סקירה חודשית של ההתפתחויות האחרונות במערכה העולמית על התודעה וחופש הפרט. החודש: האו"ם, ישראל ואירלנד

לידיעת תושבי חיפה והקריות: כן, האוויר באזור שבו אתם גרים מסוכן לבריאות ומייצר סרטן; לא, המומחים ש"הפריכו" את המידע הזה לא דייקו; כן, זה נכון גם היום, וביתר שאת, וגם במעלה רכס הכרמל ואפילו בשכונת דניה היוקרתית

בארצות הברית אפשר להפוך את גופות המתים לקומפוסט. ברוב העולם, בתי קברות סובלים ממצוקת נדל"ן חמורה. אבל עם גישה קצת אחרת, המוות יכול ליצור חיים חדשים

לוקח בין 200 ל־400 שנה ליצור סנטימטר אחד של אדמה פוריה – ולא יותר מכמה דקות כדי לעקר אותה

אסתטיקה והרמוניה הן חלק בלתי נפרד מאיכות הסביבה. הכל מתחיל מחלון אחד שבור, מסדק אחד במדרכה

בשעה שילדים בכל העולם אפופי חרדת אקלים והוריהם חשים אשמים וחסרי אונים, תאגידים וממשלות הם שגורמים את הנזקים הקשים לסביבה. בתקופת כהונתי יוענק יותר כוח לאזרחים, ופחות הנחות למזהמים ולבזבזנים הגדולים

אי היכולת לחולל שינוי ניכר באורחות חייהם של בני האדם וביחסם אל הכדור, הביאה את האיש הירוק להגר מישראל לניו זילנד הרחוקה. דווקא שם, רגע לפני שרכש חווה בת 180 דונם, הוא זכה להארה והבין שהשינוי כן מתחולל, רק לאט. הוא נענה לקריאת עצי הזית שלו במושב וחזר הביתה

התרגלנו לטוב – לנסוע לעמק המעיינות, או לאגמון החולה, לשבת במרחבים ירוקים ולצפות בתופעת טבע מרהיבה שבה אלפי חסידות, שקנאים ועגורים עפים מעלינו ונוחתים לצדנו לעונה של מנוחה והזנה. כמה חבל; לא בטוח שהפלא הזה יימשך

לא, לא עובדים עלינו בעיניים. כן, יש דבר כזה חקלאות אורגנית אמיתית בישראל. לא, הם לא מרססים את הירקות והפירות באישון ליל. כן, הם כן מגדלים תוצרת איכותית וטובה, נקייה מהדברה. צריך רק לעשות קצת מחקר ולדעת אצל מי לקנות

היא מתאמנת בריצה כל יום, משתתפת במרתונים וספורטאית מיומנת, אבל כשעליה ללכת 200 מטר לבית של חברה, היא נכנסת לאוטו ונוסעת.

הוא בדרכו אל חדר הכושר, התעמלות זה משהו שמאוד חשוב לו. אבל הוא יעשה מאמצים אדירים לאתר חניה קרובה לפתח הכניסה גם אם זה ייקח עוד עשר דקות של חיפוש מתיש עם הרכב.

זוכרים את סיפור הילדים "סיר הסירים" מאת אלונה פרנקל? ספר חינוכי שמלמד ילדים לעשות קקי בסיר ולא בחיתול. הספר יצא לאור בשנת 1975 וזו אולי הסיבה שאחרי שהילד מסיים את עשיית צרכיו בסיר, הספר מסתיים בשורות המלבבות: "'שלום פיפי! שלום קקי!" אמר נפתלי. 'להתראות בים!' אמרתי אני, אמא של נפתלי והורדתי את המים." בשנות ה-70 זו היתה הנורמה: נשפוך את הביוב לים, הוא כבר יספוג את הכל, הוא כל כך גדול, עד כדי כך גדול כשכאשר נבוא ונרחץ בו להנאתנו, לא נרגיש בכלל בדבר.

בסרט "אל תביטו למעלה" (Don’t Look Up), שמבקש להראות איך מקבלי החלטות, התקשורת ובעקבותיהם הציבור, בוחרים להתעלם מבעיה ברורה ומוחשית, רואים את גיבורי הסרט יוצאים לא פעם אל הלילה כאשר מעליהם שטיח של כוכבים. הם מתבוננים בכוכבים ומקבלים השראה, תובנה או מגלים תגלית. שמחתי לראות את זה, ומיד עלה בדעתי לשאול: מתי בפעם האחרונה התבוננתם בשמים? מתי צפיתם בכוכבים?