מתחת לתחפושת

לפני עשור וחצי נפשי העלתה אותי על מטוס, חצתה יבשות, גמאה אוקיינוסים והנחיתה אותי באחד הנהרות הקסומים של כדור הארץ – האמזונס.

בלב יער ירוק עד, צמוד לנהר הגדול, במקום רחוק מהציביליזציה של שווארמת דבוש באבן גבירול, מצאתי את עצמי בשבט של חואן. כולם שם היו חואן – הילד והאישה, לכלב קראו חואן, בננת חואן, ומנגו חואן, אין אחד שם שהוא לא חואן, או לפחות דון או דון חואן.

החואן שלי הסתכל לי בעיניים ואמר: “חיכיתי לך, תן לי לנחש קוראים לך חואן”. הוא הציע לי מקום לישון והגיש לי בקבוק של תה חום מריר בצבע בוץ. “זה איוואסקה”, הוא חייך, “היא קראה לך וקראה לי, והנה אתם נפגשים. יש לך חודש לשתות אותה.”

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית