לאחרונה רצה על מסכינו פרסומת חדשה של טוטו (ווינר) שפשוט נועדה לתת שירות חינם, מתוך הלב החם של הטוטו עבורנו, האנשים הפשוטים שמתפתים להמר בקזינו החוקי שלהם, וקוראת לנו “לשחק באחריות”. שחקני ליגת “העל” בכדורגל ובכדורסל מציגים לנו (בתיאטרליות לא נחוצה) את החשיבות שבשמירה על שליטה עצמית כשאנחנו מהמרים, ומספקים לנו שלל עצות מעשיות לדרכים שבהן נוכל להרגיע את עצמנו כשאנחנו מאבדים שליטה על הדחף שלנו להמשיך להמר (“קח הפסקה, שחק עם הילדה, צא להליכה עם בת הזוג”). בעזרת עצות קסומות אלה (אין על טיול ברגל עם בת הזוג אחרי שהפסדת את כל המשכורת שלך כי חשבת שהדרבי יסתיים בתיקו) מבטיחים לך המומחים המפתיעים ש”זה יחזיר אותך לאיזון”. וואלה. יופי.

הפרסומת הזאת נובעת, כנראה, מחשש אמיתי וטהור של אנשי טוטו-ווינר לרווחת אזרחי ישראל, ומדאגה כנה שמא חלילה נעבור את הגבול ונוציא סכומים לא הגיוניים על ההימורים שהטוטו בעצמו משווק לנו באגרסיביות. קסום. מזכיר במשהו את סוחר הקראק היחיד שפגשתי בחיי, לפני כמה שנים בניו יורק: לא היו לו שום נקיפות מצפון בנוגע למשלח ידו, אבל כשהיה נותן את הקראק ללקוחות שלו, היה מסתכל להם בעיניים ואומר להם בטון רציני “לאט-לאט, אה?”.

בטח תגידו לי שאני מגזים; איך אני משווה הימורים לקראק?! אז בואו נראה: הימורים זה דבר ממכר? הימורים מושכים אליהם בעיקר אוכלוסיות חלשות? הימורים עלולים להרוס לבן אדם את החיים? אם כל התשובות חיוביות, נראה לי שההשוואה הזאת לא כל כך מופרכת.

ומה עם חירות האדם?! הרי היא ערך עליון בעיניי, אז איך אני יכול לדרוש הגבלה של ההחלטות שבני האדם מחליטים על חייהם? בעיניי כל אדם רשאי להחליט כל החלטה, כל עוד הוא לא פוגע באחר. האם אדם רשאי לפגוע בעצמו? נראה לי שכן (בעיקר בעולם שמנרמל עישון סיגריות ושתיית אלכוהול). האם המדינה צריכה למנוע מאזרח שלה לפגוע בעצמו? לתפיסתי – המקסימום שמדינה יכולה לעשות הוא הסברה. לשאוף לחנך, אבל לא יותר מזה…

אז מה אני רוצה בעצם? אני לא מבקש להגביל את המהמרים, אני פשוט מבקש להפנות זרקור צנוע אל המוסר הכפול של מדינת ישראל ביחסה להימורים ועל ההתנהלות הצינית של גופי ההימורים המורשים, שבידם האחת משדלים אותנו באגרסיביות ובעקביות להמר על כספנו, ובידם השנייה מסמנים לנו להרגיע. גוף שמפמפם לנו שאנחנו פשוט חייבים להמר (“איך יצאת דבע”) מסביב לשעון, בכל אמצעי התקשורת, במניפולציה (ובצעקות! “אם לא תשלח – איך תיקח?!”), שלא יחשוב שהוא מנקה את כפיו בתשדיר שירות בינוני שקורא למהמרים הכבדים (חלקם מכורים של ממש) להוריד הילוך.

“כמו בכל תחום, גם בתחום ההימורים ה”ערכים” של המדינה מתכופפים בפני האינטרס שלה. אפשר לראות את זה היטב גם בתעשיית התרופות (המדינה מאפשרת מכירת סמים ממכרים כשזה משתלם לה), גם במוסר הכפול כלפי צרכני קנביס המחזיקים בנשק אישי (בעקבות צריכת קנביס ייתכן שישללו את רישיונך לאקדח, אבל יום לאחר מכן תוזעק לאחוז ברובה הסער של המדינה) וגם בענייני דת (פרוטקשן זו עבירה חמורה, אבל אם הגובה היא הרבנות, אז זה בסדר)”

לא רק הטוטו נוקט שיטות חמודות כאלה; כולנו מכירים את הקמפיינים המתוחכמים והאגרסיביים של מפעל הפיס שמוכרים לנו חלום, שבו הלוטוגוצים (המספרים של הלוטו תחת השפעת ספידים) מחלצים אותנו מן החיים העלובים שלנו ומשחררים אותנו לחיי רווחה אין-סופיים. ברדיו מושמעות בלופ השיחות הנדירות שעושה אראלה ממפעל הפיס לזוכים המאושרים, אבל איש לא משמיע לנו את אלפי השיחות שעושה כרמלה מן ההוצאה לפועל לאלה ששפכו את כל כספם על הימורים ועל הגרלות. מפעל הפיס יודע היטב מה הוא עושה. תבקשו פעם אחת מקברניטי המפעל להציג את מפת דוכני הפיס בישראל; אני מבטיח לכם שתצליחו לנחש (בלי להמר על כסף הפעם) כמה דוכנים כאלה מפוזרים בפריפריה וכמה באזורי יוקרה. כנ”ל בנוגע למכונות המזל שלהם, שבאופן מפתיע לא נצליח למצוא ב”מרכז שוסטר” ברמת אביב או במרכז המסחרי של קיסריה. נסכם במשפט? לא הרבה היי-טקיסטים מגרדים חישגד.

אחת לאיזה זמן מוגבל עולה דרישה של משקיעים ובעלי עניין לפתוח קזינו באילת. השלטון בישראל מגיב בעקביות לדרישה החוזרת הזאת בצקצוק עוצמתי ובנזיפה מוסרית ביזמים: “הרי ידוע שהימורים ממכרים”. אומרת המדינה בטון מודאג ואימהי, “לא יעלה על הדעת שהמדינה תאפשר להרוס ככה משפחות ולמוטט בתים בישראל”. כלומר, מדינת היהודים אומרת שהימורים הם הרסניים, אבל אם הדילר הוא המדינה ואם חלק מההכנסות מושקע בקהילה, אז הכל סבבה. או-קיי. אז בואו לפחות נעדכן את הפרסומות. מה דעתכם על – זה נכון שהרסת לעצמך את החיים, אבל היי, בוא תראה איזה מתנ”ס בנינו בראש העין?

כמו בכל תחום, גם בתחום ההימורים ה”ערכים” של המדינה מתכופפים בפני האינטרס שלה. אפשר לראות את זה היטב גם בתעשיית התרופות (המדינה מאפשרת מכירת סמים ממכרים כשזה משתלם לה), גם במוסר הכפול כלפי צרכני קנביס המחזיקים בנשק אישי (בעקבות צריכת קנביס ייתכן שישללו את רישיונך לאקדח, אבל יום לאחר מכן תוזעק לאחוז ברובה הסער של המדינה) וגם בענייני דת (פרוטקשן זו עבירה חמורה, אבל אם הגובה היא הרבנות, אז זה בסדר).

לסיכום: אני מהמר שלעולם לא יקום קזינו באילת. אני מהמר שאם ארצה מתישהו לעסוק במשלח יד מפוקפק איאלץ לברר את מי מנציגי המדינה עליי לקנות (או בעברית צחה – לשחד). אני מהמר שאת הטוטו ואת מפעל הפיס לא מעניין אם נתמכר להימורים (אולי ההפך הוא הנכון) ואני מהמר שהפרסומת “שחקו באחריות” לא מזיזה לאף מהמר את האצבע מהטופס. וואו. הימרתי מלא, חבל שאין לי בת זוג לצאת איתה להליכה כדי להתאזן.