חזון הצמות היבשות

איך זה שאנחנו תמיד הולכים שולל אחר דבר כה פשוט כמו סיפור?” שאל המחבר השוודי דייוויד פיליפס בפתח הרצאת TED שנשא במרץ 2017. “ובכן,” הוא ענה, “הכול תלוי בדבר אחד יסודי: מעורבות רגשית. ככל שאנו מעורבים יותר רגשית, כך גם משתבשת התפיסה הביקורתית והאובייקטיבית שלנו”. פיליפס המתואר כמומחה “לקומוניקציה ולמיומנויות המצגת”, הוא דמות מוכרת למדי בזירה העסקית והתקשורתית בשוודיה. הרצאותיו מתמקדות בשיפור כישורי המכירות והמנהיגות באמצעות טכניקות עתיקות יומין של מספרי סיפורים שבכוחן “להציף את המוח בהורמונים המערערים את כושר ההבחנה שלנו”.

אין זה קשה לראות כיצד עקרונות הסיפור הקלאסיים חלים על המקרה המהמם של הבחורה הצעירה מסטוקהולם שלפני כחמש שנים צנחה מתוך ערפילי האולימפוס הדיגיטלי והפכה בן לילה גיבורת-על תרבותית. כמו כל דמות משובחת בעלילה בנויה לתלפיות מצליחה גרטה לעורר תגובות אמוציונליות חזקות בקרב הקהל השבוי של התיאטרון העולמי. הנערה התמה עם הצמות, שעל פניה החיוורות נסוך זעם קדוש, חדרה לליבו של ההמון ונקשרה בו באזיקים של הזדהות פרסונלית. אולם בה בעת שהיא גורפת הערצה ויקר היא גם מלבה עוינות, אנטגוניזם ומנות גדושות של לעג ושל בוז. במקביל להיותה נביאת זעם אמיצה אשר “מטיחה את האמת הקשה בפני בעלי הכוח”, היא נתפסת כבת עשירים מפונקת מסקנדינביה שמעיזה לקונן בפומבי על ילדותה “השדודה” ועל חלומותיה האבודים – בעולם שבו כחצי מיליארד ילדים חיים בעוני קיצוני ורבים סובלים ממלחמות, מהתעללות ומתזונה ירודה.

דמותה הבינלאומית של גרטה ניזונה מן המעורבות הרגשית של הציבור, החיובית או השלילית. היא זקוקה לאיבה המופנית כלפיה לא פחות משהיא תלויה במערך הקידום החנף, המביך לפרקים, המסקר את כל פעולותיה ומהדהד כל מילה היוצאת מפיה – ולעיתים אף עוטף אותה בהילת קדושה שלא חווינו מאז מותה של אמא תרזה. האמביוולנטיות המוזרה הזאת אינה רק מייצרת רשמים מעוותים ומעוררת דיון ניצי ועיוור, אלא גם מסיחה את דעתנו – וכפי הנראה נועדה לעשות זאת – מן התופעה הגורלית המתחוללת אל מול עינינו שבה האקטיביסטית השוודית ממלאת תפקיד משני, גם אם חיוני למדי.

איני יכול לטעון שגרטה תונברג מוליכה אותנו שולל, כמו שאיני רוצה לפקפק בכנותו של “מסע הצלב להצלת האנושות” שהיא מתיימרת להוביל. אדרבא, כוונותיה האישיות עשויות להיות טהורות כמי באר. יתרה מזאת, ייתכן שהיא בכלל נקלעה למוקד הדרמה הזאת שלא בטובתה. אך בין שהיא עצמה מודעת לכך או לא, דמותה המיוחצנת משרתת את האינטרסים של מנגנון ציני ורקוב. תפקידה המוגדר הוא להעניק חזות תמימה ואידאולוגית לתעשייה חמדנית והרסנית שמפעילה אליטה מאורגנת שאין דבר בינה לבין טובתו של כדור הארץ. להפך, יוזמיה ומנהליה של “המהפכה הירוקה”, כפי שנראה להלן, הם אותם תאגידים, אנשי ציבור ובעלי אינטרסים האחראים יותר מכל לזיהומים הסביבתיים ולפגעים הבריאותיים הנובעים מתעשיות הנשק, האנרגיה והמזון המעובד.

וזהו, אחרי הכול, הסיפור החשוב והרלוונטי לענייננו. אולם למרבה הצער הוא ארוך וטרחני, וחזקה עליו שיטיל שעמום על הקורא. זהו מארג מסורבל של קרנות ציבוריות וחברות פרטיות, של מנהלים מקצועיים ואשפים פיננסיים, של תועמלנים בתשלום ומומחי תקשורת – מבוך אפל ומסועף שתכליתו להטביע בנפשנו את אימת האחרית ולהאיץ תהליכים גרנדיוזיים שישנו את העולם מן היסוד. מחד, זוהי התגשמותו של חזון “המהפכה התעשייתית הרביעית” מבית היוצר של הפורום הכלכלי העולמי, לפיו השלטון הוא מיזוג בין המדינה לתאגיד, כשהחברה האנושית חיה תחת חרדה מתמדת וכפופה לאמצעי שליטה דרקוניים. מאידך, צבירת ההון האוליגרכית נמשכת כסדרה תחת אצטלת “הקפיטליזם הירוק” שאינו אלא אותה גברת מנוונת המתהדרת בשמלה מכובסת.

“תפקידה המוגדר הוא להעניק חזות תמימה ואידאולוגית לתעשייה חמדנית והרסנית שמפעילה אליטה מאורגנת שאין דבר בינה לבין טובתו של כדור הארץ. להפך, יוזמיה ומנהליה של “המהפכה הירוקה”, כפי שנראה להלן, הם אותם תאגידים, אנשי ציבור ובעלי אינטרסים האחראים יותר מכל לזיהומים הסביבתיים ולפגעים הבריאותיים הנובעים מתעשיות הנשק, האנרגיה והמזון המעובד”

כך או כך, הסיפור שלפנינו נפתח בבחור צעיר בשם אינגמר רנצהוג אשר בבוקר 18 באוגוסט 2018 יצא מביתו שבסטוקהולם ושם פעמיו אל משרדו שבמרכז העיר הנינוחה. היה זה יום קיץ סקנדינבי צונן ועטרת דקה של עננים כיסתה מעדנות את השמיים. לאחר שהפקיד את בנו בן השלוש בגן הילדים המשיך אינגמר בדרכו השגרתית וכעבור זמן מה, כאשר עבר לאורך בניין הפרלמנט שעל האי הקטן הלגנדסהולמן, הוא הבחין בדמות צנומה ומבוישת יושבת לבדה בצל המבנה הקלסי והמהודר. הוא עצר והתבונן חרש בנערה שמוטת העיניים ונוגת המבע. שתי צמותיה הילדותיות נחו ברישול על חזה, כפות ידיה היו תחובות בין ברכיה וגבה נשען על כותל האבן האדיר. בצידה האחד נח ילקוט בית ספר ורוד ובצידה האחר ניצב שלט קרטון מאולתר שעליו הייתה הכתובת – “שביתת לימודים למען האקלים”.

אינגמר המוקסם לא יכול היה לכבוש את סקרנותו, הוא ניגש אל הנערה ושוחח עימה. אישיותה הצנועה ונחישותה הבוערת להציל את העולם מגזרת הכליה נגעו לליבו. דמותה המשיכה וליוותה אותו לאורך כל יום העבודה, ועם בוא הערב הוא פרסם את תמונותיה בטוויטר ובפייסבוק בליווי הקריאה: “בואו לפרלמנט ותראו לגרטה שהיא לא לבד”.

למרבה המזל, אינגמר אינו סתם אזרח מן השורה שנפשו נכמרה ממחאתה של “הילדה ההרואית”, אלא מומחה ליחסי ציבור ולשוק ההון המתפרנס ממתן שירותי ייעוץ לגופים פיננסיים גדולים. למעשה, עוד לפני המפגש הגורלי עם גרטה הוא כבר היה מעורב עמוקות בתחום האקלים. בשנת 2017 הוא השתתף במסלול ההכשרה היוקרתי מטעם “פרויקט האקלים” של אל גור, ולאחר מכן הוא אף זכה בפרס “המשפיען הסביבתי” של השנה בשוודיה.

רצה הגורל וכמה חודשים לפני כן הקים אינגמר רנצהוג חברה עסקית בשם “We Don’t Have Time”, אשר תכליתה “לספק פלטפורמה להפצת מידע מנקודת מבט סביבתית ולהגביר את המודעות בנושא שינוי האקלים”. כל המעורבים בניהול החברה באו מתחום הבנקאות וההון, בדירקטוריון שלה מכהנים נציגים של “איקאה” ושל כמה מענקיות הפיננסים והתקשורת בשוודיה, נוסף לשני מדענים המתמחים במדעי ההתנהגות. בהשראת המנכ”ל המוקסם נטל צוות החברה על כתפיו את המשימה להפיץ את מסריה של גרטה ולגייס תמיכה ביוזמת השביתה שלה. כבר באותו יום נשלחו צלמים מקצועיים לזירה וביום המחרת פרסמה החברה סרטון מקצועי וערוך לעילא, מלווה בקולה הסדוק של גרטה המתבטא באנגלית מהוססת. הפוסטים של אינגמר ועמיתיו משכו מייד את תשומת ליבם של ארגוני סביבה ושל פעילים בינלאומיים, ובחסדי היד הנעלמה של המדיה החברתית הם החלו להתפשט במהירות האור והפכו את הנערה הביישנית בת ה-15 לידוענית גלובלית ולאייקון תרבותי.

מאז והלאה התפתחו האירועים כמו שרשרת של תגובות כימיות במעבדה של מדען מטורף – כלי תקשורת מרכזיים בסקנדינביה וברחבי העולם פרסמו כתבות נלהבות על הכוכבת החדשה שהבעירה את שמי האקטיביזם הסביבתי ופוליטיקאים בכירים החלו לשחר לפתחה; בכל יום הצטרפו לשביתת המחאה ברחבת הפרלמנט יותר ויותר בני נוער; המדיה החברתית שקקה בהערצה לצליינית הצעירה והדהדה בחדווה את מסריה “האנטי ממסדיים”; ארגוני סביבה גדולים ומשפיעים צירפו את תמונותיה לפרסומיהם הרשמיים, מלווים באזהרותיה מלאות הפאתוס על האפוקליפסה הקרבה; ברחבי העולם כולו נענו תלמידים בהתלהבות מובנת לקריאתה להשבית מדי יום שישי את הלימודים, כחלק מיוזמה שזכתה לכינוי “Fridays for Future”. כעבור כמה שבועות נסק מעמדה של גרטה לגבהים כמעט מיתולוגיים, ובדצמבר 2018 היא אף הוזמנה – בשם חברת “We Don’t Have Time” של אותו אינגמר רנצהוג, שם כבר שימשה כיועצת מן המניין – לשאת נאום בוועידת האקלים בעיר קטוביץ שבפולין.

“בשנת 2020 היא הפכה דוברת מבוקשת בנושא “המגפה”, ורשת CNN אף הזמינה אותה לשבת בפאנל מומחים מיוחד שדן בקורונה בהשפעותיה. בהתבטאויותיה התקשורתיות הרבות שיבחה גרטה את אמצעי התגובה הגלובליים, שהיו לדבריה “המחשה מצוינת לפעולה הקיצונית הנדרשת לטיפול בשינוי האקלים””

זמן קצר לאחר מכן, בינואר 2019, נשאו אותה כנפי התהילה אל המקדש המרכזי של דת העסקים המודרנית – כנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. “הבית שלנו בוער”, היא הטיחה בנוכחים המחויטים בקול נשבר ובמימיקה מלודרמטית, “אני לא רוצה את התקווה שלכם, אני רוצה שתיכנסו לפאניקה”!

בנאום אחר גינתה גרטה את האנשים “המקריבים את כדור הארץ תמורת כמויות דמיוניות של כסף”, והוסיפה: “רבים מן הנמצאים כאן נמנים על האנשים הללו”. פעילי סביבה ברחבי תבל לא ידעו את נפשם מרוב התלהבות.

המותג של גרטה המשיך לצמוח בקצב מסחרר, ובמרץ 2019 היא אף הוכרזה כמועמדת לפרס נובל לשלום. בחודש מאי היא הופיעה בשער המגזין טיים, לבושה שמלה ירוקה ומפנה אל המצלמה מבט טרגי ונוקב. תחת הכותרת “שביתה למען כדור הארץ” תייג אותה השבועון הפופולרי כאחת ממאה בני האדם המשפיעים בעולם. כעבור כשלושה חודשים הפליגה גרטה על גבי “ספינת מפרשים” בדרכה לפסגת האקלים של האו”ם בניו יורק, שמעל בימתה היא התאבלה על ילדותה “השדודה”. למעשה, המסע “הבלתי מזהם” שזכה לסיקור תקשורתי חסר תקדים והסתיים במשמר כבוד של ספינות האו”ם ובתמונה פיוטית של גרטה על רקע פסל החירות, נערך על גבי יאכטת מרוצים יוקרתית ממונקו – אחד ממקלטי המס של עשירי אירופה. היאכטה, מעניין לציין, נתרמה למסעה באדיבות מועדון ספורט מקומי שהקים פייר קזיראגי, אחיינו של הנסיך אלברט ובנו של ראש הענף הגרמני של שושלת האנובר. למען האמת, זהו רק קצה הקרחון של מעורבות האליטה ושל זרועותיה בפרויקט הישועה “העממי” של גרטה תונברג.

“האקטיביסטית”, כפי שהיא ממשיכה לכנות את עצמה, הפכה במהרה אשת ציבור חזקה ומקושרת, בעלת סדר יום עמוס, נושאת נאומים באירועים בינלאומיים, עוקבים אחריה מיליונים במדיה החברתית ומוקפת במערך משומן של יחסי ציבור שעליו מפקד אביה, סוואנטה תונברג – מפיק מצליח ומנהל בתעשיית הבידור והתקשורת בשוודיה. עם חלוף הזמן גדל נפח השפעתה במרחב הציבורי הרבה מעבר לתחומי הסביבה והאקלים, ונדמה שכמעט אין תופעה גלובלית הנמצאת מחוץ להשגתה של “הילדה בעלת הכוחות המיוחדים”. בשנת 2020 היא הפכה דוברת מבוקשת בנושא “המגפה”, ורשת CNN אף הזמינה אותה לשבת בפאנל מומחים מיוחד שדן בקורונה ובהשפעותיה. בהתבטאויותיה התקשורתיות הרבות שיבחה גרטה את אמצעי התגובה הגלובליים, שהיו לדבריה “המחשה מצוינת לפעולה הקיצונית הנדרשת לטיפול בשינוי האקלים”.

המסע “הבלתי מזהם” שזכה לסיקור תקשורתי חסר תקדים והסתיים במשמר כבוד של ספינות האו”ם ובתמונה פיוטית של גרטה על רקע פסל החירות, נערך על גבי יאכטת מרוצים יוקרתית ממונקו – אחד ממקלטי המס של עשירי אירופה. היאכטה, מעניין לציין, נתרמה למסעה באדיבות מועדון ספורט מקומי שהקים פייר קזיראגי, אחיינו של הנסיך אלברט ובנו של ראש הענף הגרמני של שושלת האנובר. למען האמת, זהו רק קצה הקרחון של מעורבות האליטה ושל זרועותיה בפרויקט הישועה “העממי” של גרטה תונברג

לאחרונה, בין שלל הופעות פומביות ומעצר מתוקשר בעיר הנמל השוודית מאלמו, הספיקה גרטה להשתרבב אל נבכיה המסורבלים של המלחמה באוקראינה. בסוף חודש יוני, בעיצומה של מתקפת הנגד הכושלת של צבאו, הזמין אותה ולדימיר זלנסקי אל לשכתו בצוותא עם קבוצת עבודה בינלאומית הבוחנת את “ההשלכות האקולוגיות של המלחמה”. לאחר מכן פרסמה ממשלת קייב סרטון מרגש שבמהלכו מלטפת המצלמה את פניה המצועפות של גרטה בעת שהיא מקשיבה בדריכות לדבריו של הנשיא לבוש המדים, המוקף בהילה של תאורת אולפנים מחמיאה. באופן כללי, נדמה שהצהרותיה במדיה החברתית מועתקות ישירות מקטלוג המסרים של הפנטגון, ובביקורה בקייב היא לא היססה לגנות את “ההתקפה הטרוריסטית של רוסיה” על סכר נובה קחובסקה בדרום אוקראינה, על אף שאין כל ראיות לאחריותה של מוסקבה למעשה.

אמנם לא רבים מודעים לכך, אולם הבמה הציבורית איננה זרה כלל לגרטה הצעירה ולמשפחתה. האב סוואנטה הוא שחקן תיאטרון במקצועו שגם הופיע בלא מעט סדרות טלוויזיה פופולריות. אמה של גרטה, מלנה ארנמן, היא זמרת אופרה מצליחה שבשנת 2009 אף השתתפה בתחרות האירוויזיון מטעם שוודיה. גם סבה מצד אביה היה שחקן מפורסם ואחד מאבות אבותיה, המדען סוואנטה אוגוסט ארניוס, קיבל פרס נובל לכימיה בשנת 1903 עבור פיתוח מודל “אפקט החממה”. ארניוס, כך מספרת ויקיפדיה, היה “הראשון לאמוד את השפעת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה על טמפרטורות פני השטח”. אין ספק שזוהי הצטרפות גורל מעניינת שאחד ממפתחיה הראשיים של תאוריית “ההתחממות הגלובלית” מסונף לאילן המשפחתי של גרטה תונברג.

סוואנטה ומלנה טוענים שלא היתה להם כל יד בהחלטת בתם הבכורה להקדיש את חייה לקמפיין האקלים, ושבהתחלה הם אף התנגדו לרעיון וסלדו ממערבולת התקשורת שהסתחררה סביבה. גרטה, כך הם מספרים, היא זו שהדביקה אותם בחיידק הירוק. “נגררנו לזה בעל כורחנו”, אמר האב בריאיון לרשת BBC. “גרטה סבלה מדיכאון קשה. היא הפסיקה ללכת לבית הספר ואף סירבה לאכול. מאבק האקלים הפיח בה אנרגיה מחודשת”. אולם הגרסה הזאת, שגרטה ואוהדיה דבקים בה ללא לאות, היא מפוקפקת למדי או לכל הפחות מיתממת. שני ההורים היו מעורים היטב בחוגי איכות הסביבה בשוודיה, ומלנה אף זכתה בפרס מיוחד מטעם ארגון WWF ובגרינפיס תיארו אותה כ”פעילה מדהימה לשימור היערות למען דור העתיד”. היא אף כתבה ביוגרפיה משפחתית בשם “סצנות מהלב” שבה תיארה את חייה כזמרת אופרה, את פעילותה הציבורית ואת ההתמודדות של בתה הבכורה עם תסמונת אספרגר. הספר, דרך אגב, יצא לאור חמישה ימים בלבד לפני תחילת השביתה של גרטה, ומטבע הדברים הפך מייד רב-מכר עולמי.

כמה חודשים לאחר גיחתה אל אור הזקורים ניתקה גרטה את קשריה עם חברת “We Don’t Have Time”, לאחר שהעיתונות השוודית דיווחה על כך שידידנו אינגמר (שלימים הודה שהמפגש עם הילדה השובתת לא היה מקרי) השתמש בדמותה כדי לגייס השקעות בשווי עשרות מיליוני דולרים. גרטה עצמה פרסמה ציוץ שבו הכחישה את “השמועות” על כך שגורמים אחרים מנצלים אותה ושולטים בה. “אף אחד לא עומד מאחוריי”, היא כתבה, “איני חלק מארגון ואני עושה הכול ללא כל תמורה כספית. אני עצמאית ומייצגת את עצמי בלבד”.

כאמור לעיל, אין כל סיבה שלא להאמין לה או לפקפק בכנות כוונותיה. אולם צריך להיות נאיביים במיוחד כדי להתכחש לטבעה הריאליסטי של “המהפכה הירוקה” שהיא מייצגת, ולהתעלם מן הגורמים הכוחניים שמושכים בהגאיה. התנועה הסביבתית, שבעבר ביטאה אנרגיות של מרי המוני ושילבה את אהבת הטבע עם אידאולוגיות של צדק כלכלי ושל פלורליזם ואנטי-מילטריזם, הפכה ברבות השנים תופעה סופר-קפיטליסטית המייצגת את האליטה הפיננסית ותלויה כמעט לחלוטין במטמוני העושר השערורייתיים שלה. הפעילים האנונימיים מן העבר, סחופי הרוח ומוכי אלות המשטרה, הומרו עם הזמן באקטיביסטים מהונדסים הניזונים מתאורת אולפנים ותלויים בשירותי יחצנים. היוזמות האותנטיות והאורגניות הפכו רשת של “ארגונים בלתי ממשלתיים” (NGO) שמנהלים “מנהיגים משוק ההון” ו”מומחים לעסקים בני-קיימא” המקדמים מדיניות של “ניטרליות אקלימית” או “אפס פליטות נטו”.

“המהפכה הירוקה אינה מאיימת על תעשיית האנרגיה המסורתית אלא מחזקת אותה”, אומרת קורי מורנינגסטאר שהיתה שנים רבות פעילת סביבה מובילה בקנדה. “תכליתה היא להרדים את המחאה ואת ההתנגדות, ובמקביל ליצור תמיכה ציבורית סינתטית ביוזמות המיטיבות עם התעשייה המזהמת”. מורנינגסטאר, שפרמה ספרים ומאמרים רבים על מה שהיא מכנה “המגזר השלישי” – התשלובת הבינלאומית של הארגונים “ללא כוונת רווח” – פרשה בשנת 2009 מן התנועה האקולוגית שלדבריה “נלחמת למען שינויים קוסמטיים במקום לאתגר את המערכת עצמה”.

נישאת על גלי התסכול והסקרנות האינטואיטיבית, צללה מורנינגסטאר למחקר סיזיפי ופרטני שהצליח לחשוף את תמנון הכסף ואת הכוח המפעיל את “כוורת הארגונים שיש להם שמות יפים וחזות צעירה ופסאודו-מרדנית”. אחת הדוגמאות המובהקות לאופן שבו פועלת “תעשיית איכות הסביבה” הוא ארגון “We Mean Business” המייצג קואליציית תאגידים בשווי כולל של 25 טריליון דולר, הפועל תחת חסות הפורום הכלכלי העולמי ותכליתו היא ליצור לובי מרושת ואגרסיבי למען הפחתה רדיקלית של הפליטה הפחמנית עד 2030.

בשנת 2019 יצא לאור ספרה של מורנינגסטאר, “The Manufacturing of Greta Thunberg”, המביא תחקיר מקיף ומאיר עיניים על אודות התופעה “שצצה מן האין ונדחפה במורד גרוננו בזמן שפעילים ותיקים, שהקדישו שנים מזמנם ומכספם למען המאבק זוכים להתעלמות מוחלטת”. על פי מורנינגסטאר, המאמינה בחומרתו של משבר האקלים, גרטה משמשת כפנים היפות של מה שהיא מכנה “ההונאה הגדולה” – הפרויקטים לצמצום הפחמן ולפיתוח האנרגיה האלטרנטיבית שתכליתם היחידה היא להרחיב את שוק ההון הגלובלי ולהזרים כסף ציבורי לכיסי בעלי המניות. “אנרגיה נקייה ומתחדשת אינה בהכרח נקייה ולא ממש מתחדשת”, היא אומרת. לדעתה גם פרויקט “גרין ניו-דיל” שמקדמים במרץ פוליטיקאים ליברליים ברחבי העולם, נועד במהותו להאיץ את תהליך הדיגיטציה ולהרחיב את ההשקעות הצבאיות. “טורבינות רוח ופאנלים סולריים”, היא מוסיפה, “הם בעיקר דימויים יפים המשווקים כפתרון קסם לבעיית האנרגיה, אולם זוהי הולכת שולל, חזות מזויפת למטרה המרכזית של וול-סטריט: הקפיטליזציה של הטבע”.

“אחד המוקדים היחצניים המרכזיים של “תשלובת איכות הסביבה” הוא הסיוע לאוכלוסיות נחשלות שאמורות כביכול לצאת נשכרות מן הגמילה הגלובלית מדלק המאובנים. אולם שלא כמו בסרטוני הקידום המרגשים ובעלוני הכרומו הנאים, משק האנרגיה האלטרנטיבית במדינות העניות אינו אלא הסוואה רפה למלתעות החמדנות של נושים בינלאומיים”

במסגרת “ההפיכה התאגידית הגדולה והנבזית בהיסטוריה”, כהגדרתה, נכסי טבע פתוחים כגון נחלים, חופים ויערות יהפכו מוצרים שווי כסף ויהיו בסיס לסחר-מכר ספקולטיבי בשוקי ההון. “האבסורד הוא”, היא אומרת, “שהצלת הטבע אמורה עתה להיות תלויה במערכת שהרסה אותו”. זהו מיתוג חדש של הקפיטליזם המוכר לנו כיום “זן עדין ואדיב יותר של דיכוי, ניצול וסבל”. אנשים הולכים שולל אחר הטרמינולוגיה הירוקה, התמונות האסתטיות וגייסות הידוענים, אולם זהו אותו תהליך אכזרי שמימים ימימה כלל גם “עקירה של אוכלוסיות ילידיות המגינות בגופן על משאבי טבע חשובים”.

במקום לערער על קדושת הרווח ועל צבר ההון חותרת “המהפכה הירוקה” ליישם תהליכים יקרים להפקת אנרגיה, כגון “לכידה ואחסון של פחמן” או “שיוב נפט מוגבר” הדורשים משאבים ציבוריים אדירים עבור מחקר, פיתוח וסובסידיות ממשלתיות נחשקות. תרומתן של הטכנולוגיות הללו להקלת “משבר האקלים” היא אמנם מפוקפקת, אך אין ספק שהן מיטיבות עם התאגידים ועם קרנות הגידור למיניהן. הדבר תקף גם ל”היתרי הפליטה” שהיצרנים קונים מן הרשויות, סוחרים בהם בשוק ניירות הערך ומפיקים מהם רווחים ספקולטיביים נאים. כך הוא גם השקר הגדול של מנגנון “קיזוז פחמן” – תהליך שבו רוכשים המזהמים “אשראי פחמן” המיועד להשקעות בפרויקטים סביבתיים ברחבי העולם, שרובם התגלו כחסרי כל תועלת אקולוגית – המאפשר לחברות הגדולות להתכסות בנוצות ירוקות ובו בזמן להמשיך בדרכן משכבר.

אחד המוקדים היחצניים המרכזיים של “תשלובת איכות הסביבה” הוא הסיוע לאוכלוסיות נחשלות שאמורות כביכול לצאת נשכרות מן הגמילה הגלובלית מדלק המאובנים. אולם שלא כמו בסרטוני הקידום המרגשים ובעלוני הכרומו הנאים, משק האנרגיה האלטרנטיבית במדינות העניות אינו אלא הסוואה רפה למלתעות החמדנות של נושים בינלאומיים. למשל, במקום פשוט לספק פאנלים סולריים לתושבים באפריקה שאינם מחוברים לרשת החשמל, העניקו ממשלות ביבשת לחברות עסקיות זיכיונות למכירת “מתקני קליטה” זמניים ומוגבלים, שעבורם הן גובות ריבית שנתית של 20%. דוגמה טובה לכך היא חברה בשם “M-Kopa Solar” הפועלת בקניה, שאותה הגדיר ביל גייטס כ”הזדמנות ליצירת שוק חדש של צרכנים נלהבים – בני אדם עניים”. החברה גם מספקת אמצעי תאורה, מקררים ומכשירי טלוויזיה במחירים מופקעים, ואינה מהססת לנתק את המתקן הביתי למאחר בתשלום היומי.

ואם כבר באפריקה עסקינן, הרי שאי אפשר שלא להזכיר את שוק הקולטן, שאולי מסמל יותר מכל את מה שקורי מורנינגסטאר מכנה “הקולוניאליזם הירוק של המאה ה- 21″. קולטן הוא תערובת מינרלים שהיא חומר גלם חשוב בתעשיית האלקטרוניקה, ובפרט בייצור סוללות למכוניות חשמליות – ספינות הדגל ה”ידידותיות לסביבה” שתנועת האקלים כה אוהבת לקדם. שלושת התאגידים השולטים במסחר העולמי סופגים לעיתים קרובות ביקורת קשה בשל תנאי העבודה המחרידים של פועלי הכרייה, שרבים מהם ילדים. כריית החומר ביבשת השחורה הלכה וגברה בשני העשורים האחרונים ומחירו עלה דרמטית. הביקוש הגובר אף יצר מאבקי כנופיות סביב השליטה בשוק ההברחות הפורח, והוא מוזכר לעיתים קרובות כאחד הגורמים העיקריים למלחמת קונגו השנייה אשר גבתה יותר מחמישה מיליון קורבנות.

אם כן, לשם כך קמה הרשת המסועפת והחזקה של הארגונים הבלתי ממשלתיים “הפועלים תחת סלוגן של הומניזם כוזב ומנצלים את הרצון הטוב של בני האדם, בעיקר צעירים, למען האינטרסים של המעמד השליט ושל משטר התאגידים והמיליטריזם”. זוהי מערכת המטפחת פס ייצור של “מנהיגים צעירים” כדוגמת ג’יימי מרגולין העומדת בראש ארגון “Zero Hour”. מרגולין הקימה את הארגון כשהיתה בת 16, לאחר שנת התמחות בקמפיין הנשיאות של הילארי קלינטון והשתתפות בהכשרה מיוחדת מטעם נביא האקלים אל גור (ששווי נכסיו נאמד ב-350 מיליון דולר). היא ארגנה את “צעדת הנוער” הגדולה בוושינגטון הבירה והפכה גם היא בעיני התקשורת המרכזית, כמו חברתה הטובה גרטה, כוכבת פופ ונציגת “מנהיגי העתיד”.

“אלה מנהיגים שאינם עוינים את המערכת והמערכת אינה עוינת אותם,” כותבת מורנינגסטאר בספרה. “להפך, ארגונים בינלאומיים מאמצים אותם, הם מקבלים במות מרכזיות, משתתפים באירועים יוקרתיים וזוכים לגישה ישירה לפוליטיקאים במוקדי הכוח”.

המציאות האבסורדית היא שארגונים משפיעים ובעלי מוניטין, כגון WWF וגרינפיס, משתפים פעולה עם הקונצרנים שנגדם הם כביכול נאבקים. לא רק זאת, אלא שהם עוסקים בקידום האינטרסים של מדינות המערב ושל זרועותיהן הפוליטיות והכלכליות ברחבי “העולם השלישי”. ארגון Avaaz, לדוגמה, המתהדר בדימוי פרוגרסיבי ומתמחה בהפעלת קמפיינים מקוונים בנושאי “אקלים, זכויות אדם ושחיתות,” היה משתתף פעיל בתעמולה שהובילה להפצצות ההרסניות בלוב ולהתערבות הצבאית בסוריה. כיום, בהתאם לצו השעה, הוא מאמץ בעיוורון את הרטוריקה העוינת כלפי רוסיה ומשקיע משאבים רבים בגיוס תמיכה במכונת המלחמה של נאט”ו.

תקצר היריעה מלתאר את כל הגופים המרכזיים המרכיבים את הכוורת הסבוכה הזאת. עם זאת, כמה מהם ראויים לציון מיוחד, בעיקר בשל היותם התגלמות מזוקקת של המיזוג הבלתי קדוש בין אינטרסים אוליגרכיים לבין “אקטיביזם” ירוק. “The Climate Group” למשל, הוא ארגון שהקימה קרן האחים רוקפלר, ועל אף שאינו מוכר בציבור הרחב הוא ממלא תפקיד חיוני בעיצוב המדיניות הפוליטית והשוק העסקי “כדי להשיג את מטרת אפס פליטות נטו עד 2050”. דוגמה נוספת היא קרן פיננסית ענקית בשם “Generation Investment Management” המציגה עצמה כ”חלוצה בתחום ניהול השקעות בנות-קיימא”, ואף מדברת גבוהה גבוהה על חזון של “חברה בריאה ובטוחה” – על אף שבין לקוחותיה העיקריים נמצאים כמה מן הגרועים והנצלניים שבתאגידים, כגון אמזון, מאסטרקארד ואפילו נייקי, על עבדיה המודרניים במכלאות הבטון שבאינדונזיה.

בין הוותיקים והמוכרים בין מותגי “הגנת הסביבה” נמצא ארגון WWF (“הקרן לשימור הטבע”) שלוגו הפנדה שלו מתנוסס מעל מסכים, לוחות פרסום וכתבי עת בעולם כולו. הוא הוקם בתחילת שנות השישים כיוזמה של הנסיך ההולנדי ברנהרד, חבר לשעבר במפלגה הנאצית הגרמנית ומייסד קבוצת בילדרברג. הנסיך פיליפ המנוח, חובב ציד מושבע וגאה, כיהן שנים כנשיא הכבוד של הארגון, שאחת מתכליותיו הרשמיות היא “שימור זנים נכחדים של בעלי חיים”. הקרן הפיננסית של WWF, הידועה בכינוי “מועדון 1001”, היא קבוצה סודית שחבריה נמנים עם האריסטוקרטיה האירופית הישנה ועם האליטה הכלכלית במערב.

על פי תחקירים וסרטי תעודה עצמאיים שיצאו לאור בעשור האחרון, מקבל WWF תרומות גדולות מתאגידים הגורמים להרס יערות הגשם ומסייע להכשיר את תעשיית גידולי הסויה המהונדסת של “מונסנטו” המשתמשת בכמויות עצומות של קוטל החרקים “ראונדאפ”. נוסף לכך, הארגון היה שותף לעקירת יותר ממיליון תושבים בהודו ובאינדונזיה “המפריעים למרחב המחיה של הטיגריסים” – על אף שאוכלוסיות ילידיות תמיד מילאו תפקיד חשוב בשימור מארג החיים ההרמוני עם הטבע. WWF אף מוסיף חטא על פשע ומארגן בשטחים המפונים באסיה מסעות ספארי יוקרתיים, שעלותם עשויה להגיע לעשרת אלפים דולר לאדם.

הידיים האוליגרכיות האוחזות בהגאי “משבר האקלים” – האמיתי, מפוברק או סתם מופרז – עמלות ללא לאות על פיתוח תודעת חירום כדי לגייס את תמיכת הציבור באמצעי הצלה ברוטליים, ללא קשר למידת הצדקתם ותוך התעלמות מהשפעותיהם על זכויות האדם ומן הנזק המיידי שהן גורמות לאוכלוסיות מוחלשות. “שעון יום הדין”, לדוגמה, שהונהג עם תחילת המלחמה הקרה כדי להמחיש את סכנת האסון הגרעיני, הפך עם שנים מדד המבשר את אפוקליפסת ההתחממות הגלובלית. יתרה מזאת, מקורם של הסלוגנים הנפוצים של “פאניקה” או “הבית הבוער” שהדהדו בנאומה הראשון של גרטה תונברג בדאבוס הוא במסמך אסטרטגי משנת 2016 שכתב ארגון בשם “The Climate Mobilization” – עוד “יוזמה עממית” הממומנת מגבוה, שמשימתה לעודד “התגייסות בסדר גודל של מלחמת העולם השנייה” באמצעות הפצת מסרים אמוציונליים “היוצרים טביעה עמוקה במרכז הזיכרון במוח”.

אחת מתכליותיה הנבזיות של אג’נדת האקלים היא לספק לתופעות שכיחות, כגון מלחמות, רעב, הגירה המונית, אי-שקט חברתי ואפילו אינפלציה – שמאז ומתמיד היו תוצאה של כיבושים צבאיים, של עיוותים כלכליים ושל שחיתות ממסדית – כסות של משבר אוניברסלי ש”כולנו אשמים” בהתהוותו. נוסף לכך שהיא סוללת את הדרך לקראת “המהפכה התעשייתית הרביעית” שאותה יסבסד הציבור, היא למעשה מניפולציה מתוחכמת של השיח הפוליטי המחביאה את השפעותיה הרעות ואת חמדנותה הפסיכופתית של האוליגרכיה מאחורי טרמינולוגיה מדעית-מקצועית.

ברור שגרטה תונברג אינה מייצגת תופעה מהפכנית ואף לא רפורמיסטית. להפך, היא תוצר של מערכת מנוונת המשוועת להזריק דם נעורים בעורקיה הנוקשים. אנו חיים בתרבות המכתיבה לנו השכם והערב גיבורים דו-ממדיים המתקיימים במרחב מחיה מבוקר של פוטו-אופ’ס ושל מסרי טלפרומפטר. גרטה, כמו יתר עמיתיה הידוענים, מציתה “להבת שינוי” שמנציחה למעשה את המצב הקיים – שהרי אם היתה באמת קוראת תיגר על בעלי הכוח יש להניח שלא היינו שומעים עליה כלל.

אולם סופו של הסיפור הזה לא חייב להיות עגמומי. כדור הארץ רוחש פעילים מצפוניים הדואגים בכנות לעתידו, ובה בעת מבכים את השחתתה של תנועת הסביבה. הם כנראה לעולם לא יזכו ל-15 דקות התהילה שלהם, אבל אהבת הטבע שלהם היא אותנטית ואינה תלויה בחסדיה של התעשייה הירוקה ושל מפעיליה הציניים.