי מודל לטיפול בפסולת ועליו קיבלתי לא מעט  תשבוחות ופרסים ובניתי ממכולות בית מגורים ירוק שמוכיח כי ניתן לבנות בתים אחרת. עברתי עם כל המשפחה לטירת כרמל במטרה להוכיח, בעיקר לעצמי, כי ניתן לחולל שינוי גם בדירה בעיר, בבית שכבר קיים ובבניין משותף. בגיליונות קודמים סיפרתי איך חוללנו שינוי בבניין ובשכונה, ואיך הדיירים התגייסו ולאט לאט הסביבה התחילה להשתנות. את שיחת הטלפון המפתיעה מלשכת ראש העיר קיבלתי כמה שבועות אחרי שראש העיר הגיע לביקור בבניין שלנו לראות את השינוי שהתרחש.

בתנועה הסביבתית יש אמירה שניצחון סביבתי הוא זמני אבל ההפסד הוא לנצח… בכל אופן התענגתי על הרגע. בסך הכל רציתי להוכיח לעצמי, במעבר שלי לטירת כרמל, שניתן לייצר קיימות גם בדירה בעיר. והנה בעקבות המהלך שלי כל העיר רוצה להשתנות

והנה, טירת כרמל רוצה להיות עיר הקיימות של ישראל! באמת שהתרגשתי. הילד שבי ממש קיפץ מאושר תוך כדי עשיית סלטות באוויר וצעק בתוכי “לא יאומן, לא יאומן, זה קורה”. נשמתי עמוק. לא בכל יום פעיל סביבתי יכול לזקוף לזכותו הישג. בתנועה הסביבתית יש אמירה שניצחון סביבתי הוא זמני אבל ההפסד הוא לנצח… בכל אופן התענגתי על הרגע. בסך הכל רציתי להוכיח לעצמי, במעבר שלי לטירת כרמל, שניתן לייצר קיימות גם בדירה בעיר. והנה בעקבות המהלך שלי כל העיר רוצה להשתנות.

“אז אחרי שהתקבלה ההחלטה אתמול”, המשיך הקול מהצד השני של הטלפון להסביר, “אנחנו רוצים להתייעץ איתך”, שקט של מבוכה מהצד השני של הקו. “כן” אני עונה, ממתין לשמוע במה אני יכול לעזור. “אההה, איך עושים את זה?” שואל הקול בבהילות כממהר לסיים משימה לא פשוטה.

ראויים להערצה, חשבתי לעצמי. הולכים על מהלך, לא יודעים איך להתחיל אותו ולא חוששים לבקש עזרה. תופעה נדירה במחוזותינו. באמת כל הכבוד להם.

כשהחלטתי, לפני המון שנים, שאני רוצה לשנות את העולם, אחד הדברים הראשונים שהלכתי ללמוד היה דווקא מכירות. אמרתי לעצמי אז שיש לי רעיונות חדשניים ולא שגרתיים וכדאי ללמוד איך נכון להעביר אותם הלאה. אם אדע למכור דברים שאני לא מאמין בהם ואקבל כלים, אז דברים שאני כן מאמין בהם יהיה לי הרבה יותר קל למכור. ובאמת, אחד הכללים הראשונים במכירות הוא קודם כל להבין מה הצורך של הצד השני.

אז בהתאם למה שלמדתי, התחלתי לשאול את הצד השני (עיריית טירת כרמל) שאלות מכוונות של מה בעצם המטרה, מה הם רוצים להשיג, איך הם חשבו להתקדם בכיוון ועוד שאלות מהסוג הזה שעזרו לי להבין מה יכול להיות הפתרון המתאים ביותר עבורם. ואז אמרתי להם מה שלמדתי בשלוש עשרה השנים שבהן שירתתי בצבא.

שאם יוצאים למלחמה כדאי שיהיו לך חיילים. ואם יש לך חיילים אז צריך מפקדים. מה שאני מציע זה לעשות מעין קורס מפקדים, רק שלמעשה זה יהיה קורס פעילי סביבה. הרעיון הוא לקחת קבוצה של תושבים ממקומות שונים בעיר, ולאורך סדרת מפגשים לטעת בהם את הרצון ואת התשוקה לחולל שינוי. לרתום ולגייס אותם לענין. אחר כך ניתן להם כלים – איך לעשות את כל זה ונסייע  להם בהגשמת החלום. התוצר הסופי של הקורס הזה יהיה מאגר מיזמים ירוקים שיצאו מתוך התושבים עצמם, שיהיו מוכנים גם להתנדב במיזמים ולפעול לקידומם. כל מיזם שכזה נבנה באופן שלוקח בחשבון כמובן את מקורות התקציב להקמתו ולקיומו.

סיפרתי לאנשי העירייה שקורס שכזה העברתי פעם בזכרון יעקב שהיום היא הרשות המובילה בישראל בתחום הטיפול בפסולת. קורס דומה  העברתי גם במועצה אזורית עמק חפר. בעקבותיו ולאור המיזמים שיצאו משם, היום המועצה הזאת מובילה בתחום הסביבתי. העברתי קורסים דומים בחברות שרצו להיות ירוקות יותר ובעקבות המהלכים שיצאו מהקורסים האלו הן חסכו במשאבים רבים.

שמעתי את השמחה וההתרגשות מעברו השני של קו הטלפון. הם קיבלו קצה חוט לאחוז בו. חלף זמן לא רב, ואכן הקורס יצא לדרך. למפגש הראשון הגיעו 16 משתתפות ומשתתפים. למפגש השני כבר הגיעו 22 איש. סיימנו עם מגוון של תוכניות למיזמים שמסייעים לקדם את חזון הקיימות בעיר: פרוייקטים של נגישות, מיזמים של בניה ירוקה של מוסדות ציבור, תוכניות לטיפול בחתולי רחוב, פתרונות לפסולת גושית, חנות יד שניה, קומפוסטר קהילתי, גינה קהילתית ועוד.

מאז הושקו עוד שני קורסים בהנחיית בעיר. וממש השבוע הסתיים המחזור השלישי. העיר טירת כרמל מתחילה לשנות את פניה. בסביבה, כמו בסביבה, הדברים קורים לאט, אבל הם בהחלט מתרחשים. ספינת החלומות שלי שיצאה לפני יותר משני עשורים לדרך שכלל לא היה ברור מה טיבה ולאן היא מובילה, ממשיכה בדרכה ובכל יום מצטרפים אליה עוד ועוד נוסעים. איזה אושר. תודה גדולה מגיעה לכל אלה שחולמים יחד איתי, שעושים ופועלים למען הסביבה של כולנו ולמען עתיד טוב יותר.