פתק מהעורך:
לשנה העברית הנכנסת קוראים תשפ"ד. לא בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להעלות את רף הציפיות. וגם ככה האופק לא צבוע בפסטל: התסריטאים שהביאו לנו את "מגפת סוף העולם" עובדים על עונה חדשה, ודוגמני החדשות כבר מוציאים מסכות מהבויידם; רחובות תל אביב בוערים ממלחמה שייבאנו מאפריקה, והמשטרה ממהרת ליצור עוד תקדים: ירי תחמושת חיה על מפגינים. ראשי האופוזיציה מחליקים את דרכם לצד המרוח של הלחם, וכך ייפתר כל העניין המעיק הזה של כן-דמוקרטיה-לא דמוקרטיה; ארגון הבריאות העולמי דוהר ליישם אמנה שתעביר את סמכויות הממשלות לידיו של פושע מלחמה, ושגרירנו באו"ם מודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו.
בקיצור, זה זמן לא רע לחפש סיבות טובות לקום בבוקר. אז זה מה שעשינו, ומצאנו לא מעט. מצאנו גם דברים אחרים, כי בכל זאת אנחנו עיתון 🙂
רגע לפני שנפצח בשנה חדשה, זה הזמן להריע לכמה מלחים חדשים על הרפסודה העליזה שלנו: מרווה קובי, שבגיליון הקודם זרקנו אותה לכרישים ובכל זאת חזרה עם סיפור מחמם לב; ערן בריל, שיש לו דעות מנומקות על כל דבר חשוב ולכן תענוג גם לא להסכים איתו; מאיה אבגר שרשמית היא מפיקת המערכת אבל החודש הביאה לנו סיפור על משולש אהבה יפהפה; דקל אייזן, שהעלה את הוליווד על שולחן הניתוחים שלו (ואנחנו לא חותמים שהיא תצא מזה יותר בריאה); וניסים קריספיל, המלקט והאגדה, שיסדר לנו עשבים לטיפול בעצבים
אז מה נאחל? אולי נסתפק רק בכך ש:
תהיה שנה פחות דרמטית