פתק מהעורך:
גיליון פסח הוא בדרך הטבע גיליון החירות שלנו, ובימים האלה כשמדברים על חירות חייבים לדבר קודם כל ומעל לכל על החטופים, שכבר נמצאים מעל חצי שנה בשבי. מי יודע כמה מהם עדיין בחיים, מי יודע אילו מין חיים. המחשבה על חטוף אחד ויחיד במשך יום אחד ויחיד, כשמדמיינים אותה לפרטים, היא זוועה שקשה לעמוד בה. מעל 100 אזרחים ואזרחיות במצב הזה למעלה משישה חודשים זו מציאות שהחושים מתקשים לעכל.
איך הפכה ישראל ממדינה שכל אזרח יקר לה מפז לארץ שסוחרת בהם כמו ז'יטונים? איך הפכה התחינה האנושית להשיב אותם מייד ל"עמדה פוליטית"? מתי התחלף האתוס של אנטבה ב"נוהל חניבעל"?
מני אביב כותב על הנוהל המזוויע הזה, ומראיין את מעיין שרמן, שלא חוששת להאשים את צה"ל ברצח בנה רון ז"ל. מרווה קובי מדברת עם בני משפחות של חטופים ששבו, אבל עדיין רחוקים מריפוי וגאולה, והסופרת שהם סמיט מספרת על הלילות הארוכים והקשוחים מתחת לגשר, בהפגנות למען החטופים.
ועוד ענייני חירות יש לנו כאן בשפע: ניסים קריספיל מספר על השנה שבילה בכלא בגלל שרצה לחקור את תכונותיו הרפואיות של הקנביס, אירית ינקוביץ לא שוכחת להיאבק על החירות שלנו מול ארגון הבריאות העולמי, אפרת פניגזון מעדכנת על השלשלאות הווירטואליות של הכסף הדיגיטלי, דניאל שרון עוסק בתודעה חופשית מהגבלות הפיזיקה, אלון מזרחי טוען ששהות קבוצתית היא מכת מוות לחירות, ואודי ברנשטיין לעומתו מאמין שחירות פירושה היכולת לחרוג מהרגיל והידוע. וכדי שלא נאבד תקווה – פנדה מכין איתנו ניוקי של חירות לנחמה.
חג אביב שמח,
ישובו חטופים לבתיהם
והחופש ללבבות שלנו.