קטגוריה: דעות ומחשבות

מדי שבוע יעביר כאן עמׂר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: איך לזהות אמני-נוכלות

גם כשהבדיחה היא עלינו, ואולי דוקא אז, המרד הכי גדול ואפקטיבי הוא לצחוק

אמרו לי שלגליון הנוכחי יש איזה קו. “הבחירות האלה הביאו להרבה ביטויים של יאוש. אולי ננסה להציע איזו פרספקטיבה של תקווה”.
התגובה הראשונה שלי היא כמובן להתעצבן קצת: איזה תקווה בחייאת רבאק? המצב יותר בטטה מכל תפודי העולם ביחד.

האם יש טעם בכלל בכל המרי האזרחי הזה שאנחנו עוסקים בו בשלוש השנים האחרונות? בניסיון המאומץ הסיזיפי לנסח נראטיב חלופי לזה של הרשויות והשלטונות? בקיתונות הכעס, התיעוב וההשפלות שאנו סופגים מהסובבים אותנו ומהציבור הרחב? כן, יש טעם. כי הניצחון הוא בעצם קיומה של המלחמה

אני זוכר זאת בבירור: לפני הפסאודו-מגיפה מכולות, סופרים ופיצוציות היו מקומות שמחים. לא שמחים כמו בפרסומות מטופשות, אלא כמו בחיים – איפה ומתי שהמכונה לא חונקת ורומסת את שמחת החיים הטבעית של כל יצור חי. גם לפני הפסאודו-מגיפה, כמו היום, עבדו בהם לרוב (כמובן שלא תמיד) אנשים פחות שווים פוליטית, כלומר פחות עשירים מהבית, אבל לרוב העובדים שם היו שמחים, קלילים ומשועשעים, כמו בכל מקום שבו עוסקים בעבודת כפיים שאינה חדגונית, מנותקת מזרם החיים הכללי ומשמימה מדי.