לעוף עם המוזיקה

ההופעה הראשונה שלי בחו”ל היא הופעה שלא ראיתי. קיץ 1980, פעם ראשונה בלונדון, עם ההורים. אבא לקח מלון קטן בבעלות הודים בשכונת ארלס קורט. יומיים לפני הטיסה חזרה לישראל יצאתי לשיטוט ברחובות. קניתי קסטות בפינת הרחוב ושתיתי מיץ, כשנכנסו משאיות אל הרחוב הקטן והחלו לפרוק ציוד כבד. הייתי בן 16, סקרן וחקרן, ניגשתי אל הפועלים האנגלים בגופיות ושאלתי מה הם עושים. “היי, בחור”, אמר בלונדי גבוה וצרוב שמש ללא חולצה, “יש הופעה מחר בלילה”.

הופעה? של מי? התעניינתי. הברנש הצביע על אחת המכולות. PINK FLOYD – היה מודפס עליה. לבי עצר מלכת. 

רצתי הכי מהר שיכולתי אל המלון וסיפרתי להורים שלי. פינק פלויד היתה מהלהקות האהובות עלי, את “החומה” הרצתי על הפטיפון בסלון שוב ושוב ושוב במהלך החודשים שחלפו מאז צאתו לאור, וגם אמא שלי כבר הכירה די טוב את רוב השירים…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית