משהו רקוב בערימת הקומפוסט

“מה אתה מתרגש?” היא שאלה אותי לפני כולם. והרי השאלה הזאת לבדה יכולה להוציא אדם מדעתו. אנחנו תמיד עושים הפוך ממה שאומרים לנו. אם למשל רוצים לעצבן מישהו, מספיק שנאמר לו בטון מצווה: “תירגע!” וזה מתכון בדוק לכך שהוא בטוח יתעצבן יותר. או אם לדוגמה המשטרה מודיעה: “נא להתפזר, אין מה לראות כאן”, מיד כולם באים לראות מה יש שם. נכון? אז היא אמרה לי “מה אתה מתרגש”, בקול מתנגן, בפגישה של פעילי סביבה בדיוק כשניסינו לחשוב איך ניתן לשפר את התחום הסביבתי באזור. והרגשתי איך הפיוז בפנים קופץ לי. 

דיברנו על ענין הטיפול בפסולת. אצלנו מייצרים המון פסולת, משנה לשנה זה גדל. גם העלויות גדלות כל שנה מה שאומר שיש פחות משאבים לדברים חשובים אחרים. היינו איזה עשרים פעילים מהאזור שרוצים מאוד לראות כמה שיותר ירוק וכמה שיותר נקי. 

אלא שעד כמה שזה נשמע מפתיע, לא סביר ומשונה, לא כולם חושבים כמונו. אפילו הרוב לא חושבים כמונו. עובדה, לרוב הציבור זה לא מפריע שרואים פסולת בכל מקום והוא לא מוטרד מכך שאצלנו מייצרים המון פסולת. וגם אם זה מפריע לחלק מהאנשים, הם לא יעשו משהו מיוחד כדי לפתור את זה.

ישראל נמצאת באחד המקומות המובילים בעולם בייצור פסולת לנפש, או לגועל נפש, אם תרצו, ובאמת שאין סיבה שנהיה במקום הזה. אחד המאפיינים המייחדים את הפסולת בישראל הוא כמות הפסולת האורגנית. זוהי הפסולת שמייצגת כל מה שהגיע מהאדמה וגם צריך לחזור אליה. כמו שאריות של פירות וירקות, שאריות של מזון וכדומה. זוהי הפסולת שהכי קל למחזר אותה, למעשה זו הפסולת היחידה שניתן למחזר אותה בצורה מלאה ולהחזיר אותה באופן מושלם ומלא לאדמה שממנה היא באה. 

כשמערבבים את הפסולת הזו עם כל שאר המרכיבים בפח האשפה שלנו, זה מבטיח שלא נצליח למחזר אף פעם שום דבר מכל הרכיבים האחרים כמו נייר, פלסטיק, טקסטיל ועוד. למה? כי החומרים האלה נרטבים, נדבק אליהם שומן ואין שום טכנולוגיה בעולם שיודעת להפריד את הפסולת לאחר מעשה הערבוב. שני מפעלים שקיימים בארץ לטיפול ולהפרדת פסולת מעורבבת שכזו נכשלים מבחינה כלכלית.

אז למה בכל זאת התעצבנתי בישיבה?

חודשים ארוכים אספנו נתונים, ניתחנו את המצב וניסינו לחשוב איך ניתן לחולל שינוי. בעבר כבר היינו חלוצים ארציים במיזם של הפרדת פסולת על ידי התושבים. הם הפרידו את הפסולת האורגנית שממנה ייצרנו קומפוסט משובח. גם המהלך ההוא לא היה פשוט; היינו צריכים לעבור כל כך הרבה מכשולים והתנגדויות בדרך אל היעד, אבל בסוף זה הצליח ויצר מהפיכה בקנה מידה ארצי. יותר מזה, כל המדיניות ותפיסת העולם של מקבלי ההחלטות במשרד להגנת הסביבה השתנתה בעקבות המיזם שלנו וזכינו בפרסים ובפרסום! 

תחשבו על זה רגע, בסך הכל עשינו מה שצריך לעשות – החזרנו את החומר האורגני אל הקרקע שממנה הוא הגיע, וכולם התרגשו מזה שעשינו את המובן מאליו, ונתנו להם פרסים. כמה מוזרים הם בני האדם.

חלפו שנים, מקבלי החלטות התחלפו, המדיניות השתנתה, ובאו ימים שבהם המיזם שלנו לא זכה עוד לתמיכת המועצה ונסגר. אבל לאחרונה, שוב קיבלנו אור ירוק ונאמר לנו שיש סיכוי שיקשיבו לנו. בניתוחים שעשינו ראינו שעם אותו סכום כסף שהמועצה משקיעה בפסולת להטמנה, אפשר להפריד את הפסולת לזרמים, לאסוף בנפרד ולייצר מחדש מיוחלת שבה 80% יילכו למחזור וההטמנה תצומצם באופן דרמטי. לא הצלחנו להבין למה העסק לא זז, למה מקבלי ההחלטות לא לוקחים את המיזם בשתי ידיים ונותנים לנו לדחוף אותו קדימה, הרי כבר עשינו את זה פעם, וזה הצליח.

אחת הפעילות סיפרה שהם הצטיידו בקומפוסטרים אישיים והם הולכים לעבור משפחה משפחה בישוב שלהם וללמד אנשים להכין קומפוסט בעצמם. רעיון יפה ונכון, שכל אחד (במיוחד מי שיש להם גישה לגינה פרטית או ציבורית) יכין קומפוסט מהפסולת שלו בחצר הבית וכך לא יצטרכו בכלל לפנות פסולת! זה טבעי ונכון וכך עשו עד לפני כמאה ועשרים שנים עד שהמציאו את האיסוף מהערים באמצאות רכב פינוי ופחי אשפה. 

הבעיה היא שבמציאות היום לאנשים אין זמן, סבלנות או ידע לקחת אחריות על הפסולת שלהם ולטפל בה מבלי ליצור מפגעים. גם בסרט הזה כבר היינו. רוב הציבור לצערנו לא יעסוק בקומפוסט בעצמו. הניסיון המצטבר הראה שהרוב של האנשים שהציבו קומפטסטר בחצר הבית שלהם הפסיקו לתפעל אותו בתוך חודשיים עד ארבעה חודשים. למה? ככה! כי כאלה אנחנו, לא מוכנים להשתנות. לא מוכנים להתאמץ. 

ולכן, הפתרון הוא איסוף מרוכז של פסולת מופרדת. מאחר שחבריי ואני כבר צברנו קילומטראז’ רב עם הנושא הזה, וכבר ניסיתי את כל הפתרונות האחרים, קשה לי להתחיל את זה כל פעם מחדש. קשה לי כשמקבלי ההחלטות מתעלמים מהידע והניסיון שנצברו, לא רואים את זה ולא מבינים את זה. ואז מישהי עוד שואלת בפליאה: “מה אתה מתרגש?”. אז כן, אני מתעצבן ומתרגש ומתקשה להבין למה כל כך קשה ליישם מה שברור ומובן כבר זמן רב. ולמה אנשים תמיד יבחרו לעשות את מה שיהיה להם הכי קל, פשוט ונוח. וכן, אני עדיין לוקח ללב בכל פעם כשמתעלמים מהחוקים הברורים שמניעים את היקום – ואחד החוקים הראשונים הוא שכל חומר אורגני שבא מהאדמה צריך פשוט מאוד לחזור אליה. מה כל כך מסובך כאן?

הכותב הוא פעיל סביבתי, ראש תחום פסולת וקיימות בארגון אדם טבע ודין. מחבר הספר: “התפוח נפל רחוק מהעץ” על ייעודו המפוספס של המין האנושי ועל איך ניתן לחולל שינוי במציאות משתנה.