קור
סיפור מהמגירה - גל נתן
דפיקה בדלת. המורה נכנסת לדירה שלי ובוחנת את חדר הסלון. “איזה יופי כאן” היא אומרת. אני שואלת אותה אם היא רוצה לשתות תה. היא אומרת שכן. אני הולכת למטבח ומניחה תיון בכוס, שומעת אותה פורשת מזרן בסלון. איך הגעת אלי? היא שואלת. אני מספרת לה שראיתי מודעה על עץ בגן ציבורי. היא נראית נבוכה. היא מספרת שהיה לה קשה לתלות את המודעות על העצים. “זאת הרגשה לא נעימה לירות על עץ עם אקדח סיכות”. היא מרימה את כוס התה ושותה לגימה קטנה. אנחנו יושבות על הספה ומזרן היוגה הסגול שוכב לידנו על הרצפה. היא שואלת אותי אם עשיתי יוגה בעבר. אני אומרת שכן ולא מרחיבה. היא שותה עוד לגימה מהתה. “איזה תה זה?”
המורה נמוכת קומה ומוצקה. כמו טנק קטן. שיערה נראה כמו שיער של מכשפה. מבטה חולמני. היא גורבת גרביים לבנות שנראה שכובסו עם בגדים צבעוניים שהותירו על אחת גוון כחלחל ועל השנייה ורדרד. “שנרד למזרן”? המורה שואלת. אני מקימה את עצמי, מתיישבת על המזרן ומחכה להוראות נוספות. היא מתחילה להסביר לי שהיוגה שנעשה היום…
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות