It’s a show about nothing

כלום ארוז ביותר מדי פלסטיק. אם יש תחושה שמאפיינת את החיים האזרחיים של זמננו, נדמה לי שאפשר להמשיל אותה למשהו כזה. כמו להזמין משלוח של אוכל ולקבל שקית קרטון גדולה ובתוכה שקית שומרת חום ובתוכה שלושה מארזי קרטון מעוצבים ועוד שקית ובה שקית נוספת ובה סכו”ם ועוד שתי שקיות שכתוב עליהן “מלח” ו”פלפל”, ובתוך הכל – כלום. כלום נקי, שקט ותעשייתי לגמרי. בוקר, צהריים וערב: אותו דבר. משלוח מגיע, ויש בו כלום בשקיות. כלום במארזים. כלום עם כלום, לצד כלום, על מצע כלום, מוקפץ עם כלום, מתובל בכלום בצבעי כלום וניחוחות עזים של כלום. 

קחו למשל את מארז הכלום שנקרא “פסגת הנגב”. ארבעה, חמישה או שישה נציגי קרטון עם חמישה או שישה סלוגנים מפלסטיק מוקפד, מסודרים על במת אלומיניום ונפתחים ומציגים כל אחד את הכלום שלו בתורו. כלום ולצידו כלום… 

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית