אמא’לה, דם של אישה!

לפני כמה ימים הופיעה ידיעה ברשת שכישפה אותי לחלוטין ולהלן הנוסח:”החפירות החדשות בשער הגולן שה־סתיימו זה עתה הניבו תוצאות טובות וביניהן ממצא מיוחד ומרגש: צלמית אישה, עשויה מטין, כדוגמת הצלמיות המוכרות מהתרבות הירמוכית”.

התקשרתי לאמא שלי בהתרגשותו אמרתי: “אמא, בואי ניסע למוזיאון התרבות הירמוכית!”. אמי היקרה נשמעה מעט מבולבלת.

היא כבר מכירה את הצאצאית שלה, אבל הירמוכים תפסו אותה לא מוכנה.
“לא ידעתי שיש מוזיאון כזה, למה את רוצה לנסוע לשם?” שאלה. הסברתי לה שמצאו שם צלמית חדשה ושזה מלהיב אותי מאוד.

אמי לא היתה מוכנה להתחייב לחזון הירמוכי שלי והחליפה נושא ואני רק ניסיתי לחשוב מי ייסע איתי לצלמית, כי הרגשתי בעומק ליבי שאל הצלמית עלי להגיע ולא רציתי לעשות את המסע בגפי.

נראה לי שמה שקורה בעולם גרם לי להיאחז בצלמית כאילו הייתה אחותי האבודה. ורק כדי לחבר את אלה שאבדו בדרך: צלמיות הן פסלים קטנים שנמצאו בכל העולם והן מזוהות עם פולחן האלה הנשית.

הסמיכות של האירועים האלה יכולה להצביע רק על דבר אחד: כוחות האופל באים, שוב, לנהל את הרחם שלנו. להציף שיח על טומאה נשית ובגדול לעשות כל מה שאפשר כדי להשאיר אותנו חלשות, כבולות, טמאות, מנותקות מגופנו ומצומצמות

כי פעם לפני שגברים כתבו את התנ”ך, לאלוהים היתה בת זוג וגם לה היו סוגדים. ואמנם אני לא יכולה לדבר בשם האלה, אבל אני נוטה להרגיש שאם כבודה ומקומה היו נשמרים, סביר להניח שכל מה שקורה כאן בתקופה האחרונה היה נראה אחרת.

אז שבועות קשים עוברים על האנושות. בין ביטול פסק הדין של רו נגד וייד בארה”ב שהתיר לנשים לעשות הפלות, דרך זעזוע האומה שלנו בישראל מפרסומת מופלאה לתחתוני וסת שהראו בה דם אדום ועד קמפיין ממומן לקידום הנידה.

כל בת אדם בת דעת יכולה לחבר את הנקודות ולהבין שהסמיכות של האירועים האלה יכולה להצביע רק על דבר אחד: כוחות האופל באים, שוב, לנהל את הרחם שלנו. להציף שיח על טומאה נשית ובגדול לעשות כל מה שאפשר כדי להשאיר אותנו חלשות, כבולות, טמאות, מנותקות מגופנו ומצומצמות.
אנחנו קוראות לזה – הפטריארכיה. שדרך אגב בעברית קוראים לה אַבְָהתָנוּת.

אז מה היה הסיפור עם הפרסומת של מודיבודי?
החברה הנהדרת והאקולוגית הזאת החליטה להפוך את העולם שלנו ולהציג בפרסומת היסטורית ממש בישראל – תחתוני מחזור עם דם אדום במקום דם כחול.

נשים הן לא טמאות, הדם שלנו לא טמא וכל העיסוק בטומאה שעליה יושב הקונספט של הנידה הוא חתיכת דבר עצוב. עכשיו אני בת אדם שמחזיקה בכמה ערכים. נגיד חירות, יופי של ערך. אם אישה רוצה לשמור נידה כי ככה טוב לה, אני יכולה להתבאס עבורה אבל חס ושלום לא אעמוד בדרכה. אבל בבקשה לא לשדר את זה לילדות רכות במלכודת של המפורסמת החביבה עליהן שמקבלת כסף כדי להגיד שנידה זה מגניב

ללא ספק צעד מצוין בכיוון של לחזור לאנושיות, כי דמנו לא כחול.
וגם כי דם כחול זה פשוט מוזר. במיוחד כשמתעמלת בבגד גוף לבן מדממת כחול ) באמת לינוי, את כזאת מלכה.

בכיתי מהתרגשות כשראיתי אותך באולימפיאדה. למה לשתף פעולה עם חברה כמו אולוויז?
גם מזהמים את הסביבה וגם פוגעים בתודעה שלנו עם הנוזל הכחול הזה שהם מדגמנים.
(קיצור, הכל היה טוב ויפה עד שנשים )כן, דווקא נשים! ( זועמות פנו למנהלי ערוץ קשת 12 ואמרו דברים רבים נגד הפרסו־מת.

לשון הפוסט המקורי שעשה את ההדים הייתה כדלקמן: “מישהו אצלכם קיבל מכה בראש, כאישה– חייבת לציין שהפרסומת על תחתוני המחזור – פשוט מזעזעת, מכוערת ומגעילה!!
חשבתם אי פעם על ילדים קטנים שרואים את זה?? מה נסגר אתכם? מה??? נגמרו כבר הרעיונות לפרסומות??!”.

קראתי את הפוסט ואת התגובות וליבי נשבר. אז עשיתי כמו שאבא שלי עושה בדף של ביבי וכתבתי תגובה זועמת משלי) מינוס הקללות שעשויות להוביל לחסימה וגם כי אני מנסה לשמור על שפה מקרבת כי אני קצת היפית.

אז כתבתי משהו כמו: “די כבר עם נוזל השמשות. די כבר עם שנאת הגופים. הדם שלנו יפה”. והתגובה שלי כנראה גם תרמה בערך כמו שהקללות של אבא שלי בדף של ביבי תורמות. אבל לא להתייאש ולא לוותר. וממודיבודי לסערה הנוספת שהתרגשה ובאה על ראשנו בימים האחרונים – קמפיין הנידה המבהיל.

האישה בעלת הכיסים העמוקים, רותי לבייב, ככל הנראה חיפשה משמעות לחייה. כי ברגע שאין איום כלכלי מעל ראשנו אנו נוטים להשתעמם ולרצות לקדם משהו גדול יותר או להילחם במשהו. כל אחת ונטיית ליבה. אז מה עשתה לבייב? שילמה למפורסמות כדי שיגידו שהן שומרות נידה.

גיא פינס שועל הרכילות הוותיק עלה על הסיפור ופוצץ אותו בתוכניתו, והרשת רעשה וגעשה. בין הדיונים הרבים שנחשפתי אליהם בנושא מדכא זה, עלתה השאלה – האם נידה היא ערך שסבבה לקדם אותו?
חכמי וחכמות הרשת דנו בשאלה ממש כאילו היתה שאלה קיומית בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה.

רק מלקרוא את הדיונים התעייפתי ומחשבותיי נדדו אל הצלמית… כל כך רציתי שהיא תחבק אותי ותגיד לי שהכל יהיה בסדר ולאל התייאש. אבל בכל זאת, אנסה לענות על השאלה בעצמי. התשובה הקצרה שלי היא – זה לא סבבה. התשובה המעט ארוכה יותר היא – בטח לא כך.

ללא שקיפות וכשזה ערמומי ונכלולי. התשובה העוד יותר ארוכה היא – התודעה הזאת שמשדרת לנשים שהן טמאות היא חשוכה ודכאנית. נשים הן לא טמאות, הדם שלנו לא טמא וכל העיסוק בטומאה שעליה יושב הקונספט של הנידה הוא חתיכת דבר עצוב.

עכשיו אני בת אדם שמחזיקה בכמה ערכים. נגיד חירות, יופי של ערך. אם אישה רוצה לשמור נידה כי ככה טוב לה, אני יכולה להתבאס עבורה אבל חס ושלום לא אעמוד בדרכה. אבל בבקשה לא לשדר את זה לילדות רכות במלכודת של המפורסמת החביבה עליהן שמקבלת כסף כדי להגיד שנידה זה מגניב.

ועוד קצת על נכלוליות – אחת המפורסמות שקיבלה תשלום עבור קמפיין הנידה היא שי מיקה.
לאלה מכם שלא מכירים אותה, שי מיקה היא מתמודדת לשעבר באח הגדול ואושיית ביצה מקומית רבת פעלים. בראיון שנתנה לעיתונאית נריה קראוס ב”הכלכלול”, היא אמרה שהיא בעצמה לא ידעה שלא תהיה שקיפות בנוגע לתשלום שקיבלה מלבייב (שהיה למעלה מעשרים אלף שקלים).

ועל זה אני אומרת – הרי זו נכלוליות כפולה!לבייב גם רימתה את פרזנטוריות הנידה שלה וגם את הציבור. ואם בערכים אנו עוסקים, לא לשקר זה מעשרת הדיברות ובלי להיות רבנית גדולה – זה מרגיש קצת יותר בסיסי, אנושי וערכי מלהתעסק בדם של נשים.

אבל זו רק דעתי. מכל הסערה הזאת, עניין הנידה קיבל יותר תשומת לב ועצם זה שאנחנו אומרים וכותבים את המילה הזאת שוב ושוב מרגיש לי קצת מבאס.
הייתי מעדיפה קמפיין ירמוכי על פני כל העניינים שבהם עסקנו. אבל אני לא קובעת. ורק רוצה להגיד שכנגד כל אלה, יש לנו צלמית חדשה (בת 8000 !) והיא מרגישה לי כמו סימן שהקיום שלנו עקשני ומעגלי.
אני עוצמת את העיניים (חוץ מהעין השלישית כמובן) ואני יכולה לראות אותה והיא אומרת לי: גל, הכל בסדר. המשיכי בשלך ובואי כבר לבקר אותי במוזיאון.