די כבר חושך לגרש

בסרט “אל תביטו למעלה” (Don’t Look Up), שמבקש להראות איך מקבלי החלטות, התקשורת ובעקבותיהם הציבור, בוחרים להתעלם מבעיה ברורה ומוחשית, רואים את גיבורי הסרט יוצאים לא פעם אל הלילה כאשר מעליהם שטיח של כוכבים. הם מתבוננים בכוכבים ומקבלים השראה, תובנה או מגלים תגלית. שמחתי לראות את זה, ומיד עלה בדעתי לשאול: מתי בפעם האחרונה התבוננתם בשמים? מתי צפיתם בכוכבים?

למיטב ידיעתי, הפסקנו להסתכל לעבר השמים בלילה כי אין כל כך מה לראות שם. חוץ מהירח ומספר ממש מצומצם של כוכבים, לא רואים בשמים כלום. הסיבה היא כמות אדירה של אור שמציף את סביבתנו הלא טבעית. גם אם נצא לטבע, ברוב חלקי הארץ לא נוכל לראות את השמיים כמו שצריך בגלל הצפת אור והילת אורות כבירה מעל הישובים שלנו. כל כך התנתקנו מהטבע שאנו חוששים מכל מה שהוא מזמן לנו, ובין השאר זה החושך בלילה.

רובנו חוששים מחושך, לכן דאגנו להאיר כל מקום וכל חלקה טובה, ותוך כדי הפעולה הזאת, יצרנו בעיה אחרת שיש לה מחיר סביבתי, חברתי ובריאותי. בעגה המקצועית קוראים לזה זיהום אור.

התנתקנו מהעולם שמסביבנו ובעקבות כך גם מעצמנו. כשהסביבה מוצפת אור וילדים ובוגרים לא רואים את הכוכבים כדבר שבשגרה, אנחנו בעצם מגדלים דורות של אנשים שבטוחים שאנו לבד ביקום ואיננו חלק ממערכת טבעית שסובבת אותנו. אם סביבי אין עולם שאני יכול לחוש ולראות, אז אין משהו אחר, אין משהו נוסף שאני צריך להתחשב בו או לשמור עליו. כאשר בני אדם לא יודעים ש”משהו נוסף” קיים)לא מתוך למידה כי אם מתוך חוויה מוחשית(, הם לא יודעים שצריך לקחת אותו בחשבון

המחירים הסביבתיים באים לידי ביטוי בפגיעה בטבע. ציפורי לילה צריכות את החושך, ולכן הן מתרחקות מאזורים מוארים, מתרחקות ונעלמות מסביבות המגורים שלנו. כתוצאה מכך, מינים רבים שהיו נטרפים על ידי אותן ציפורים, כמו מכרסמים שונים, עולים בתפוצתם בצורה לא טבעית. עודף אור ולמעשה העדר מחזוריות של אור וחושך פוגעת במערכות הרבייה של יצורים רבים. אור חזק מושך אליו חרקים ודו חיים. חרקים כידוע חגים סביב האור כמהופנטים באינספור סיבובי סרק ואלה פוגעים ביכולתם לבצע פעילויות בסיסיות כמו אכילה והזדווגות שיבטיחו את המשך קיומם.

עודף אור פוגע ביעילות של יצורים רבים לנווט, כך למשל צבוני הים הקטנים לא מוצאים את דרכם אל הים ומתים. יצורים רבים אחרים סובלים מאובדן תחושת זמן. הם לא מצליחים להבדיל בין יום ללילה, הם אינם חווים את התקצרות או התארכות הימים, דברים שהיוו במשך אלפי שנים סמן ביולוגי להתרחשות תהליכים כמו נדידה או התרבות.

המחיר הסביבתי בא כידוע לידי ביטוי גם בכמות הגדולה של האנרגיה שאנו צורכים עבור כל האור הזה שאנו מייצרים. בכך אנחנו “תורמים” לפליטת מזהמים לסביבה. כ- 25% מצריכת החשמל העולמית משמשת לתאורה. בארה”ב למשל כ- 13% מצריכת החשמל היא רק עבור תאורת רחוב.

וכעת נעבור ברשותכם, אל המחיר החברתי. התנתקנו מהעולם שמסביבנו ובעקבות כך גם מעצמנו. כשהסביבה מוצפת אור וילדים ובוגרים לא רואים את הכוכבים כדבר שבשגרה, אנחנו בעצם מגדלים דורות של אנשים שבטוחים שאנו לבד ביקום ואיננו חלק ממערכת טבעית שסובבת אותנו. אם סביבי אין עולם שאני יכול לחוש ולראות, אז אין משהו אחר, אין משהו נוסף שאני צריך להתחשב בו או לשמור עליו. כאשר בני אדם לא יודעים ש”משהו נוסף” קיים (לא מתוך למידה כי אם מתוך חוויה מוחשית), הם לא יודעים שצריך לקחת אותו בחשבון.

וכמו בכל פגיעה בסביבה, בסופו של דבר, המחיר הבריאותי שלנו הוא ככל הנראה המחיר הכבד ביותר שאנו משלמים. החשיפה לשעות אור רבות, מביאה לכך שהיום הופך ללילה. אורכי גל אור שונים פוגעים בהורמון השינה (מלטונין) ויש לכך השלכות רבות על איכות השינה שלנו, על בריאותה של המערכת החיסונית ועל התנגדות הגוף לזיהומים שונים. ניסויים שנעשו על חולדות הראו שחולדות שנחשפו לזיהום אור חמור סבלו פי 2 יותר ממחלות זיהומיות ופי 3 יותר מגידולים שונים, בהשוואה לחולדות שלא נחשפו לזיהום אור כלל.

ועכשיו, לפתרונות; הבשורה הטובה היא שניתן להתמודד עם עודף האור ולצמצם אותו בצורה משמעותית. זה ממש לא מאוחר מדי. אחד הדברים הראשונים הוא תשומת לב בשלבי תכנון תאורת חוץ: ברחוב או בחצר, חשוב לדאוג כך שהאור יכוון ישירות למקום אותו רוצים להאיר. אין טעם להאיר את הרקיע. במושב שבו אני גר, שינינו את כל תאורת הרחוב כך שמה שחשוב שיהיה מואר, הוא אכן מואר. אבל לצד זה, ניתן לראות כוכבים בלילה, וציפורי הלילה חזרו אל מחוזותינו: תנשמת, כוס לילה והשעיר. הפרס על השינוי שבצענו הוא חיסכון של 82% בצריכת החשמל על תאורת הרחוב, מה שהוריד את סעיף תאורת הרחוב מ- 10% מהתקציב השנתי למשהו זניח לגמרי בתקציב.

דבר נוסף שתוכלו לשים לב אליו הוא “הצבע של האור” בנורות שאתם רוכשים. בהקשר זה מומלץ ללכת על צבע אור שהוא לא יותר מ- 3,000 מעלות קלווין. אור צהוב ולא לבן. כשהולכים לישון, כדאי לייצר סביבה חשוכה ואם נכנס אור מבחוץ להקפיד על סגירת תריס או וילון. והכי חשוב – לכבות את האור, בכל חדר או חלל שאין צורך בו באותו זמן.