למי שייכות טיפות הגשם?

כשר להגנת הסביבה, בניתי תוכנית מפורטת לעידוד הציבור בישראל לייצר לעצמו מזון, מים ואנרגיה. תפיסתי גורסת שזאת לא מוכרחה להיות נחלתם של מעט מאוד אנשים שפיתחו מודעות לנושא, זו יכולה להיות נחלת הכלל. 

מזון: גם בערים, בבניינים גבוהים, על כל אדן חלון או מרפסת, אנשים יגדלו ירקות וצמחי תבלין. על פי התוכנית שלי, כל אדם יקבל מהמדינה תמריצים ובונוסים במידה שיבחר להקים גינת ירק משפחתית. בכך הוא יצמצם את מידת הכימיקלים שהוא מחדיר לגופו ולגופם של בני המשפחה שלו, וישפר מאוד את מצב הבריאות הכללי. ברגע שנקטוף מהגינה הפרטית הקטנה שלנו ונאכל מיד את מה שקטפנו, נבטיח לעצמנו בריאות טובה הרבה יותר. זה כמובן קל יותר לבעלי בית צמוד קרקע עם גינה, אבל ניתן לביצוע בכל מקום, וכבר הוכחתי את זה לעצמי כשגרתי שלוש שנים עם משפחתי בדירה בעיר, בבנין בבניה רוויה, ללא מרפסת. אדאג להבטיח ולוודא שלציבור יהיו ידע ונגישות מסובסדת לכל המשאבים הדרושים לגידול עצמי של מזון. משרדי יעודד באמצעים שונים ומגוונים את הרשויות המקומיות לשתול עצי פרי בכל מקום. עצי שדרה יכולים בהחלט להיות עצים המניבים פירות או עלים הניתנים למאכל. הרשויות יתוגמלו בכל פעם שייצאו עם תוכנית המעודדת הקמה של גינות קהילתיות בעיר. פעולות כאלה ייעשו בשיתוף עם משרד החקלאות ובתמיכת שני המשרדים. 

מים: אחד הדברים הראשונים שאעשה הוא פעולה לשינוי החוק הקובע כיום שהמים שייכים למדינה. בישראל, אדם שרוצה לייצר לעצמו מים, למשל לאגור את מי הגשם היורדים על גג ביתו, להשתמש בהם למקלחת ואחר כך להשתמש במים להדחת האסלות, עובר על החוק. הבעלות של המדינה ושל תאגידים על המשאבים הבסיסיים ביותר כמו מים ומזון הגיעה במדינת ישראל לממדים קיצוניים. זהו אבסורד שיש לשנות אותו מהיסוד. 

המוטיבציה שהובילה את המדינה לחוקק את החוק הזה עם הקמתה היתה ברורה: אנו נמצאים בסביבה יבשה ומדברית והמים כאן הם משאב במחסור. בתקופה שבה רוב פני השטח לא היו מובנים והגשמים היו יורדים באופן תדיר מחודש אוקטובר ועד חודש אפריל, כל טיפת מים הייתה חיונית כדי שתגיע לנחלים ותעודד את זרימתם וחלק גדול מהמים הגיעו למי התהום, שזהו מאגר המים הגדול ביותר. אבל המצב היום שונה. כיום חלק גדול מפני השטח מכוסים בטון ומלט ואספלט ובתים ומרכזי קניות והגשמים כבר עושים טובה גדולה שהם יורדים בכלל, ואם כבר יורד גשם יש יותר סיכוי שהוא יהיה שיטפוני. 

ההגדרות לפיכך חייבות גם הן להשתנות. החוק שאני אפעל לחקיקתו יכיל את הסעיפים הבאים: כל בית או בניין יהיה חייב לאגור לעצמו כמה שיותר מי גשמים ואת העודפים לחלחל למי התהום. שיטה כזו תפתור או תצמצם את תופעת ההצפות, תיתן יותר עצמאות לאזרחים ותעודד אותם לקחת אחריות ולדאוג לאספקת המשאב הבסיסי ביותר בחיים – מים. משרדי יספק ידע בסיסי לגבי איסוף מי גשמים, איסוף מי טל, וטכניקות נלוות. בשיטות אלה, הרווח הוא כולו של האזרחים. במקביל, נעודד את כל הרשויות המקומיות להציב מתקני שתיה (פעם קראו לזה ברזיות) בכל קרן רחוב. את המים שמועברים לברזיות הציבוריות המדינה תסבסד וכמובן שתדאג שיהיו באיכות טובה. 

היום אנחנו חיים בעולם שבו המזון והמים הושמו תחת סוגר ובריח וכדי לזכות בזכות הבסיסית של לאכול או לשתות אנו צריכים לשלם כסף. המרחק בין מצב כזה לבין מצב שבו תאגידי ענק ישלטו על שוק המזון, הזרעים, התשומות לחקלאות וכיוב’ הוא כבר לא גדול. הסיבה היחידה שעדיין האוויר שאנחנו נושמים הוא בחינם היא כי הם עדיין לא מצאו דרך טכנולוגית לחייב אותנו על אוויר. ישנן מדינות, כמו ניו-זילנד למשל, שבהן יש חוק שקובע כי כל מי שבונה בית חייב לאגור את מי הגשם. זה פשוט חוסך למדינה הוצאות גדולות בנושאי תשתיות המים. ככל שיותר אנשים יחזרו לקחת אחריות וידאגו לעצמם בדברים הבסיסיים האלה, כך ישתנו פני הדברים לטובה. 

ההשתלטות של ממשלות ותאגידים על האזרח היא בכל תחומי החיים. הפרסומות למשל מהוות מערכת חינוכית אלטרנטיבית הרבה יותר משפיעה מכל מערכת חינוך אחרת שקיימת. והכל כדי לשרת את תאגידי הענק שיודעים הכי טוב עבורנו מה צריך לשתות, מה לאכול ובאופן כללי מה לצרוך. ואנו האזרחים שבסך הכל רוצים לחיות חיים נוחים, פשוטים וקלים ולהביא פרנסה בכבוד הביתה מוצאים עצמנו חיים בעולם מסובך ומורכב שרק הולך ומסתבך יותר ויותר.

אנרגיה: מה שקורה בתחום המים קורה היום בארץ גם בתחום האנרגיה. לאדם אסור לייצר אנרגיה באופן עצמאי. כדי להציב על הגג פאנלים סולאריים או שבשבת רוח יש צורך במסכת ארוכה של אישורים ייעודיים. אבל במצב העולם בימינו, כל בר דעת מבין שכל יוזמה אפשרית לייצור עצמי של אנרגיה היא ממש חיונית. כיום יותר מבעבר האנרגיה היא מצרך בסיסי הדרוש לא רק לצורך מאור כי אם גם לצורך מיזוג אוויר. משרדי יפעל לשינוי מהותי באופן ההתייחסות של המדינה לנושא מרכזי זה: אם כל אחד על גג ביתו הפרטי או המשותף ייצר אנרגיה שתספק ולו רק 20% מצריכת האנרגיה שאנו צורכים, ייחסכו המון משאבים למדינה וגזי חממה לעולם.

פסולת: אפעל ליישום מיידי מלא של חוק האריזות שבמקור אמור לעודד את צמצום האריזות על ידי גופי התעשייה עצמם. במקביל, אגדיל את הפיקדון על מיכלי המשקה. הניסיון לימד אותנו שככל שיש פיקדון גדול יותר על מיכלי משקה כך יותר אנשים ידאגו להחזיר אותם. ישראל מוצפת בפסולת ומשנה לשנה אנו, בניגוד למגמה הקיימת ברוב מדינות העולם, מייצרים יותר אשפה לאדם ביום. המקור לבעיה הוא גם בתרבות הצריכה של האזרחים וגם במנגנון הקיים המעודד אותנו לצרוך כמה שיותר בכמה שיותר אריזות ואין מי שמאפשר לנו לדאוג לטיפול סביר בפסולת הזו. 

אפעל לשיפור השירות לאזרח המעוניין להחזיר את מיכלי המשקה שצרך. לתפיסתי, הציבור ישתף פעולה. מס “זניח” של 10 אגורות על שקיות הוריד את הצריכה שלהן ב-80%. בסקרי ניקיון בחופי הים נמצא כי מאז החלת המס (2017) יש ירידה של יותר מ-40% בכמות השקיות הנמצאות בחופי הים. את חוק השקיות ארחיב ואעלה את המחיר לשקית. 

דוגמה מוצלחת נוספת: הטלת המס על הכלים החד-פעמיים הורידה את הצריכה שלהם ב-50% (עדיין ישראל במקום הראשון בעולם בצריכה של כלים חד פעמיים לנפש, כך שיש עוד לאן לשאוף). אנהיג פיקדון על הכל, מבדל סיגריה (בדל סיגריה אחד מזהם 900 קוב מים – כמות המים שמשפחה צורכת בשלוש שנים!) ועד למקרר. אגב, על פסולת אלקטרונית כבר יש חוק עם פיקדון, כולנו משלמים אותו מבלי לדעת: היצרנים והיבואנים של הפסולת הזו מחויבים לאסוף את הציוד האלקטרוני בגמר השימוש. 

לפני שמוניתי לתפקיד הנכבד והחשוב הזה, קודמיי בתפקיד הכינו תוכנית אסטרטגית מצוינת לטיפול בפסולת. הם יצרו שלושה ערוצי פסולת שייאספו מהבית: פסולת אורגנית (שאריות המזון המהוות כ-40% ממשקל הפסולת בישראל); פסולת יבשה של כל מה שניתן למיחזור (מהווה כ-36% ממשקל הפסולת) וסוג הפסולת השלישי, כל מה שלא ניתן למחזר או להפריד ויועבר להתמרה לאנרגיה או להטמנה. התוכנית מצויינת רק שמאז שהיא נכתבה לא קרה איתה הרבה. אפעל ליישומה המיידי המלא ואטפל גם בנושא פסולת הבניין. כיום, היא מושלכת בשטחים הפתוחים. כשר להגנת הסביבה אקדם את הטיפול בפסולת זו על ידי שינוי תקנות רישיון עסק למובילי הפסולת. לא אאפשר הובלת פסולת בנין בלי מערכת ניטור חכמה שיודעת להגיד בכל רגע נתון איפה המשאית היתה והיכן היא רוקנה את הפסולת. כל הידע הזה ייכנס למאגר מידע אחד וכל שוטר או פקח, תוך שימוש באפליקציה פשוטה, יוכל לזהות מיד כל ערימת פסולת בנין, מי שפך אותה ומתי. במקביל, נפתח כמובן את תחום המיחזור של פסולת הבניין אשר 90% ממנה ניתן למחזר ולהפוך ממטרד למשאב!

יש עוד לא מעט דברים שמופיעים בתוכנית העבודה שלי, אבל קצרה היריעה כאן מלפרטם. העיקרון שלאורו אעבוד לאורך הקדנציה ברור: לייצר כמה שיותר קלות ונוחות לאזרחים, ליצור סביבת חיים נעימה, בריאה ויפה, ולהעביר כמה שיותר אחריות ופיקוח על חברות ותאגידים המייצרים זיהום במרחבי חיינו.