ואיפה אתם הופעתם בחג?
ימי שואה וזיכרון, הפיכה ומחאה. שום דבר שאי אפשר לעכל בעזרת מנה גדושה של נרקיסיזם
והנה חלף לו שבוע “המדינה”, שבין יום השואה ליום העצמאות. מה לא נאמר על המנגלים, על ספריי השלג ועל המטס בשמי הארץ? אבל היו כמה עניינים קצת שונים השנה, אז אספתי אותם בשבילכם, ישר, וול דאן.
נתחיל בדבר הזה שהתחיל טוב ומאז עובר כל מיני מוטציות מוזרות. השואה. זאת אומרת לא השואה, חלילה, אלא יום השואה. כדוֹר שני, היום הזה זכור לי כיום שלי. הייתי פוסע בשער בית הספר כמו רמבו אחרי שחילץ את כל השבויים וניצח את כל הרעים, מתבונן בריחוק מחויך בכל שאר הילדים שהסתובבו שם בצבריות הזאת של ההורים שלהם או במזרחיות של ההורים שלהם ומסמן לכולם – הנני. כאן. יום השואה. קבלו אותי. האיש שהיה שם. זאת אומרת לא שהיה שם בפועל, אבל אבא שלו היה וזה מספיק בשביל ש… ובכן, קבלו אותי. השנים עברו ואבא שלי נפטר ואז הגיע הדבר הבא – זיכרון בסלון…
תגובות