עצמאות מפלסטיק דק

התקופה הזו בשנה מרגשת אותי במיוחד. הפריחה וההתחדשות שמזמן לנו האביב, עם שפע הירוק בעיניים, צבעי הפרחים וציוצי הציפורים. ובמקביל, אנחנו חוגגים את יציאתנו מחירות לעבדות. רבים מאיתנו מציינים אותה גם ביציאה לטבע, בפיקניקים בהעלאת קורבן של בעלי חיים רבים ובכמויות אדירות של פסולת – שקיות זבל גדולות, שקיות בכל הגדלים וכל הצבעים, כלים חד פעמיים, בקבוקי פלסטיק, קופסאות פלסטיק, טיטולים ונייר טואלט ומה לא. כנראה שזו דרכו של עם ישראל לציין את עצמאותו ולהציב מעין “איזון” לכל היופי הפורח ומלבלב מסביב.

אחת הדרכים שבה בוחרות רשויות מקומיות רבות לציין את התקופה המרגשת הזו היא בקישוט הרחובות והכיכרות בדגלים ובשרשראות של קישוטים (העשויים כמובן גם הם פלסטיק) התנפנפים ברוח. הבה נתבונן לרגע על הפלסטיקים האלה וננסה להבין מה המסר שהם מעבירים. 

שרשראות של דגלוני פלסטיק צבעוניים וחגיגיים שתלויים בכיכרות הישובים שלנו הן למעשה פלסטיקים חד פעמיים. כדי להפיק אותם השתמשו בנפט – על כל 1 ק”ג של פלסטיק יש צורך בכ-2 ק”ג של נפט. הנפט הזה הוא לא שלנו, לנו אין נפט. למי כן יש? לאיראנים למשל יש נפט. 

הלאה. היכן מייצרים את שרשראות דגלוני הפלסטיק הזולים והחד פעמיים האלה? לרוב בסין – מעצמת הפגיעה בחופש הפרט. משם יוצאים לדרך דגלוני הפלסטיק הללו בדרכם לישראל, עוברים את סחבת הנמלים הידועה, מועמסים על משאיות ומחולקים ברחבי הארץ. 

במקביל לחגיגות ברחובות, רמת הפסולת מגיעה לשיאים חסרי תקדים כנראה במהלך יום העצמאות. ומה קורה עם שלל הפלסטיקים האל בסוף יום העצמאות? במקרה הטוב הם מגיעים לפחים. במקרה הפחות טוב הם נקרעים ועפים ומוצאים את סופם בחורשות, בגנים, בטבע או בים, בקרביים של דולפין מסכן או צב ים אומלל. זוהי פסולת נחותה ולא ניתן למחזר פסולת נחותה. למעשה לא ניתן לעשות עם הפסולת הזו דבר חוץ מאשר להכריז עליה כפסולת – כדבר פסול למעשה כבר מראשית הייצור המיותר שלו. כשאני מציג את משנתי הסדורה בנושא הזה בפני מכרים הם לעתים אומרים לי שאני משבית שמחות ועוכר חגים. “תראה את הכיכרות – איך הן יפות ומקושטות, זה משמח את כולם. למה אתה תמיד כזה שלילי? למה תמיד אתה רואה את הצדדים הרעים בכל דבר?”

אז אני משיב שאני לא כזה שלילי. גם אני אוהב קישוטים, גם אני נרגש בתקופה הזו בשנה
ואני לגמרי מבין את המשמעות המלאה של הדברים והדגלים. אבל אני רותח מכעס ולא מבין איך אף אחד אחר לא רואה שכל הקישוטים הזולים והמיותרים האלו מבטאים את עבדותנו לפלסטיקים זולים ולא איכותיים שפוגעים בנו, בסביבה, באוויר, ביבשה, במים, בחי בצומח ובכל מה שיפה
בעולמנו. 

כל ק”ג של פלסטיק אחראי לפליטה של כ-5 ק”ג גזי חממה. זוהי בערך כמות גזי החממה שפולטת מכונית הנוסעת בין ירושלים לתל אביב. נכון, יש מדינות שפולטות הרבה יותר גזי חממה מאיתנו ומהפלסטיקים החד פעמיים שבהם אנו בוחרים לקשט את רחובותינו. אבל אנחנו נמנים עם המדינות שייפגעו בצורה הקשה ביותר מהשינוי האקלימי המתרחש. אנו יושבים באזור מדברי ורוב ישראל היא ממילא מדבר. אנו יושבים על שפת הים וכאשר המפלס שלו עולה, שוב, אנו ניפגע מכך. אנו נמצאים במערכת אקלימית כל כך רגישה שכל טיפת גשם בה היא ממש בגדר נס. לכן אנו חייבים לשמור על הסביבה שלנו. החזית הסביבתית היא חזית שעדיין אין בה מספיק לוחמים או פעילים, אבל זו החזית המאיימת מכל על המשך קיומנו כמדינה חופשית ועצמאית.

כמה נתונים שאולי לא ידעתם: ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בצריכת בשר עופות לנפש; במקום הרביעי בעולם בצריכת בשר בקר לנפש (ק”ג של בשר בקר אחראי לפליטה של 60 ק”ג גזי חממה – CO2e – כמו 8 כלי רכב שנוסעים מחיפה לתל אביב); אנו, עדיין, נמצאים במקום הראשון בעולם בצריכה של כלים חד פעמיים (למרות שהמס על כלים מיותרים הוריד את הצריכה שלהם ב-50%) ואנו נחשבים עדיין לאחת המדינות המלוכלכות בעולם. לכל ההישגים המרשימים האלה הגענו בכלום זמן כמעט. כל הכבוד לנו. 

מה השורה התחתונה? האם באמת נוכל לחגוג בצורה אחרת ובלתי מזיקה את עצמאותנו? בוודאי. אפשר לחגוג, אפשר לרקוד ולשמוע מוסיקה, אפשר לשמוח בלי די. רק בלי כלים חד פעמיים, בלי ייצור של פסולת, בלי מיכלי משקה חד פעמיים ובלי בשר. 

שנזכה לעוד הרבה ימי עצמאות שמחים וטובים.