ואיפה אתם הופעתם בחג?
ימי שואה וזיכרון, הפיכה ומחאה. שום דבר שאי אפשר לעכל בעזרת מנה גדושה של נרקיסיזם
והנה חלף לו שבוע “המדינה”, שבין יום השואה ליום העצמאות. מה לא נאמר על המנגלים, על ספריי השלג ועל המטס בשמי הארץ? אבל היו כמה עניינים קצת שונים השנה, אז אספתי אותם בשבילכם, ישר, וול דאן.
נתחיל בדבר הזה שהתחיל טוב ומאז עובר כל מיני מוטציות מוזרות. השואה. זאת אומרת לא השואה, חלילה, אלא יום השואה. כדוֹר שני, היום הזה זכור לי כיום שלי. הייתי פוסע בשער בית הספר כמו רמבו אחרי שחילץ את כל השבויים וניצח את כל הרעים, מתבונן בריחוק מחויך בכל שאר הילדים שהסתובבו שם בצבריות הזאת של ההורים שלהם או במזרחיות של ההורים שלהם ומסמן לכולם – הנני. כאן. יום השואה. קבלו אותי. האיש שהיה שם. זאת אומרת לא שהיה שם בפועל, אבל אבא שלו היה וזה מספיק בשביל ש… ובכן, קבלו אותי. השנים עברו ואבא שלי נפטר ואז הגיע הדבר הבא – זיכרון בסלון…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות