נשים חודרות לא פחות מגברים

“כמו שנשים יכולות להיחדר דרך איבר המין שלהן, גבר יכול להיחדר דרך הלב שלו”. מורה שלי למיניות זרקה את המשפט הזה לחלל החדר כאילו היה רק עוד משפט ברצף הדברים שלה. אבל עבורי זה היה מהרגעים האלה שמשפט קצר מבליח, ממשיך להדהד עוד זמן רב אחרי, ולי באופן אישי הוא הפיל הרבה אסימונים. משפט משנה חיים. פתאום קלטתי שבלי להתכוון בכלל, חדרתי ופלשתי ללב של גברים כמה פעמים בחיי. היו שם עוד תובנות, חלקן היו נעימות כי הן הביאו איתן התבהרות והבנה עמוקה של העולם הגברי. אבל היה גם צער עמוק על מפגשים מסוימים שחוויתי עם גברים בחיי.

אזהרת קריאה: הטור הזה יהיה טקסט מגדרי וקצת מכליל. מי שקשה לו/ה עם מגדריות, הגדרות, הכללות, כדאי שייקח נשימה כי אין מה לעשות, זה הולך להיות טור קצת כזה, בעיקר לטובת העברת המסר. אנחנו חיים בעידן חדש שבו נדמה שהרבה מהפערים המגדריים הולכים ומצטמצמים, אנחנו כבר יותר מודעים לכך שאנשים הם מרובדים ומגוונים ושיש בכולנו גם איכויות זכריות וגם נקביות. דברים שיאמרו פה אודות המין הנשי יכולים באותה מידה לתאר דווקא חלק מהגברים ולהפך.

ועדיין, יש הרבה שוני מגדרי, לא רק פיזיולוגי, בין גברים ונשים. ואנחנו חייבים לקחת בחשבון גם את השוני בינינו, אם אנחנו רוצים לעשות עוד צעדים לעבר שלום וחיבור בין המינים.

פעמים רבות כל–כך ישבתי עם בני זוג לשיחה אחרי קונפליקט שעלה בינינו, וביקשתי שיסבירו לי מה הם חוו ומה הם מרגישים. ביקשתי שישתפו אותי ברגשות שלהם, שאוכל להבין אותם וגם את מה שקורה בינינו. היו פעמים שזה עבד, גברים שיכלו להתחבר לרגשות שלהם תוך כדי השיח ולתקשר אותם איתי. אבל היו גם הרבה מאוד פעמים שלגברים היה קשה להתחבר לרגש. ואני, ישבתי שם מתוסכלת מהעדר מפגש של הלבבות, עצובה. המשכתי לנסות. לא הבנתי למה כל כך קשה להם לזהות מה הם מרגישים ולהסביר לי. לפעמים דחקתי בהם. רציתי שניפגש בלב. הצורך בחיבור מחדש אחרי הקונפליקט, אולי אפילו מתוכו, הצורך בקרבה ובשלום בינינו לא נתן לי מנוח. לא עלה בדעתי שככל שאני ממשיכה לנסות להגיע ללב שלהם כדי לפגוש אותם, בשעה שהם ממש לא יכולים לאפשר את זה, הם חווים חדירה, פלישה. כנראה שגם את זה הם לא ידעו לזהות. בדיעבד, אני יכולה לראות שעוררתי אצלם קושי, מצוקה, היאטמות וכעס.

זה כבר לא סוד שהרבה גברים למדו משחר ילדותם לסגור היטב את הלב. רבים גדלו עם הידיעה שאסור להם להביע את רגשותיהם, שאין לזה מקום – “אז מה אם נפלת. קום, לא קרה כלום! תנגב את הדמעות – אל תשאיר ראיות”. שנים ארוכות של בניית שריון סביב הלב לימדו גברים להיות מאסטרים בהדחקת רגשות. זה גם מה שיעשה אותך לגבר–גבר. אז איך בבואם לתקשר עם האישה שלהם, שמבקשת מהם לשתף אותה ברגשותיהם, אלה יהיו פתאום זמינים עבורם?

ממש כמו שאיבר המין הנשי הוא האזור הפגיע של אישה מול גבר (עליו היא למדה מילדות שהיא צריכה לשמור מוגן וסגור מפני פלישה גברית), כך הלב הוא הרבה פעמים האזור הפגיע של גבר מול אישה. הוא שומר על הלב שלו סגור מפני פלישה, אסור שיראו את רגשותיו, זה יכול להעיד על חולשה. ולפעמים התעקשות נשית שהגבר ישתף את רגשותיו, יכולה להרגיש לגבר ממש כמו שאישה מרגישה כשהוא מאיץ בה להיפתח לסקס.

נשים רבות מסתירות את המיניות שלהן עמוק עמוק בפנים ומתביישות בה. נשים לומדות מגיל אפס להגן על אזור החלציים שלהן, להסתיר אותו, להיזהר מפני גברים המשחרים לטרף. נערות ונשים לומדות שגבר תמיד רוצה מהן סקס. שהוא בא לכבוש אותן, או את הפות שלהן. לא פלא שהשיח המסורתי סביב מיניות עם נערות ונשים הוא בעיקר איך להיות אישה ששומרת על עצמה, שפחות “נותנת”, שנזהרת על המיניות שלה. לא להיות “קלה” להשגה, ולא קלילה בדרך למיטה.

זהו אחד הפצעים הנשיים הקולקטיביים – מיניות פצועה, מדוכאת וסגורה. ואילו אצל גברים, אחד הפצעים הזכריים הקולקטיביים הוא עולם רגשי פצוע, מדוכא וסגור. הגבר למד להתעלם מרגשותיו, להתגבר עליהם, לא להראות אותם. האישה למדה להתעלם מהמיניות שלה, “לשמור על עצמה”, להתגבר עליה, לא להראות אותה.
אנחנו חיים בתרבות שאזור המין אצל האישה הוא הרבה פעמים האזור הסגור, בעוד שאזור הלב שלה יותר פתוח. אצל הגבר אזור המין פתוח ודווקא אזור הלב יותר סגור.

אבל האם באמת החוויה של כל אחד מהמינים כל כך שונה? או שמא אולי, בעצם, שני הצדדים מבקשים משהו די דומה…? כשגבר מרגיש שאיבר מינו עטוף באהבה על ידי האישה, הוא מרגיש נראה, רצוי ואהוב. כשאישה מרגישה את הגבר פותח את הלב אליה, מביע את רגשותיו, מביע אהבה, היא מרגישה נראית, רצויה ואהובה.

גברים רבים ניתבו את פירוק רגשותיהם אל איבר מינם, אל הפורקן המיני. הצטברו אצלם במשך שנים רגשות של זעם, עצב, אובדן, בושה, מבוכה, תסכול, פחד ועוד. בהעדר לגיטימציה תרבותית לתת מקום לרגשות האלה, הם יכולים לחוות שחרור רגשי דרך פורקן מיני והם עשויים לעיתים לחפש את זה במיניות עם אישה. אבל כשגבר בא עם המסר הזה, האישה עלולה לחוות חוויית לקיחה או ניצול, מה שייצור התנגדות מצידה לסקס שהוא מכוון מטרה. היא תייצר בגוף התנגדות לחדירה, שאותה היא תביע אותה בכל מיני דרכים – באמצעות כאב קבוע בחדירה, בהיווצרות פטריות, דלקות וכדומה.

גברים, שימו לב; כשאתם באים אל מעשה האהבה ממקום שרק מבקש פורקן רגשי עבורכם, זה בהחלט יאטום את האישה למין.

נוצרה לנו פה תסבוכת בלתי אפשרית: הגבר רוצה להרגיש אהוב על ידי האישה שלו, ומאחר שהלב זה האזור הסגור והמוגן שלו, הוא מרגיש אהוב דרך איבר מינו – האזור הפתוח שלו. בדרך הזאת הוא רוצה שהיא תביע אליו את אהבתה. הוא רוצה שהאישה תיפתח אליו מינית, כדי שהוא ירגיש אהוב, וכדי שהוא יהיה במקום רגוע ומוגן, ואז אולי סוף סוף הלב שלו ייפתח אליה.

אבל אז יש לנו אותה, והיא כדי להיפתח אליו מינית צריכה קודם כל שהוא ייפתח אליה בלב. היא צריכה שהגבר שלה ייפתח אליה רגשית כדי שהמיניות שלה תיפתח. אצלה, הסרת השריון סביב איבר מינה, עוברת דרך הלב שלה. מעגל זדוני. ואכן, נשים וגברים רבים מספור חווים קשיים במיניות שלהם בגלל הפער הזה בדיוק.

אבל האם באמת החוויה של כל אחד מהמינים כל כך שונה? או שמא אולי, בעצם, שני הצדדים מבקשים משהו די דומה…? כשגבר מרגיש שאיבר מינו עטוף באהבה על ידי האישה, הוא מרגיש נראה, רצוי ואהוב. כשאישה מרגישה את הגבר פותח את הלב אליה, מביע את רגשותיו, מביע אהבה, היא מרגישה נראית, רצויה ואהובה. בסופו של דבר שניהם מבקשים להרגיש אהובים ורצויים. רק הדרך של כל מין היא שונה.

בן–זוג אמר לי פעם בעבר: “מאמי, תביני, קורה בי משהו כשאת נוגעת לי בזין, שמיד מחבר אותי אלייך, כשהזין שלי מרגיש עטוף, זה ישר מחבר אותי ללב, אני מרגיש אהוב על ידך, הלב שלי נפתח”. אחרי שהוא אמר לי את זה, יכולתי גם לזהות את זה בזמן המגע שלי בו. בזמן המגע בפין שלו (ראו באחד הטורים הקודמים על לאהוב את הפין של בן הזוג), משהו בו נרגע, הבין, נשם. עדיין הוא היה צריך הרבה פעמים להזכיר לאוטומט של המערכת שלי (שמיד נדרך וחושב שהוא מחפש ממני רק מין), שהוא פשוט רוצה להרגיש את האהבה שלי, בשפה שלו, כמו שאני רוצה את זה ממנו, בשפה שלי.

גברים רבים מספרים שמגע מיני של האישה שאיתם נותן להם תחושה של ביטחון, נוכחות ומוכלות. כך גם נשים רבות מרגישות מול גבר שנפתח אליהן רגשית ופותח את ליבו אליהן – תחושת נוכחות, מוכלות וביטחון. ההסכמה להבין לעומק את הצד השני, לראות את מה שהוא באמת מבקש, להרגיש, ופחות לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו לא אהובים, היא הדרך לגישור בין המינים. בנוסף לכך, מעבר לאפשרות לראות את הצד השני באמת, מה שיכול לעזור זה שצד אחד יבחר בצורה עמוקה ונדיבה להעניק לצד השני את הכמיהה שלו, בשפה שלו, שגורמת לו/ה להרגיש אהוב/ה. לדוגמה, גבר בוחר להרעיף אהבה על האישה שאיתו בצורה מלאה ונדיבה, לא כזאת שמוכוונת מטרה – שהיא תחזיר לו במין – אלא באמת מתוך בחירה עמוקה להביע אהבה ולתת לה ביטחון רגשי. זה דבר שיגרום לה להרגיש בטוחה, נראית ואהובה. ואישה בוחרת מתוך בחירה עמוקה ומלאה להרעיף על הגבר מיניות. לא ממקום של ריצוי, קורבנות, או מניפולציה כדי לקבל אהבה, אלא באמת מתוך רצון להעניק לו אהבה בשפה שלו. למשל, דרך הרעפת אהבה ועונג לאיבר מינו. כל זאת בהנחה שכל צד שבחר בכך, בחר בכך באמת מתוך בחירה שלמה ומלאה להעניק כרגע, בחפץ לב. פתוח לנתינה. אלה הם אקטים שמייצרים חיבור עמוק בין בני הזוג, כל צד שמקבל מרגיש מאוד מוענק, נראה ואהוב.

ברור שישנן גם סיטואציות בין בני–זוג שבהן כל מה שנאמר פה יהיה הפוך בין הגבר לאישה. גבר ירגיש אהוב דרך הלב ואישה דרך המין. או גם וגם. בדקו עבור עצמכם מה נכון ומדויק לכם. כשמדמיינים את התמונה האנרגטית של השדה המאוזן והמזין הזה בין גבר לאישה, כשכל אחד מעניק לשני בשפתו שלו, נראה זרימה מעגלית אנרגטית ין–יאנגית כזו ממנו אליה וחזרה. זרימה של אנרגיה מינית אצל הגבר מאיבר מינו שקיבל אהבה מהאישה שלו, עולה אל הלב שלו. הלב שלו נפתח, מעניק אהבה ללב האישה, האהבה הזאת זורמת מליבה מטה אל הפות, פותחת את המיניות שלה. המעגל זורם כמובן גם לכיוון השני – הגבר מעניק אהבה לליבה של האישה, שפותחת את המיניות שלה ומשם היא פתוחה להעניק אהבה לאיבר המין שלו, וזו פותחת את לבו אליה. במעגל הזה, אנרגיה מינית הופכת לאהבה ואהבה הופכת לאנרגיה מינית. כשמגיעים לשלב כזה במערכת היחסים, אפשר בקלות ובפשטות לקרוא לאנרגיה המינית אהבה, וכולנו מבינים שבסופו של דבר, זה מה שאנחנו רוצים לחוות. בחיבור מעגלי מאוזן שכזה, האנרגיה המינית היא אהבה.