סליחה, איפה זה רחוב השוויון?

בעיר תל אביב יש 3000 רחובות. 2,936 מתוכם קרויים על שם גברים. ורק 64 רחובות על שם נשים. 2.1 אחוזים. 475 רחובות נקראים על-שם מספרים. מה שאומר שהאנשים שישבו בוועדות העירוניות והחליטו איך אילו שמות לתת לרחובות, העדיפו לתת להם שם של מספר ולא שם של אישה. ומסתבר שתל-אביב ממש לא יוצאת דופן בעניין הזה. בפברואר השנה התכנסה ועדה ממשלתית שדנה בנושא “הוגנות מגדרית בבחירת שמות לרחובות”. אחת הדוברות הייתה דורית שמואלי חוקרת מגדר ופוליטיקה והיא אמרה שם שבכל הארץ רק 2.5 אחוז מהרחובות נושאים שמות נשיים.

באותה ועדה דיברה גם עו”ד מיקי רויטמן, פעילה חברתית. רויטמן בחנה את המסלול של מרתון ת”א וגילתה שלכל אורך 42 הק”מ שבהם רצים משתתפי המרתונים, אין ולו רחוב אחד על שם אישה. והיא הביאה דוגמאות נוספות להדרת שמות נשים מהמרחב הציבורי. “אני גרה ליד ביתן הלנה רובינשטיין” סיפרה, “ויום אחד אני רואה שעולה שלט ופתאום קוראים לזה ביתן אייל עופר”. הלנה רובינשטיין הייתה יזמת ותעשיינית שבנתה אימפריית קוסמטיקה חסרת תקדים בתקופה שבה העולם העסקי נשלט על ידי גברים בלבד.

היא תרמה סכומים נכבדים להקמת המבנה והמשיכה לתמוך בו במשך 60 שנה. אבל, הקרן על שמה נסגרה ב-2011 והביתן ששייך למוזיאון תל-אביב החל לדשדש. חיפשו תורם חדש ואז הגיע אייל עופר שהסכים לתרום 5 מיליון שקלים כדי לאושש את המבנה והמוזיאון החליט להסב את שמות של הביתן לאייל עופר. בטור שפרסמה רויטמן בנושא בעיתון גלובס מצאה הדרה בתוך הדרה ועל כך הוסיפה וכתבה: “…ולבסוף, בולטת היעדרותה של מרילין עופר מהשם המוצע, שכן התרומה ניתנת על-ידי קרן של בני הזוג אייל ומרילין עופר, אך לפי הפרסום באתר המוזיאון, ביתן המוזיאון יקרא על שמו בלבד”. 

מתל-אביב לחיפה. ח”כ נעמה לזימי שבינתיים נבחרה למקום הראשון בפריימריז של העבודה נכחה גם היא באותה ועדה ואמרה: “בחיפה זה היה בלתי נתפס. יותר מ-95 אחוזים מהרחובות היו עם שמות של גברים ושמות נייטרלים. חיפה היתה עיר לאומית עם המון נשות רוח ואקדמיה ולא חסר שמות של נשים בעיר כמו חיפה. זה מרתיח כי באמת יש”. בנוסף האירה לזימי בדבריה נקודה משמעותית: “נשים לא נאבקות על מיקומן במרחב הציבורי. ונערות לא יכולות להיות מה שהן לא רואות”. 

בינואר השנה התכנסה ועדה אחרת בכנסת תחת השם: “שפה ככלי לשינוי תודעה חברתית”. במפגש הזה הופיעה ד”ר טלי רגב. רגב היא חוקרת באקדמיה והיא הציגה מחקר משותף ומקיף לה ולד”ר תמי קריכלי כץ. המחקר הראה שפניה לנשים בלשון נקבה במבחני מתמטיקה העלתה את הציון בחמש נקודות. “הן צמצמו את הפער בשליש במבחני מתמטיקה וזאת היתה תוצאה חזקה מבחינתנו. רצינו לבדוק גם למה פניה בלשון זכר פוגעת בציוני נשים ואחת מהן כתבה שפניה בלשון זכר גורמת להן ניכור מהמשימה וזה בתת מודע. יכול להיות שפניה בלשון זכר מנכיחה סטריאוטיפים מגדריים שבהקשר למתמטיקה נשים פחות טובות מגברים ולכן ‘אני לא אצליח’. התוצאות של המחקר מלמדות על הכוח הרב של השפה בהבניית המציאות”. 

תוצאות המחקר הזה מהווות תשובה מצוינת לקולות שנשמעים מעת לעת המתייחסים להתעקשות על הכללת נשים בשפה כאל סוג של ניג’וס טרחני. זה לא ניג’וס ולא טרחני. אלה דברים מהותיים בהבניית תודעה. חישבו איזה מסר אנחנו משדרים לילדות, לנערות ולנשים שבאופן מודע ולא מודע נחשפות לתקרת הזכוכית – אפילו בצורה של שמות הרחובות בערים. בעיניי המסר הוא: לא משנה כמה את נהדרת, אילו דברים מרשימים עשית ו/או תעשי בחייך, רחוב על שמך לא תקבלי. 

הלנה רובינשטיין היא לא היחידה שהנצחתה בוטלה בהינף יד. גם יהודית מונטיפיורי נמחקה בוקר לא בהיר אחד. עד לא מזמן היה גשר על שמה, הלא הוא “גשר יהודית” שחוצה את נתיבי איילון ומחבר בין שכונת מונטיפיורי לשכונת ביצרון. יהודית מונטיפיורי הייתה שותפתו של סר משה מונטיפיורי לפעילות הפילנתרופית שלו בארץ ובעולם. מסופר שהיא אף זאת שלימדה את בעלה עברית. אבל כל זאת ועוד לא עזר לה ולנו בעניין הגשר והוא נולד מחדש בתחילת השנה הנוכחית תחת השם “גשר יצחק נבון”. כל כך למה? לא ברור.

עכשיו אני חלילה לא בקטע של למחוק את פועלו של הנשיא נבון. אבל גיליתי שעל שמו של נבון הוקמו עד כה בתי ספר, כיכרות, רחובות וגנים ציבוריים. תחנת הרכבת החדשה בירושלים נקראת על שמו ובעיר כרמיאל נקראת שכונה שלמה על שמו! בשנת 2017 הקצתה הממשלה 32 מיליון שקל למפעל הנצחתו. מה שנקרא – הוא לא מסכן ושמו לא ישכח. אז למה לקחו מיהודית מונטיפיורי את הגשר האחד והיחיד שלה? עיריית תל-אביב הגיבה על העניין בלקוניות: השם “גשר יהודית” לדבריה היה רק שם זמני ולא רשמי. 

הנוכחות הכמעט מוחלטת של שמות גבריים במרחב הציבורי יוצרת מצג שווא שבו אין נשים נהדרות, חכמות, פורצות דרך ומצוינות בשביל לקרוא על שמן רחובות, שכונות וגשרים. בדיוק מסיבה זאת קם הפרויקט הכה חשוב “רחוב משלה”. הפרויקט הזה מייצר מאגר של שמות ומידע על נשים משפיעות שהיתה להן פעילות היסטורית, נשים הראויות על פי כל קנה מידה להנצחה בשמות של רחובות. מנהלת הפרויקט, פעילה חברתית ואישה מעוררת ההשראה, יעל שרר (בחודש אפריל האחרון גם הדליקה משואה בשל תרומתה החברתית יוצאת הדופן).

לדעתי, שרר עצמה היא דוגמה מצוינת לאישה שעל שמה צריך להיקרא לפחות רחוב. גם היא השתתפה באותה ועדה בכנסת שדנה בבעיית השמות של הרחובות. שם היא סיפרה על פרויקט “רחוב משלה”: “עשינו מספר תלת ספרתי של רחובות שנקראו על שם נשים ברשויות שונות וגם פארקים וספריות. ההצעה להסתפק בפחות היא לא נכונה. אנחנו בתנופת בנייה מטורפת ואפשר לתת שמות של נשים לבתי ספר. המאגר של “רחוב משלה” מכיל מאות נשים. יש מגוון עצום של שמות מדתות ועדות שונות עם הישגים שונים. בכל פעם שיש שכונה חדשה משרד הפנים צריך לעודד את הציבור לפנות לוועדת השמות ואז לא נקבל שמות של צבים וטווסים”. (חשוב לי להבהיר שאני באופן אישי מעדיפה צבים וטווסים על פני רוב בני האדם, אבל אני גם מאמינה שהם יסתפקו בכך שנגן עליהם ונדאג לכך שיוכלו לחיות בשלום.

הם לא זקוקים לרחובות על שמם). בעמוד הבית של הפרויקט ישנן הנחיות פשוטות איך לפנות לעיריות השונות ולהציע שמות נשיים לרחובות. פרויקט אחר שעוסק בנושא הוא “מיזם הוגנות מגדרית בשמות רחובות” והוא שם לו למטרה להסב שמות נייטרליים של רחובות לשמות של נשים. ומה קורה בעולם בהקשר זה? בז’נווה פועל מיזם ששמו “Cent Elles”. הוא פועל ביוזמת ארגון חברה אזרחית ובשותפות עם העירייה. הכוונה היא להחליף שמות של 100 רחובות בג’נווה אשר קרויים על שם גברים או שמות נייטרליים (צבים וטווסים?) לשמות של נשים. עד כה החליפו כבר 20 שמות ועוד 20 צפויים להתחלף בקרוב. המיזם הישראלי ״הוגנות מגדרית בשמות רחובות״ עומד בקשר עם המיזם המקביל בג’נבה ומייבא את הרעיונות הטובים לכאן. 

נעבור אל וינה. כרגע המצב שם לא טוב בהרבה מישראל. גם שם ההנצחה בשמות היא בהעדפה של פי 11 לטובת הנצחה גברית. אבל מווינה באה בשורה חיובית: לאחרונה נבנה בה רובע חדש שהוא בהגדרתו “רובע נשי”. שמות הרחובות ברובע הזה הם של נשים והם נבחרו על-ידי 30 מומחים מתחומים אקדמיים שונים. ואין מתאים יותר כסיום למאמר הזה משירה הנפלא של המשוררת עדי קיסר: 

דור הולך ודור בא
אֲנִי
אִשָּׁה
שֶׁהוֹלֶכֶת בְּפַחַד בַּלֵּילוֹת
בִּרְחוֹבוֹת חֲשׁוּכִים שֶׁנִּקְרָאִים
עַל שָׁם
גְּבָרִים.