כשהתודעה האנושית חוצה את השער

״האם אי פעם פקפקת בטבעה של המציאות שלך?” המשפט הזה לקוח מתוך הסדרה “ווסטוורלד” של HBO – שהיא צפיית חובה כשמדברים על טבע התודעה; כל כולה אלגוריה מושלמת לסרט הגדול המתגלם היום אל מול עינינו בעולם. העלילה של ווסטוורלד מתרחשת במציאות מעט עתידנית, ובה עשירי העולם המציאו לעצמם פארק שעשועים שבו המארחים, רובוטים דמויי אדם, משרתים אותם במהלך הביקור בו. יש להם רשות לכל גחמה שעולה על רוחם, לטוב ולרע – לרצוח, להתאהב, לאנוס, לבזוז. למה? למה לא, הם רק רובוטים לונג סטורי שורט, וסליחה על הספוילר, בשלב מסוים הרובוטים מתעוררים על החיים שלהם (קווייט ליטרלי), מבינים שהם עבדים, מחליטים למרוד בבני האדם ולהשתחרר לחופשי.

“האם אי פעם פקפקת בטבעה של המציאות שלך?” היתה השאלה שהרובוטים נשאלו מדי יום על ידי המהנדסים שלהם, כדי לוודא שהם לא מפתחים תודעה עצמאית. כשהמצב היה תקין הרובוטים היו משיבים “לא, מעולם לא פקפקתי בטבע המציאות שלי, אני סוו אנד סוו ואני גרה בבית בכפר, ואני אוהבת לטייל בשדה ולקטוף פרחים”. כלומר, הם דבקו בנרטיב שהוכתב להם על ידי המהנדסים. אבל עם הזמן הרובוטים מתחילים להבין שהמציאות היא לא מה שהם חשבו, והם פותחים במסע שלהם לחופש ולגילוי עצמי.

רוב בני האדם חיים את חייהם בדומה לאותם רובוטים, בלי להרהר בשאלות החשובות שמרגישות לפעמים גדולות מדי, כמו מה טבעה האמיתי של המציאות? אנחנו קמים בבוקר, שותים קפה, נוסעים לעבודה, חוזרים הביתה, מכינים אוכל, עושים כביסה, מקלחים את הילדים, הולכים לישון וחוזר חלילה – למי בכלל יש זמן להרהר בשאלות כאלה? מה גם שהקידמה והטכנולוגיה נותנות רושם מטעה כאילו לאנושות יש כבר תשובות לכל השאלות, שאנחנו מבינים איך העולם עובד, ואם לא – יש איזה מדען שחוקר אותן. אם שואלים אותנו על החיים שלנו נתאר את העיסוק שלנו, את המשפחה שלנו ואולי את התחביבים שלנו, בלי לחשוב רגע שאולי מדובר בתמונה חלקית, שיתכן שהמציאות הרבה יותר רחבה ומעניינת מכפי שאנחנו מתארים אותה.

לאורך כל ההיסטוריה האנושית קמו דמויות שזכו לא פעם לתואר “משיחים”, “נביאים”, או “מנהיגים רוחניים” שחזרו וטענו כי המציאות הפיזיקלית כפי שאנחנו רואים וחווים אותה היא לא יותר מאשליה, ולמרות שאנחנו חשים שאנחנו נפרדים אלה מאלה ומהעולם, למעשה הכל מחובר. הכל אחד ואנחנו אחד עם הכל. לאחד הזה הם קראו אלוהים. זה בדיוק זרע הרעיון שממנו צמחו כל הדתות המונותאיסטיות – ובראשן היהדות.

דמיינו לרגע שאתם תא בתוך הכבד שלכם. קוראים לכם “תא כבד XYZ”, אתם חיים במדינת הכבד, עושים את הפעילות היומית שלכם, הולכים לעבודה ושם אוספים מולקולות שמגיעות מזרם הדם, ומסננים בין מה שטוב לבין מה שלא. מה שנקרא – חיים את החיים. אתם שומעים בחדשות שהמתיחות עם מדינת הקיבה הולכת ומחמירה ובשעה 2:00 היא הולכת לשגר עליכם טילי חומצה, אחרי שחיסלתם תא קיבה (מחבל) שהסתנן לתוך הכבד. אבל יום אחד אתם קמים בבוקר, מסתכלים לצדדים, ופתאום קולטים, “היי, אני לא סתם תא קיבה XYZ, אני חלק מגוף שלם, ואני אחד עם כל שאר התאים, אפילו תאי הקיבה! כולנו ישות אחת!” זה הרעיון שניסו אותם נביאים ומשיחים להסביר.

מה ל-CIA ולחקר התודעה?

היום, בעידן המודרני, נראה שגם המדע השלים את הפער והגיע למסקנה זהה. כל סטודנטית לתואר ראשון בפיזיקה יודעת להגיד שאבני הבניין הבסיסיות של היקום הם קוונטים, שהם לא יותר מחלקיקי אנרגיה קטנטנים שרוטטים בקצב מסחרר, ושלמעשה כל חלקיקי האנרגיה האלה משפיעים זה על זה כחלק ממארג האנרגיה האינסופי שלו. זאת ועוד: חלקיקי האנרגיה האלה לא נוהגים לפי חוקי הפיזיקה הקלאסיים שאנחנו מכירים.

לדוגמה, ניסויים במכניקת הקוונטים גילו ששני חלקיקים שפעם היו מחוברים זה לזה ועכשיו נמצאים כל אחד בצד השני של הגלקסיה, יכולים להעביר ביניהם מידע באופן מיידי, אף על פי שלפי חוקי הפיזיקה הקלאסית שום דבר לא יכול לנוע מהר יותר ממהירות האור, ולכן מידע שעובר מצד אחד של הגלקסיה לצד השני היה אמור לקחת כמה אלפי שנים. כלומר, למעשה החיבור ביניהם מתקיים מחוץ לתחום הזמן-מרחב כפי שאנחנו מכירים אותו.

אך למרות שהמדע המודרני כבר מכיר את התנהגותם המוזרה של אותם קוונטים, המרכיבים כל דבר ביקום הפיזי שלנו – כולל אותנו ואת המוח שלנו – נראה שעדיין לא התקיים ניסיון אמיתי להבין מה המשמעות של הגילויים הללו בהקשר של התודעה האנושית. אנחנו עדיין שבויים בקונספציה שאנחנו רק תא XYZ, ואם מישהו יספר לנו שהתודעה שלנו יכולה לצאת אל מחוץ לגוף הפיזי שלנו, ואפילו מחוץ למימד המרחב והזמן, סביר להניח שנסיק שהוא שכח לקחת תרופות היום.

זו הסיבה שהופתעתי מאוד כשנתקלתי בתזכיר רשמי של ה-CIA, שהיה מסווג במשך כמעט 20 שנה, ונחשף לציבור בשנת 2003. המסמך מציג במלוא הרצינות תוכניות שבהן מאמנים חיילים לפתח יכולת תודעתית, אשר כל אחת מהן נשמעת יותר מופרכת מהשניה – טלפתיה, ראייה מרחוק, מסעות לעבר ולעתיד. פחות או יותר כל מה שאנחנו רגילים לראות בסרט מדע בדיוני סטנדרטי.

“לכבוד מפקד הקבוצה האופרטיבית של צבא ארצות הברית, פורט מייד”, נכתב במסמך, “הפקדת בידיי את המשימה להעריך את ‘חוויית השער׳ (Gateway experience) במושגים מכניים ופרקטיים. ככל שהעמקתי בביצוע המשימה הבנתי שעליי לבצע מחקר מקיף כדי להבין בצורה מלאה כיצד תהליך זה עובד. בכנות, גיליתי שמדובר במשימה מורכבת בצורה קיצונית”.

התזכיר משנת 1983 נכתב על ידי קצין המודיעין האמריקאי, קולונל ויין מקדונלד, תחת הכותרת Analysis and Assessment: of Gateway Process”” (אנליזה והערכה של תהליך השער). “תהליך השער” שאותו נשלח הקולונל לסקור היה טכניקת אימון תודעה שפותחה על ידי מכון מונרו, מכון אמריקאי לחקר התודעה, שמבטיחה תוצאות הנשמעות כאילו נלקחו מסרט של האחים (או אחיות) וואשובסקי; הרחבת התודעה למצב שבו היא אינה כבולה לגוף, או לגבולות המרחב והזמן, מה שמאפשר בין היתר כישורי טלפתיה, ראייה מרחוק וגישה בלתי מוגבלת לספריית המידע האינסופית של היקום. חשוב לזכור – זה לא ציטוט מכתביו של אושו אלא מסמך מדעי-צבאי.

אבל מה בכלל ל-CIA ולחקר התודעה? למה שסוכנות ביון תשקיע זמן, אנרגיה ומשאבים בניסיון להבין אותה? ההסבר הרשמי הוא שבאותן שנים ארה”ב היתה בשיאה של המלחמה הקרה עם ברית המועצות, וגילתה שברית המועצות מנהלת פרויקט לאימון “חיילי על” טלפתיים עוד משנות ה-20. לחיילים הללו היתה תודעה מפותחת עד כדי כך, שיכלו לסייע במאמץ המודיעיני בלי להשתתף בזירת קרב בדרכים שונות ומגוונות – זיהוי מטרות מרחוק, איסוף מודיעין באמצעים טלפתיים ואף תקיפה מרחוק. המחקר כמובן משך את תשומת ליבן של סוכנויות הביון ואלו החלו לפתח פרויקטים למטרה זו.

קולונל מקדונלד מסתמך בניתוח שלו לא רק על המחקר של מכון מונרו, אלא גם על עבודתו של החוקר והמהנדס הישראלי, יצחק בן-טוב – דמות מרתקת בפני עצמה, שהיה מחלוצי המהנדסים בצה”ל, פיתח את הרקטה הצה”לית הראשונה ואת צנטר הלב המודרני. כיום אין עליו כמעט מידע, למעט ספריו וראיון אחד. בן-טוב עבר להתגורר בארה”ב, שם התעמק במחקר מדעי של תופעות הקשורות לתודעה, צוטט בנושא בתכתובות סודיות של ה-CIA ופרסם ספרים, עד מותו בתאונת מטוס מסתורית בשיקגו, במאי 1979.

שדות אנרגיה רוטטים

“חוויית השער היא טכניקה שתוכננה ליצור עוצמה מוגברת, מיקוד, וקוהרנטיות לתדרים של גלי המוח בין ההמיספרה הימנית והשמאלית כדי לשנות את התודעה”, מסביר מקדונלד בדוח שלו, “כך שהיא יוצאת אל מחוץ למציאות הפיזיקלית, למצב שלבסוף היא יכולה לצאת אפילו מחוץ למסגרת של זמן ומרחב. המשתתף מקבל גישה לרמות שונות של ידע אינטואיטיבי שמוצע על ידי היקום”.

מקדונלד ממשיך להסביר, ששינוי התודעה למצב זה יכול להיות למעשה תוצאה של חוויה ספונטנית, שנוצרת כאשר הגלים של שני ההמיספרות במוחנו מסתנכרנים. אולם מה שמייחד את טכניקת השער הוא השימוש בשיטת סאונד ייחודית, שמאפשרת את קיומו של הסנכרון לאורך זמן: “למרות שנראה שסנכרון ההמיספרות נדיר למדי ונמשך זמן קצר בלבד בתודעה אנושית רגילה… טכניקות האודיו שפותחו על ידי בוב מונרו יכולות להגביר ולתחזק את הסינכרוניזציה”, מצטט מקדונלד את אחת החוקרות ממכון מונרו. “מחקרים שנערכו הראו, שנבדק בעל 20 שנות הכשרה במדיטציה, מסוגל לקיים סנכרון מלא כרצונו לפרקי זמן של יותר מ-15 דקות”.

כדי להסביר את התהליך נעשה בדוח שימוש במטאפורת ה”נורה לעומת לייזר”; “ניתן להשוות את התודעה במצב הרגיל שלה לנורה, אשר שולחת את האנרגיה שלה לכל הכיוונים בצורה כאוטית ולא קוהרנטית על פני חלל רחב. לעומת זאת כאשר התודעה האנושית נמצאת במצב של Hemi-Sync (סנכרון המיספרות) היא פועלת יותר כמו קרן לייזר, השולחת קרן אור אחידה וקוהרנטית, הן מבחינת אורך התדר והן מבחינת עוצמתו”. מקדונלד מסביר שכאשר התדרים של שני ההמיספרות מתמזגים לכדי גל אחיד וקוהרנטי – מתרחש קסם, נפתח צוהר דרכו התודעה יכולה לצאת מהגוף, וכמו אותם קוונטים שהוזכרו קודם – לצאת אל מחוץ למטריקס הזמן-מרחב, כלומר לנוע בחופשיות בתוך רשת האנרגיה האינסופית שבה אנחנו מתקיימים, לעבור בין העבר להווה ולעתיד, ולחזור מאותו ממד קוסמי עם מידע שאותו ניתן לאמת באמצעים אמפיריים.

כיצד עובדת התודעה האנושית? “הנקודה הראשונה שחשוב להדגיש היא ששני המושגים, חומר ואנרגיה, גורמים להטעיה אם אנחנו מתכוונים לשני מצבים שונים של קיום בעולם הפיזי”, כותב מקדונלד. “היום ידוע שגם האלקטרונים המסתובבים מסביב לגרעין התא, וגם גרעין התא עצמו, מורכבים משדות אנרגיה רוטטים. חומר פיזי, כפי שאנחנו מדמיינים אותו פשוט לא קיים… גוף האדם, המוח והתודעה, בדיוק כמו כל שאר היקום שסובב אותם, הם בסך הכל מערכת מורכבת בצורה בלתי תיאמן של שדות אנרגטיים”.

מקדונלד ממשיך לבחון במסמך עוד נושאים רבים שנשמעים כאילו נלקחו מסרט מדע בדיוני מופרע, מ”המציאות ההולוגרפית” ל“חוויות חוץ גופיות”, והחביב עליי ביותר – “הביצה הקוסמית”. מדובר בתאוריה שמעמידה בסימן שאלה את תאוריית המפץ הגדול ורואה את היקום כולו בנוי בצורה של “טורוס”, הצורה הביצתית הקסומה שיוצר כל שדה אנרגיה חשמלי, ומופיעה שוב שוב בטבע באינספור מופעים שונים, כמו למשל בתפוח, או בעגבנייה, או במערבולת.

איזה גלולה תקחו, את הכחולה או האדומה?

לאורך כל 28 עמודי המסמך מסביר מקדונלד במילים מדעיות פשוטות (יחסית) את אותם רעיונות מורכבים, כשהוא מסתמך על מחקרים מדעיים וחוקי פיזיקה ומתמטיקה, כדי להוכיח ולהסביר את טיעוניו השונים. אבל הסיפור הגדול שעולה ממנו אינו שיטה כזו או אחרת, אלא עצם העובדה שגורמי מודיעין בכירים ב-CIA התייחסו ברצינות גמורה לאפשרות שהתודעה שלנו היא שער כניסה לעולמות אחרים והם ניסו לאמת את הרעיון העתיק, שלפיו נשמה יכולה לצאת מהגוף ולהיכנס אליו.

וכאן עולה השאלה: אם ה-CIA היה מודע עוד בשנות ה-80 לכך, שהמציאות שלנו שונה מהותית ממה שרובנו מכירים, ושיש טכניקות לגשת לממדים מעבר לממד הפיזי – למה אנחנו לא יודעים את זה? משהו, נגיד, שלומדים בבית ספר? אולי כי אם אנשים יתחילו לפקפק בטבעה של המציאות ויבינו שהיא שונה מכפי שהם חשבו – הם יתחילו למרוד במבני הכוח הקיימים – בדיוק כמו הרובוטים מווסטוורלד. ואת זה אף סוכנות ביון לא רוצה לראות קורה במשמרת שלה.

בסצנה המפורסמת בסרט המיתולוגי “מטריקס” מסביר מורפיוס לניאו מה זה מטריקס: “כמו כולם נולדת לכלא ניאו, כלא שאתה לא יכול להריח, לטעום או לחוש. כלא לתודעה שלך. לצערי אי אפשר להסביר לאף אחד מה הוא מטריקס. זה משהו שתהיה חייב לראות בעצמך”. גם במקרה הזה אנחנו נמצאים במצב דומה. אף אחד הרי לא יכול להוכיח לנו את קיומם של ממדים אחרים, ואת היכולת של התודעה לשוטט במרחבים שנמצאים מאחורי הקלעים של היקום. זה מאותם דברים שכדי לדעת אותם באמת, אנחנו חייבים לחוות אותם על בשרנו. רצה המזל וה-CIA כבר סיפק לנו צעד ראשון, כי כל אותן הקלטות סאונד של מכון מונרו – אלו שעוזרות לסנכרן את התודעה ולאפשר לה לגשת לרשת המידע הקוסמית – נמצאות בקוסמוס של יוטיוב (חפשו Hemi-sync tapes). ועכשיו נשאלת רק שאלה אחת שכולנו צריכים לענות עליה – איזה גלולה ניקח? את הכחולה, או את האדומה?