הגמדה הענקית מכרם התימנים

רוּמיה עמרני היתה אישה תימנייה אסלית, ג’דה. היא עלתה לארץ על שטיח או מרבד, איפשהו בתחילת המאה ה-19. היא ובעלה יוסף הגיעו כדי ליישב את הארץ. אז לאן שלחו אותם? נכון, לכרם התימנים! שם התחילה רומיה את המסע הארצישראלי שלה. לפי הסיפורים, היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל ידעה לדבר בכל השפות שדוברו באזור: אנגלית, כדי לדבר עם המשטר החדש. טורקית, כדי לדבר עם המשטר הישן. כמובן עברית וערבית. השמועה מספרת כי אז, שלא כמו היום, כולם היו באותו צד, 

וזה היה הצד שרק רוצה לשרוד את הרעב ואת הצנע. 

רומיה היתה אישה קטנת מימדים, אולי מטר ושייבה ביום בהיר, אבל היא תמיד הצליחה לפתור את הבעיות של כל הגבוהים. ככה זה כשבאים מלמטה. היא דאגה שכל הסובבים אותה ירגישו שווים, ולכן הקימה את אגודת ״ענית״ לעזרה לנשים ולעניי האזור. היא התיישבה ברחוב הכרמל 15 בתל אביב ופתחה את שוק הדגים, שלימים הפך לשוק הכרמל המוכר והידוע. בחצר של הכרמל 15 היתה רומיה מוכרת דגים למי שיכול היה להרשות לעצמו, ותמיד הקפידה לתרום אוכל ביד נדיבה וקיבלה באהבה את כל אביוני הסביבה. 

ועכשיו, קפיצה אדירה, בבת אחת אל 2022:

במהלך החודשים האחרונים אני עובד על הקמה של חצר יין סודית (ששששש), עם אוכל, בהשראתה של הקטנה הענקית הזאת. אי שם באמצע חודש נובמבר הקרוב, תיפתח “החצר של רומיה” ותוחזר העטרה ליושנה. כי מסתבר שכרם התימנים היתה השכונה השמחה ביותר שהעיר הזאת ידעה, וכל מי שגר כאן חי בשלום, באהבה ובשיר. נראה שמצאתי לי, מבלי לחפש, מטרה חדשה ומרגשת. להחזיר את  הביחד! מיקרוקוסמוס נעים ושמח שאני חולם עליו. כי הרי רק מבפנים נביא את השינוי שיצור  אהבת חינם ושמחת חיים.  

אז היום, מתכון מתוך ״רומיה״:

מקרוני קישואים ללא גלוטן

ניקח ארבעה קישואים גדולים במיוחד,
נקלוף עם קולפן לז׳ולייאן (רצועות דקות וארוכות שנראות כמו גפרורים),
עד שמגיעים ללב הקישוא.
נניח בצד את הז’וליאנים.
את לב הקישואים נחתוך לקוביות גסות,
ונבשל במחבת עם:

• 50 גרם שמן זית
• 7 גרם מלח אטלנטי
• 30 גרם חמאה (לא חובה)
• 100 גרם מים
• 30 גרם לימון סחוט
• 100 גרם של תרד טורקי

נבשל במשך 7 דקות על אש גבוהה,
נוריד מהאש,
נצנן ונטחן באמצעות מעבד מזון.
ואז;
להחזיר למחבת את הרוטב עד רתיחה,
להכניס את הז׳וליאנים לרוטב למשך דקה,
להוציא, להעביר לצלחת,
לפזר מלמעלה גרידה של לימון ופרמזן,
ויאללללה לטרוף מהר.

אהההה, ובבקשה לא לשכוח לעשות לפחות משהו טוב אחד עבור אדם אחר, סתם ככה בשביל להמשיך את הרוח של רומיה, והלוואי שכולנו נצליח להיות קצת יותר טובים.