קור

סיפור מהמגירה - גל נתן

איור מאת קונסטנטין לאורי

דפיקה בדלת. המורה נכנסת לדירה שלי ובוחנת את חדר הסלון. “איזה יופי כאן” היא אומרת. אני שואלת אותה אם היא רוצה לשתות תה. היא אומרת שכן. אני הולכת למטבח ומניחה תיון בכוס, שומעת אותה פורשת מזרן בסלון. איך הגעת אלי? היא שואלת. אני מספרת לה שראיתי מודעה על עץ בגן ציבורי. היא נראית נבוכה. היא מספרת שהיה לה קשה לתלות את המודעות על העצים. “זאת הרגשה לא נעימה לירות על עץ עם אקדח סיכות”. היא מרימה את כוס התה ושותה לגימה קטנה. אנחנו יושבות על הספה ומזרן היוגה הסגול שוכב לידנו על הרצפה. היא שואלת אותי אם עשיתי יוגה בעבר. אני אומרת שכן ולא מרחיבה. היא שותה עוד לגימה מהתה. “איזה תה זה?”

המורה נמוכת קומה ומוצקה. כמו טנק קטן. שיערה נראה כמו שיער של מכשפה. מבטה חולמני. היא גורבת גרביים לבנות שנראה שכובסו עם בגדים צבעוניים שהותירו על אחת גוון כחלחל ועל השנייה ורדרד. “שנרד למזרן”? המורה שואלת. אני מקימה את עצמי, מתיישבת על המזרן ומחכה להוראות נוספות. היא מתחילה להסביר לי שהיוגה שנעשה היום…



תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

דפיקה בדלת. המורה נכנסת לדירה שלי ובוחנת את חדר הסלון. “איזה יופי כאן” היא אומרת. אני שואלת אותה אם היא רוצה לשתות תה. היא אומרת שכן. אני הולכת למטבח ומניחה תיון בכוס, שומעת אותה פורשת מזרן בסלון. איך הגעת אלי? היא שואלת. אני מספרת לה שראיתי מודעה על עץ בגן ציבורי. היא נראית נבוכה. היא מספרת שהיה לה קשה לתלות את המודעות על העצים. “זאת הרגשה לא נעימה לירות על עץ עם אקדח סיכות”. היא מרימה את כוס התה ושותה לגימה קטנה. אנחנו יושבות על הספה ומזרן היוגה הסגול שוכב לידנו על הרצפה. היא שואלת אותי אם עשיתי יוגה בעבר. אני אומרת שכן ולא מרחיבה. היא שותה עוד לגימה מהתה. “איזה תה זה?”

המורה נמוכת קומה ומוצקה. כמו טנק קטן. שיערה נראה כמו שיער של מכשפה. מבטה חולמני. היא גורבת גרביים לבנות שנראה שכובסו עם בגדים צבעוניים שהותירו על אחת גוון כחלחל ועל השנייה ורדרד. “שנרד למזרן”? המורה שואלת. אני מקימה את עצמי, מתיישבת על המזרן ומחכה להוראות נוספות. היא מתחילה להסביר לי שהיוגה שנעשה היום צריכה להרגיש טוב. כלומר שהמאמץ יהיה במידה נכונה. לא יותר מדי. שהמטרה היא לא להכאיב לגוף אלא ללכת ליד הגבולות של עצמנו מבלי לחצות אותם. היא מבקשת ממני לקחת נשימה עמוקה ולהניח את הידיים על הברכיים. אנחנו מתחילות לנשום יחד. היא מתקרבת אלי ומיישרת לי קצת הגב. יש לה ריח של קלמנטינה וחביתה.

השיעור מתקדם והמורה מדגימה כל מיני תנוחות ואומרת את השמות שלהן בהודית. היא מציעה שנדליק את החימום. אני מתרוממת ומתחילה לחפש את השלט של המזגן. היא מתנצלת על הדקות הארוכות שמתבזבזות בזמן שאני מחפשת ומסבירה שלא טוב לעשות יוגה בקור. שואלת אם זה בסדר שתחפש את השלט ביחד איתי. המורה מנומסת אך מתנועעת בבית בנחישות. היא מרימה עיתונים מהספה ומחפשת בכל מיני מקומות הגיוניים בחדר. אני מתיישבת ומתבוננת בה מחפשת. “אל תדאגי על הזמן. אנחנו נעשה יוגה היום שעה שלמה. בסוף נמצא את השלט ונחמם את הבית הזה”.

הבית הזה. האופן בו אמרה את המילים נשמע כאילו בזמן הקצר ששהתה בבית הספיקה לשנות את דעתה עליו. כשנכנסה חשבה שהוא יפה. האמנתי לה כשאמרה את זה. עכשיו היה נדמה לי שהיא הבינה דבר נוסף על הבית הזה. על הקור. היא מספרת לי על בית שהתגוררה בו בעבר שגם אותו אי אפשר היה לחמם. המצב מתדרדר מרגע לרגע. הבית שלי הפך מיפה לקר ואז כבר הושווה לבית אחר אותו אי אפשר היה לחמם. אני מבינה שהיא צודקת. אני בעצמי לא מאמינה שאפשר לחמם את הבית שלי. אני שואלת אותה מה היה בסוף עם הבית שאי אפשר היה לחמם אותו. היא מפסיקה את החיפוש ואומרת שאולי זה לא מתאים עכשיו שתספר את הסיפור הזה. את בטוחה שיש בכלל שלט למזגן? היא שואלת. אני מנסה לחשוב מתי ראיתי אותו בפעם האחרונה.

אני אומרת שאשמח לשמוע מה קרה בבית הקר ושאני די שונאת לעשות יוגה. המורה צוחקת וממשיכה להתהלך בבית ולחפש. היא אומרת שזאת היתה תקופה לא טובה. היא היתה מובטלת וכל הזמן בבית היה קר. היא מסבירה לי שבדרך כלל היא לא מדברת על מה שקרה בבית ההוא, אבל בגלל שגם בבית שלי מאוד קר אולי אני אבין. במשך חודשים היא ניסתה להתחמם ולא הצליחה. הבית רק הפך ליותר ויותר קר. היא כל הזמן חשבה על הבית של ההורים שלה ועל כך שאצלם ממש חם ואז ככל הנראה התחילה קצת להתבלבל. היום היא מבינה את זה. אבל אז לא הבינה. היתה לה מחשבה שהחפצים שגדלה סביבם הפיצו חום. לא חפצים קטנים. ממש רהיטים. השידה בסלון. השולחן במטבח. היא האמינה שאם תביא את החפצים לבית הקר שלה, הוא יתחמם. המורה חיכתה לזמן שבו ידעה שההורים והאחיות הקטנות שלה לא בבית והזמינה הובלה לשעה הזאת. היא נכנסה לבית שלהם עם המובילים והצביעה על הרהיטים המחממים ביותר והובילה אותם במשאית לדירה הקרה שלה. היא נדהמה לגלות שהם באמת חיממו את הבית. היה לה חם במשך שבוע שלם. רק שאז המשפחה שלה הבינה שהרהיטים החסרים בעצם אצלה. שלא שדדו אותם. היא סיפרה לי שאחר כך קיבלה עזרה.

התבוננתי בה נוברת במגירות שולחן הכתיבה שלי. דמיינתי אותה בדירה קטנה, קפואה ומלאה ברהיטים ישנים. “מצאתי את השלט” היא אמרה וחייכה חיוך נבוך. לא הבנתי אם היא נבוכה בגלל שחשפה סיפור שכזה או בגלל שחיטטה ממש עמוק בתוך המגרות וראתה שם את כל הבלגן החבוי שלי. עמדנו יחד מתחת למזגן. המורה לחצה על הכפתורים בשלט, אבל המזגן לא נדלק. התנצלתי ואמרתי שכנראה הבטריות ריקות. היא שאלה בהתרגשות אם אני רוצה שהיא תחפש בטריות אחרות. אמרתי לה שלא ותודה. שאין צורך. היא נראתה מאוכזבת. “הסיפור שלי הלחיץ אותך”? שיקרתי. אמרתי לה שלא.  היא אמרה שזה לא טוב לעשות יוגה בקור. שאולי מוטב שנתאם לפעם אחרת. היא לגמה עוד קצת מהתה שגם הוא היה כבר קר ושאלה “איזה תה זה?”

כתבות שאולי יעניינו אותך

קורא בקפה

באתיופיה אפו ממנו לחם, בתימן עלו על השימוש בו כמשקה. מאז, בכל מקום שאליו הגיעו הפולים השחומים, נקשרו לקפה אינסוף כתרים מיסטיים, חברתיים ובריאותיים. רופא פרסי נודע אף המליץ על קפה כי הוא "מעניק ריח מצוין לכל הגוף"

בכל מקום שאליו הגיעו הפולים השחומים,
נקשרו לקפה אינסוף כתרים מיסטיים,
חברתיים ובריאותיים. מהרי הנגב ועד
אתיופיה, מסצנת הדייטים בתל אביב ועד
כפרים נידחים בתימן – כוס קפה היא
לעולם לא רק קפה

המכשפות חוזרות, תודה לאלה

בעת האחרונה אמא אדמה רעדה. אירועים חשוכים נגד נשים התרחשו במקביל בארץ ובעולם. צירוף המילים "טומאה נשית" הושמע ונכתב. למרבה הזוועה, נשים ישראליות - ערביות ויהודיות - נרצחו ומוסיפות להירצח בקצב בלתי נתפס. אבל לצד אלה, תנועה נוספת מורגשת והיא, למרבה השמחה, בכיוון מנוגד: נשים רבות בארץ ובעולם דווקא מתחברות לכוחות הקדומים ה"מכשפיים" שלהן והן מתהלכות ופועלות בינינו כיום

נשים רבות בארץ ובעולם דווקא בתקופה הזו מתחברות לכוחות הקדומים ה”מכשפיים” שלהן והן מתהלכות ופועלות בינינו כיום

כלב – פרק 6

ישי רון, 50, נשוי לאלינור, אב לשלושה ילדים וגר בכפר סבא. שירת ביחידת המסתערבים "דובדבן" וכתוצאה משירותו הצבאי שכלל פעולות מסכנות חיים, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מ-50% נכות הנובעת מהלם קרב. בראשית גאה לפרסם כאן את הפרקים הראשונים מתוך הספר "כלב".

ישי רון, 50, נשוי לאלינור, אב לשלושה ילדים וגר בכפר סבא. שירת ביחידת המסתערבים “דובדבן” וכתוצאה משירותו הצבאי שכלל פעולות מסכנות חיים, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מ-50% נכות הנובעת מהלם קרב. בראשית גאה לפרסם כאן את הפרקים הראשונים מתוך הספר “כלב”.

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

החיים, עכשיו במבצע!

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.

פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.

[login_fail_messaging]