למי קראת נאצי?

אסור להשוות או חובה להשוות? לפעמים זה ממש מתבקש, כמו במקרה המעניין של השר ל"ביטחון לאומי" שלנו

בפסק הדין המוביל בשאלה הטעונה הזו, מככב לא אחר מאשר השר הנוכחי ל”ביטחון לאומי” (תיק רע”א 10520/03 איתמר בן גביר נגד אמנון דנקנר) והוא ניתן בבית המשפט העליון על ידי הרכב השופטים — ריבלין פרוקצ’יה וארבל ב-12.11.2006. הכל התחיל באירוע שהתרחש במהלך תוכנית הטלוויזיה דאז “פופוליטיקה”, ששודרה ב-24.10.1995 (כשבועיים לפני רצח רבין!) שבה הסבו אל שולחן הדיונים, העיתונאי אמנון דנקנר ופעיל הימין דאז איתמר בן-גביר. במהלך ההתנצחויות בין המשתתפים בתוכנית פלט דנקנר כלפי בן גביר: “מותר להתגונן מול איתמר הקטן הנאצי הזה”; וגם-“סתום את הפה נאצי מלוכלך”. בן גביר הגיש כנגד דנקנר תביעה לבית משפט השלום על פי חוק איסור לשון הרע. בית משפט השלום קיבל את התביעה, אבל העמיד את סכום הפיצוי על שקל אחד בלבד. לבית המשפט המחוזי הוגשו ערעורים הן על ידי דנקנר והן על ידי בן גביר. בית המשפט המחוזי קבע כי לדנקנר עומדת הגנת תום הלב שאותה נפרש בהמשך, ומשכך אינו חייב גם בתשלום השקל האחד שנפסק לחובתו. בן גביר הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וזה כבר דן בליבה של טענת הדיבה של בן גביר נגד דנקנר שכאמור כינהו פעמיים בכינוי “נאצי”…


לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית

כתבות שאולי יעניינו אותך

הלורד שויתר על הגלימה שלו

בתוך המולת המאבק על ה"רפורמה המשפטית" בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

בתוך המולת המאבק על ה”רפורמה המשפטית” בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה

למה לארץ הכי מסובכת בעולם אין חוקה?

מרגע הקמת המדינה עלה הצורך לחוקק חוקה לישראל, וכמוה השאלה איזו סמכות תינתן לבית המשפט כרשות מאזנת למחוקקי החוקים. ומאז ועד היום, כולם עוסקים בניסיון להיפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה. עכשיו תורו של בג"צ

אירית ינקוביץ מפשטת את השפה המשפטית סביב השאלה החמה ומוצאת את הסיבה לכל מחדל כאן – החיפוף

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]