אסון סביבתי תאגידי בארבעה צעדים פשוטים: קודם מזהמים, אחר-כך נוקטים צעדים שלומיאליים שרק מחמירים את הבעיה, אחר-כך מפנים את התושבים מבתיהם, ולבסוף מטייחים. כי הרכבת חייבת להמשיך

לפני חמישה חודשים הושבתה כמעט כליל מערכת "נורד סטרים" הרוסית, שהיתה אמורה לספק חלק ניכר מצריכת הגז באירופה. למרות שלאמריקה היה אינטרס ברור ולרוסים בדיוק ההפך, הוסכם בתקשורת המערבית (והישראלית) שרוסיה עומדת מאחורי הפיצוץ. אנחנו העלינו כאן סברה הפוכה, שעכשיו מתבררת כנכונה: ארצות הברית אשמה בפיצוץ, ובמשבר האנרגיה החמור שפקד את אירופה בעקבותיו

זוכרים את ההתקפה הכימית המחרידה של אסד על כוחות המורדים בדומא, לפני 4 שנים? קשה לשכוח. הבעיה היא שבכלל לא בטוח שהיא התרחשה, ולעומת זאת אין ויכוח על מה שהתרחש אחר–כך: הפצצות אוויריות של ארה"ב שהרגו 20,000 סורים, בניסיון כושל להפיל את אסד מכס השלטון

אפילו תחת המשטרים הכי דכאניים, עדיין יש לאדם חופש בחלל הקטן שבין אוזניו. אבל הברית הצבאית החזקה ביותר מחפשת איך לשנות את זה, והפורום הכלכלי העולמי חולם על עולם שבו המוח שלנו נתון לתכנות

כאילו לא הספיקו ההדחה מהמונדיאל ומותו של פלה, העם הברזילאי שקוע עכשיו בעימות מר בין תומכי העני שהפך למשרת האוליגרכים לבין אוהדיו של העשיר שמתיימר לייצג את העניים. מפתה לאחל לשני המנהיגים שיפסידו, אבל כרגיל, מי שיסבלו יהיו 200 מיליון תושבי ברזיל

הקרב על תל–חי אצלנו, האבות המייסדים בארה"ב, המדע כהורה אחראי לאנושות – גם לפני עידן הפייק, האמת תמיד היתה ישות חמקמקה. המיתוס היה יציב ואיתן. ומסוכן

סין היא דחליל הקורונה של המערב, שברצותו מנפנף בה כנורת אזהרה לנתיניו,ברצותו מבטל את החדשות משם כלא אמינות. מה באמת קורה בסין, ומה מכל זה רלוונטי לנו?

האווירה הפוליטית בארה"ב דוחפת בעוז להסלמה בעימות עם רוסיה, המערב כולו מאוחד בהתנגדות לפשרה. המושג "מלחמה גרעינית" חוזר לשולחן. בפעם הקודמת שזה כמעט קרה, היו בשתי המעצמות מי שבלמו ברגע האחרון את הלחיצה על הכפתור האדום. האם גם עכשיו יימצאו אנשים כמו ואסילי ארחיפוב או ג'ון קנדי?

רעידת האדמה ב"טוויטר" הביאה לחשיפה חסרת תקדים אודות מידת המעורבות הפוליטית והממשלתית בפלטפורמת הציוצים הפופולרית. אלא שכשבוחנים מקרוב את פייסבוק ו"מטא" או את "גוגל", מגלים שמאחורי כל שורת חיפוש או גלילה תמימה משגשגת רשת משומנת של תעמולה וריגול