ריקוד לאור ירח – פרשת ואתחנן – ט”ו באב

לבנה עגולה גדולה תלויה בשמי הקיץ מאירה לארץ וליושביה ברחמים. הים רוגע, המדוזות חלפו עברו, הגלים והמים שטפו וטיהרו את ארסן הצורב. האש בדרום פסקה, רוח ערבית קלה מלטפת את הגוף והפנים. ט”ו באב. גם מי שאינו מאמין יכול לנשום ביום זה לרווחה.

“אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. … וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְמחוֹללוֹת בַּכְּרָמִים.” (משנה תענית ד:ח).

זו הופעת הבכורה של ט”ו באב במקורותינו, הופעה מכובדת למדי לצד יום כיפור, הקדוש בימי לוח השנה היהודי. והסיבה נראית על פניה כה פשוטה: נשים משאילות זו לזו בגדים לבנים ויוצאות לרקוד בטבע…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית