שדה הקרב של המלחמה הבאה הוא המוח שלך

בעולם הדיסטופי שיצר ג’ורג’ אורוול ברומן “1984” לא היה דבר ברשותם הפרטית של האזרחים “למעט חלל של כמה סנטימטרים מעוקבים בתוך הגולגולת”. בלב המסה האפרורית של מדינת האח הגדול, זהות אישית מובחנת היתה יכולה להתקיים, אם בכלל, רק בתוך המרחב המוגן והמסונן של התודעה הפנימית, בעוד שכלפי חוץ החיים נמשכו לכאורה כסדרם. העיקרון הזה תקף בוודאי לכל חברה מדכאת, שבה האינדבידואל נוטל בעל כורחו חלק במרקם האידיאולוגי והתרבותי ובו בזמן נאבק לשמר בקרבו את המרחב המצומצם שמעניק לו תחושה חיונית של עצמאות. 

אבל גם חלקת אלוהים הצנועה הזו נמצאה מאז ומתמיד על הכוונת של פרנסי האנושות. לשם מה הרי נועדו מנגנוני ההסברה, החינוך והתעמולה אם לא כדי לעבד את תודעת היחיד ולשלבה בשורות הקולקטיב העמל והצייתן? ידוע לכל שמוסד הדת נטל חלק מרכזי בחרושת הבלתי נלאית הזו, ועל כן אין זה מקרה שמקור המושג פרופגנדה הוא מן “המועצה הקדושה להפצת האמונה” (Sacra Congregatio de propaganda fide) שהקים האפיפיור גרגוריוס במאה ה–17, וזאת על מנת לרכז את פעילות הכנסייה הקתולית בעולם כולו תחת מערך אחיד של עקרונות ומסרים.

במאה העשרים, בזכות התפתחות טכנולוגית מואצת והתבססות מדעי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, השתכללה תורת הפרופגנדה עד לבלי הכר. אמצעיה נעשו מתוחכמים ויעילים יותר ופעמים רבות הם נחבאים מעינו הנאיבית של האזרח המצוי. חסידיה העניקו לה מעת לעת שמות אחרים כגון “יחסי ציבור”, “הנדסה חברתית” או “ניהול תפיסתי”, אך תכליתה היסודית נותרה בעינה: ניצול המבנה הנפשי של האדם על מנת להכפיף אותו לסמכות המשטר.

אך גם בכך לא היה די כדי לספק את דרישות קברניטי החברה ומשעבדיה. על פי מסמך מצמרר בשם “לוחמה קוגניטיבית” שפורסם על ידי ארגון נאט”ו בנובמבר 2020, התעמולה אמנם גורמת לאנשים לפעול (או לא לפעול) בדרך מסוימת “באמצעות השפעה על נטיות פסיכולוגיות ותבניות התנהגות”, אך אין ביכולתה “לתכנת את התודעה” באופן מוחלט. במילים אחרות, במקביל ליעילותה המוכחת בגיוס תמיכת ההמון, היא עדיין מעוררת התנגדות רפלקסיבית בקרב יחידים המצליחים לדלג מעל מוקשי המניפולציה ולשמר בנפשם פנימה את בועת העצמאות. ממסמכי הברית הצפון–אטלנטית, הארגון הצבאי החזק בהיסטוריה, אנו למדים שזוהי בעיה אקוטית מבחינת אנשים מסוימים ולשם פתרונה יש להשקיע מאמצים כבירים ומשאבים נדיבים.

פרוייקט “הלוחמה הקוגניטיבית” של נאט”ו מותיר בקורא רושם ראשוני של ספר עתידני נדוש במיוחד. באוזניים נורמטיביות הוא אף עשוי להישמע כעוד המצאה מטורללת של “חובבי הקונספירציות” השוכנים במחילות האפלות של הרשת החברתית. אבל ממש כמו עיתון בראשית שמקדיש ובצדק בכל שבוע כפולת עמודים שכותרתה “הקרב על התודעה”, כך גם עשרות עילויים אקדמיים ומומחים צבאיים התגייסו לנסח את עקרונות תורת הלחימה העתידית, והם מתייחסים במלוא הרצינות למה שהם מכנים “הקרב האולטימטיבי על התודעה”. הנחת העבודה שלהם היא, שעל אף העליונות האסטרטגית והכלכלית של מדינות המערב על פני יריבותיהן, “הניצחון הסופי והמלא יכול להתממש רק בזירה האנושית.” לפיכך, אין די במיתוג מחודש של המושג ‘פרופגנדה’ והתאמתו לנסיבות של המאה ה–21, אלא יש הכרח ליצור מציאות אחרת לגמרי שבה רוח האדם היא משאב ראשון במעלה הניתן לשליטה מוחלטת ולניצול מיטבי. “בשל ההתפתחות המואצת בתחומי הננו–טכנולוגיה, הביו–טכנולוגיה והמדע הקוגניטיבי השתנה באופן דרמטי טבעה של הלוחמה המודרנית,” מסבירים נציגי נאט”ו. הם מוסיפים אזהרה שרוסיה וסין משקיעות רבות בתחומים אלה ומתכוונות להשתמש בהם לרעה. מכאן, לדעתם, נובע ההכרח להאיץ את ההשקעה בטכנולוגיות לוחמה קוגניטיבית, כמו גם באמצעים מתקדמים כגון “נשק נוירולוגי”, המוגדר כאנרגיה ממוקדת שנועדה לשבש את תיפקודו של המוח ואף לגרום לו נזק. 

נשמע לכם מופרך? נשק אנרגטי מהסוג הזה כבר היגר מזמן מהמרחב הבדיוני של “מלחמות הכוכבים” אל שולחנות התכנון ופסי הייצור של התעשייה הביטחונית. למעשה, מזה כעשור וחצי מתקיים דיון פתוח ותוסס על אודות הפוטנציאל ההרסני הגלום בו והמשמעויות האתיות הנובעות מכך. לא מעט ספרים ומאמרים מדעיים נכתבו על ההיזון ההדדי הקיים בין המחקר ההולך ומשתכלל של המוח וצפונותיו לבין טכנולוגיות הלוחמה במאה ה–21, שבה “המוח יהיה מוקד הקונפליקט”. במסמך מפורט וגלוי לב שפרסמה נאט”ו בנובמבר 2020 מוזכר במפורש הצורך לעשות “מיליטריזציה של מדעי המוח”, כשהתכלית המוצהרת היא לחתור לפענוח “מחשבות האדם, רגשותיו וכוונותיו, והבנת הקשר שבין תיפקודיו הביולוגיים לבין תפיסותיו האישיות והתנהגותו בחברה”. הבנה מעין זו “תאפשר מבט מעמיק אל תוך המוח והתערבות מתוחכמת במנגנוניו”, ותוביל בהכרח, כך סוברים מחברי המסמך, “לשיפור בתיפקוד החיילים וליצירת כלי נשק חדישים כדוגמת אנרגיה מוכוונת.” 

עד כה אין כל תיעוד ישיר לשימוש באנרגיה מוכוונת (directed energy) נגד בני אדם. באופן רשמי, זאת טכנולוגיה שעדיין נמצאת בשלבי מחקר ופיתוח, אבל זה לא הפריע לרשויות ולתקשורת בארה”ב להאשים את רוסיה בשימוש בנשק נוירולגי נגד דיפלומטים אמריקנים בקובה. בתחילת 2017 דיווחו עשרים וחמישה מעובדי השגרירות בהוואנה על תופעות בלתי מוסברות שחוו כגון לחץ באוזניים, שמיעת צלילים מוזרים ומונוטוניים, כאבי ראש, סחרחורות ופגיעה בתפקוד הקוגניטיבי. צוות בראשות דוקטור ג’יימס ג’ורדנו, מומחה למדעי המוח מאוניברסיטת ג’ורג’טאון, אימת את טענות הדיפלומטים והציע את האפשרות שהם נפלו קורבן לניסוי בלוחמה נוירולוגית והיו “שפני ניסיון אנושיים של גורם עוין”. על אף שלא נמצאו ראיות כלשהן למעורבותה של מוסקבה, די היה בהצהרת החוקרים כדי להתסיס עוד יותר את קרנבל רוסיה–גייט שהגיע אז לשיאו בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות. הפרשה, שזכתה לכינוי “סינדרום הוואנה”, המשיכה לשמש כקרדום פוליטי בידי המפלגה הדמוקרטית ודובריה בתקשורת, ואפילו ג’ו ביידן לא בחל מלהזכיר את “ההתקפה הרוסית בקובה” במהלך הקמפיין הנשיאותי שלו. אלא שבספטמבר 2021, כשביידן כבר היה בבית הלבן, פרסמה מזכירות המדינה מחקר מטעם “ועדה מדעית בלתי תלוייה”, וזה שלל את אופציית הנשק הנוירולגי וטען שהרעש המוזר והממושך היה בסך הכל “רחש צרצרים” חזק במיוחד… עם אקורד הסיום המוזר הזה ירדה הפרשה מעל סדר היום הלאומי, אם כי בקרב קהילת החוקרים עדיין יש מי שמטילים ספק במסקנות הוועדה, שלטענתם לא סיפקה הסבר משכנע לשלל הסימפטומים החריגים שאובחנו אצל הדיפלומטים. כך או כך, גם התסריטים האלטרנטיביים הנועזים ביותר לא לוקחים בחשבון את האפשרות שהניסוי (אם אכן נערך), היה דווקא פרי יוזמתו של הפנטגון ולא של הקרמלין. די בעיון מרפרף בהיסטוריה של ארה”ב המודרנית כדי ללמד אותנו שהאופציה הזו רחוקה מלהיות מופרכת.

אבל עם כל הכבוד לנשק הנוירולוגי, התיאורטיקנים המלומדים של נאט”ו סבורים שמה שיקבע את הניצחון בשדה הקרב העתידי יהיה “היכולת לכפות התנהגות מבוקשת על קהל יעד מסוים”. משמעות הדבר היא שמשימת כיבוש התודעה נזקקת לאמצעים מתוחכמים יותר מכמה קרניים אנרגטיות שמסכסכות את הנוירונים במוח. אסטרטגיית “מלחמת המידע” שנועדה לשלוט במקורות האינפורמציה ובזרימתה בערוצי ההפצה הציבוריים מוגבלת מטבעה בשל היותה חלק אינטגרלי מהמנגנון הביטחוני. לוחמה קוגניטיבית, לעומת זאת, מפעפעת למרחב האזרחי ומיושמת “על כל ההון האנושי של האומה”. לפיכך, “כל אדם המשתמש בטכנולוגיה מודרנית מהווה מטרה פוטנציאלית.”

אחד היעדים המרכזיים של הלוחמה הקוגניטיבית היא “Hacking the individual” – כלומר, חדירה אל תוך נפש הפרט, ממש כפי שהאקרים פורצים למערכות ממוחשבות. המסמך לא מסביר בפירוט את המושג המצמרר הזה ורק מסתפק ברמיזה שהמהפכה בטכנולוגיית המידע “מאפשרת ביצוע של מניפולציות קוגניטיביות מזן חדש בממדים חסרי תקדים”. להבדיל מטכניקות ההנדסה החברתית, המתמקדות בהבנת סביבתו של האדם כמפתח לפענוח המניעים הפסיכולוגיים שלו, הלוחמה הקוגניטיבית צוללת ישירות לנבכי נפשו על מנת “לגרום לו להיענות לרצונם של אחרים”. באופן כזה “הפרט בעצמו הופך לכלי נשק, כשהתכלית היא לא רק להשפיע על תוכן מחשבותיו, אלא על גם כלי החשיבה שלו.” זהו מערך מרושת שבו כולנו נוטלים חלק – לא רק מוסדות, ארגונים וסוכנויות של המדינה. “בעוד שבעבר היה האינדיבידואל מטרת הפרופגנדה, היום הוא תורם לה באופן פעיל.”

כל עוד הטכנולוגיה הזו נמצאת בידיים של “גורמים עוינים”, כך מתריעים בפנינו שוב ושוב, היא עלולה “לערער את האמון הציבורי והפרטי במוסדות הריבוניים של המדינה,” ובכללם הדרג הפוליטי וההליך האלקטורלי. בכנס רב–לאומי שנערך ביוני 2021 בנושא לוחמה קוגניטיבית, הזהיר הגנרל הצרפתי אנדרה לנאטה, מי שבעבר כיהן בתפקיד פיקודי בכיר בנאט”ו, שהסינים והרוסים יודעים “לנצל את החולשות האנושיות ולנהל את המערכה בכל תחומי החברה”. לפיכך, הוא טען, אל למדינות המערב להישאר פאסיביות, אלא “לתקוף, לפורר ואף להרוס את האופן שבו האדם תופס את המציאות סביבו, כמו גם את הבסיס הרוחני שלו ואת האמון שהוא רוחש למסגרת הקהילה ואפילו האומה.” 

פרסום מעניין במיוחד בנושא יצא לאור בספטמבר 2020 על ידי גוף בשם “Innovation Hub”, המציג את עצמו כקהילת מומחים בינלאומית שתכליתה “לנתח את האתגרים העומדים בפני נאט”ו ולהציע עבורם פתרונות”. המסמך מתאר דיאלוגים בדיוניים עתידיים על אודות “זירת המבצעים השישית של הברית הצפון–אטלנטית”, שבה יש הכרח אמיתי להכניע את הנפש האנושית, אותה “מכונת חשיבה בלתי מנוצחת”. הדמויות המומצאות מקוננות על כך שמעולם בעבר לא היה בידי אנשים פרטיים “ומיעוטים מחויבים” כוח השפעה כה הרסני, והן מסכימות ביניהן “שהמחשבה החופשית והאוטונומיה הפרטית והקהילתית הן כיום האויב המוצהר”. המושג החמקמק “מיעוטים מחויבים” (committed minorities) מוסבר ככוחות פנימיים “שעוסקים בהחלשת החברה ומאתגרים את עוצמתה באמצעות התקפות חוזרות ונשנות”. ההגדרה המעודנת הזו מתחדדת לקראת סוף העלילה בנאומו הדמיוני של נשיא ארה”ב, הקורא להם בפשטות “גיס חמישי” ומאשים אותם בשחיקה המוסרית של החברה. אבל, הוא מוסיף, בשל הטכנולוגיה הדיגיטלית והאינטליגנציה המלאכותית, נמנים על הגיס החמישי גם אנשים שאינם מודעים לכך. “לפיכך,” הוא מסכם, “כל אחד מכם, באשר הוא נמצא, מהווה באופן אישי את זירת הלחימה.”

מטבע הדברים, לאינטליגנציה המלאכותית נועד תפקיד חשוב ומכריע ביישום המוצלח של תורת הלוחמה הקוגנטיבית. הנשיא העתידני מההמסמך של נאט”ו מזכיר את הטכנולוגיה הזו כתולדה בלתי נמנעת של “מגפת הקורונה הגלובלית משנות העשרים המוקדמות”, אשר אמנם “הובסה לבסוף בזכות החיסונים”, אך גם חשפה את האופי הבעייתי של “ההתנהגות האנושית” שבגללו הצליח הווירוס במזימתו המרושעת – כלומר, הנטייה הנואלת של בני האדם להתכנס בצוותא, להתקרב זה לזה ואפילו ליצור מגע גופני. 

האינטלגינציה המלאכותית הובילה ללידתו של מדע הפסיכו–קיברנטיקה, שהוא למעשה נקודת ההיתוך בין נפש האדם לבין טכנולוגיית המחשבים. מכאן, באופן מתבקש, מובילות הדרכים אל תיאוריית הטראנס–הומניזם, הכרוכה בחבלים עבים למעיינות האוליגרכיים של “המהפכה התעשייתית הרביעית” ולחזון “האתחול הגדול” מבית היוצר של הפורום הכלכלי העולמי ונסיך האופל קלאוס שוואב. האוטומציה המואצת הפוטרת את האדם מהעמל המפרך הכרוך בייצור ההון החברתי, היתה אמורה דווקא לתרום לרווחתו של המין האנושי ולהעניק לבני אדם רמת חיים משודרגת ושפע של פנאי איכותי. אולם תחת ניצוחה הכוזב של האליטה ומשרתיה, התופעה המבורכת הזו מוצגת כמשבר חמור שבעקבותיו צפוי חלק ניכר מאיתנו (לא מהם) להפוך לעדה של “אוכלי חינם” חסרי תועלת ונטולי זכות קיום. 

וגם ההשקפה הפסימית הזו אינה חדשה כלל ועיקר. שורשיה נטועים בתיאוריית התפוצצות האוכלוסין מתקופת השיא של האימפריה הבריטית, ועל אף שהיא נחבאת כיום מאחורי ניסוחים הומניים, היא עדיין ניזונה מחלבו הארסי של מדע האיגניקה. זהו גם מקורו האמיתי של אידיאל הטרנאס–הומניזם, המהדהד מתוך חוגים רבי עוצמה ומטפטף ללא הרף אל תוך זרם התודעה החברתית. לכאורה, הוא מסמל חיבור אורגני בין האדם והטכנולוגיה באופן שאמור לסייע לנו לנצל את הפוטנציאל האנושי שלנו במלואו. מבחינת מאמיניו, רעיון הטראנס–הומניזם אינו רק אידיאולוגיה חולפת המייצגת את רוח התקופה, אלא התערבות יזומה ומבורכת בתהליך האבולוציה, שצפונותיו המפוענחים מאפשרים לנו לנהל אותו לטובתנו. והרי זהו בדיוק החזון שהשתקף בנאומו של יובל נח הררי בכנס הפורום הכלכלי העולמי בשנת 2018. “אנחנו ככל הנראה הדור האחרון של ההומו–ספיינס,” פסק הנביא הררי. “בעתיד הלא רחוק יאוכלס העולם ביצורים מתקדמים שיהיו מסוגלים להנדס גוף ונפש.”

הפרויקט היזום של הנדסת הגוף והנפש חושף את הזהות הרעיונית והרטורית של הטראנס–הומניזם יחד עם מדע האיגניקה, שהגיע לשיאו בעשורים הראשונים של המאה העשרים וביקש גם הוא לשפר את איכות האדם ולהיפטר מאוכלוסיית “הבלתי ראויים” באמצעות התערבות טכנולוגית ומדעית. ההשראה לדבריו של הררי, כמו הצהרות אחרות של חסידי הדת הזו, נשאבת במידה רבה מהגותו של הביולוג הבריטי ג’וליאן האקסלי, אבי הטראנס–הומניזם ומי שטבע את הביטוי. ג’וליאן האקסלי, אחיו של הסופר הידוע וגיבור התרבות הפסיכדלית אלדוס האקסלי, היה פעיל שנים רבות במסגרת “האגודה הבריטית לאיגניקה”, ולזמן מה הוא אף כיהן בה כנשיא. לפני כן הוא הספיק להיות מעורב בהקמת ארגון אונסק”ו של האו”ם ולנהל אותו במשך שלוש שנים. במניפסט ההקמה של אונסק”ו משנת 1946 לא טרח סר האקסלי להסתיר את מסירותו למדע האיגניקה, על אף דעיכת כוכבו בעקבות מלחמת העולם השנייה ויישומו הברוטלי תחת השלטון הנאצי. “…אף על פי שזה ברור שמדיניות איגניקה רדיקלית תהיה בלתי אפשרית למשך שנים רבות מסיבות פוליטיות ופסיכולוגיות,” כתב האקסלי במניפסט, “על אונסק”ו להתייחס לנושא האיגניקה בתבונה וליידע את הציבור בנושאים החשובים שעל הפרק, כך שמה שעכשיו הוא בלתי מתקבל על הדעת יהפוך ביום מן הימים למתקבל על הדעת.” 

לא נגזים אם נגיע למסקנה (או לפחות להשערה המושכלת) כי טראנס–הומניזם הוא אותה איגניקה קשישה שעברה מתיחת פנים והולבשה באדרת מכובדת והומניסטית. כמו הטראנס–הומניזם, גם עקרון הלוחמה הקוגניטיבית מייצג יישום מדעי וטכנולוגי שתכליתו לחולל תמורות רדיקליות בנפש האדם ובחברה. אלה לא שעשועים תיאורטיים אלא מערך פיזי של ארגונים רבי ממון ושל צוותים מקצועיים המכשירים את הקרקע הציבורית והפוליטית בשירות האינטרסים של אליטה מנוונת. זהו אכן הקרב האולטימטיבי על התודעה. לנו, כנראה, לא נותר אלא לקום ולהגן על המבצר האחרון, החלל הקטן בתוך הגולגולת שלנו, בפני אלה שהכריזו עליו מלחמת חורמה.