שם ראיתי קשת בענן

אבא התעורר משנת הצהריים ושתה תה, כשחזרתי עם סבא מתפילת ערבית בבית הכנסת “משכן אליהו” ברחוב הדקל. השבת יצאה ואבא הצית סיגריה ראשונה ושאל “מתי זה מתחיל?”, ואמא אמרה שעוד שעתיים ושכדאי כבר לעלות ולסדר את האנטנה. אבא הביט בה כמו ז’אן-לואי טרינטינאן, לבש מכנסיים וטיפס עם הסיגריה בפה אל גג הרעפים, ייצב וחיזק את האנטנה, על פי ההוראות הצעקניות שלנו מהמרפסת: “כן, כן, לא, לא ככה, קודם היה יותר טוב, עכשיו, יופי! תשאיר ככה!”

סבא חבש את הכובע שלו ויצא לעבר תחנת האוטובוס. “אולי תישאר לראות איתנו את האירוויזיון?” אמא הציעה. אבל סבא אמר שלא, זה ייגמר מאוחר והוא חייב להיות בשוק מוקדם בבוקר. “לך להתקלח עכשיו, לפני שמתחיל”, אמא אמרה לי ונפנתה להשכיב לישון את אחותי התינוקת. מחלונות אחרים בבניין…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית