חג לבן שחור

בשנת 1931 אימצה חברת קוקה קולה את דמותו של סנטה קלאוס כדי לקדם את מכירת משקאותיה גם בחורף. דמותו של סנטה, במקור דמות מהמיתולוגיה הסקנדינבית, הלובש בגדים ירוקים כצבע העצים ביער, הפכה להיות חלק אינטגרלי ממסע שיווקי של יצרנית המשקאות הגדולה בעולם. היום ברור לכולם שסנטה קלאוס לבוש בצבעי הדגל של חברת קוקה קולה וכשהוא רוצה להרוות את צימאונו הוא שותה את טעם החיים.

חג המולד כבר מזמן הפך מחג דתי נוצרי לחג גלובלי שמאפיינו הבולט ביותר הוא חגיגה של קניות. כי בתרבותנו כיום, כאשר אנו באמת רוצים לחגוג, אנו יוצאים וקונים משהו. המעשה של קוקה קולה באימוץ דמותו של סנטה קלאוס כפרזנטור של החברה הוא מעשה שיווקי גאוני ללא שום ספק.

האם יתכן שכך אירע גם לחג השבועות שלנו? התשובה היא כן, ממש כך. הידעתם? לשבועות יש שבעה שמות: חג שבועות, חג מתן תורה, חג הקציר, חג הביכורים, עצרת, יום הקהל וגם חג המים. בשום מקום לא נזכר במקורות השם–חג החלב.

המנהג לאכול מוצרי חלב בשבועות התחיל לפני כמאתיים שנה באזורים הקרים של אירופה ממועטת הפירות והירקות. ההסבר היה פחות או יותר זה שכאשר ניתנה התורה לבני ישראל ויחד עמה גם חוקי הכשרות, לא היה לבני ישראל בשר כשר. ולכן הם מיהרו אל בתיהם, ואכלו מוצרי חלב. הרי ברור שבחודש סיוון החם, באזור מדבר סיני, בערך שלושת אלפים שנים לפני המצאת המקרר, יישמרו מוצרי החלב אך ורק לשימוש מיידי. אלא שעל פי היגיון משונה זה, ניתן לשאול מדוע הם לא אכלו פירות או סלט ירקות עם לחם כפרי טוב העשוי מקמח מלא שהרי התקופה היתה תקופת הקציר? זה יכול היה להיות הרבה יותר הגיוני וזה, אגב, גם מה שעשו באמת רות ובועז, עת התכבדו ואכלו פת לחם הטבולה בחומץ (ככל הנראה הכוונה לחומוס המוכר והטוב).

אז למה בחג שבועות לא נהוג לאכול לחם עם סלט ומיץ לימון אולי עם קצת טחינה או חומוס? כי אף אחד לא מרוויח מזה. יותר נכון אף תאגיד גדול ועתיר תקציב לפרסומות לא ירוויח מזה.

בכל שנה, צריכת החלב בישראל בחג שבועות גדלה ב- 50%. שלוש חברות גדולות מחזיקות ב- 95% משוק החלב: שטראוס, תנובה וטרה. זהו שוק השווה יותר מ- 10 מיליארד ₪. והחברות הללו משקיעות מדי שנה עשרות מיליונים על פרסומות ושיווק בין השאר של הרעיון שחלב ומוצריו הם טובים לבריאות. אבל כולנו כבר יודעים שהם לא.

ובכל זאת, תזכורת למי ששכח: לא נועדנו לאכול חלב, אין לנו באמת את היכולת לעכל חלב שנועד במקור לגרום לעגל לגדול פי 40 בתוך מספר חודשים. אבל יש מי שמרוויח מזה שכולנו נהיה חולים בעל מיני מחלות בשל אכילת חלב. רבים והולכים המחקרים המראים כי צריכת חלב דווקא גורמת לבריחת סידן ולא למניעת בריחתו מהגוף. ההוכחה לכך היא שבמדינות בהן צריכת החלב היא גבוהה יש יותר מקרי אוסטאופורוזיס. לשם הדוגמה, בנורבגיה שבה צורכים חלב ומוצריו בכמויות גבוהות, בכל שעה אדם מבוגר שובר ירך בגלל מחסור בסידן.

בנוסף–וגם על כך כבר שמענו וקראנו וראינו לא מעט–ייצור החלב הוא תהליך הגורם סבל רב מאוד לבעלי החיים. לא ממש משנה אם מדובר בכבשים, עיזים או פרות – כולם מנוצלים לטובת התעשייה ההרסנית הזו. והיא גם פוגעת קשות בסביבה. צריכה של 1 ק”ג של גבינה אחראית לפי 50 יותר גזי חממה מאשר 1 ק”ג של תפוחי עץ למשל. לכן גם אם נדבר על משקי חלב הומניים יותר, שבהם מאפשרים לחיות לרעות במרעה ומבטיחים שלא להתעלל בבעלי החיים שברשותם, הנזק לסביבה עדיין נגרם. פשוט כי חלב ומוצריו מזיקים לסביבה, לבריאות וכמובן לבעלי החיים עצמם.

וכעת נשאלת השאלה מה ההיגיון בלחגוג את חג מתן תורה או את חג ביכורי החיטים בפסטיבל חלב אחד גדול שטומן בחובו נזק אדיר לבריאות ולסביבה, וצער בעלי חיים גדול? אפשר לשמוח ולחגוג את החג הזה בעל שבעת השמות והמשמעויות בדרכים רבות ומגוונות, בלי חלב ומוצריו. ביכורי החיטים באים מן האדמה. מה שטוב לאדמה גם טוב לאדם. אם המשהו הזה רע לאדמה, גם לנו טוב הוא לא יעשה.

חג שמח!