זריקת רעל

בעודנו דוהרים בעד ונגד עילת הסבירות, דוהר ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנחישות לאישור תיקונים מהותיים ודרסטיים בתקנות הבריאות הבינלאומיות, והוא שוקד עתה על ניסוח אמנת בריאות בינלאומית חדשה. מדובר בשני מסמכים נפרדים אשר צצו להם במהירות ראויה לציון, עם שוך הקורונה.

אין להמעיט בחשיבות הנושא ואין להניח מלעסוק בו. זהו מהלך גלובלי ומסוכן שתכליתו המוצהרת היא לעקוף את ריבונותן של המדינות ולכפות עליהן “סדר עולמי חדש”, שבמסגרתו מוצע לבטל לחלוטין את ההתחשבות בזכויות הפרט. הזכות העיקרית שנתונה היום לכל אדם – האוטונומיה של האדם על גופו – תבוטל לפיכך גם היא במחי סעיפים חד-משמעיים, הן בתיקון לתקנות הבריאות והן באמנת הפנדמיות החדשה. שני המסמכים הללו מנוסחים במקביל והדהירה אל עבר אישורם מעוררת פלצות וחרדה במקביל. ולא רק בישראל.

“מילים מכובסות כמו “המלצה” ו”התייעצות” מנסות לרכך את ההתנגדות למהלך. שני המסמכים מלאים מילים מן הסוג המרגיע, אולם במקביל נשלל ומבוטל הטון המרוכך במילים אחרות המעגנות את החובה שבכפיפות לכל גחמה של אותו מנהל כללי של ארגון הבריאות הבינלאומי, שיהפוך עם אשרור התיקונים והאמנה, למנהל העולם. ולא, זו אינה הגזמה, מי שמוסמך להורות למדינה לסגור את גבולותיה – מנהל את העולם”

אנסה להביא את עיקר הדברים ששני המסמכים הללו מבקשים לכפות על העולם המערבי. אקדים את המאוחר ואומר כי אם אזרחי ישראל יצאו לקפלן במאות אלפים כדי למחות נגד ביטול עילת הסבירות בשל החשש לעתידה של הדמוקרטיה, עליהם לצאת במיליונים ולצור על משרד הבריאות בדרישה בלתי מתפשרת לצאת לאלתר מארגון הבריאות העולמי, שכן מדובר על מהלך שיעבוד לדיקטטורה גלובלית.

המסמך הראשון: תיקון תקנות הבריאות הבינלאומיות:

(לחצו לצפייה במסמך)

זוכרים את שיטת המכירה הנבזית ביותר של ארגונים גדולים? קבלו מנוי לחודש במחיר הזדמנות ואז, אם לא תודיעו אקטיבית על ביטול המינוי, תהיו מחויבים לו לנצח? ה-World Health Organization = WHO אימץ את השיטה הזאת לשם חיוב מדינות העולם להיות כפופות לתקנות הבריאות הבינלאומית בגרסה המתוקנת. על פי החלטת הארגון, מדינה שלא תתנגד לתיקונים עד לחודש נובמבר 2023, לא תוכל עוד להגיש התנגדות לתיקונים בתקנות הבריאות, ותהיה כפופה לגרסה המתוקנת. אכן תרגיל מסריח, אבל כנראה לא תתפלאו לשמוע שמדינת ישראל היא בין מובילות המהלך בטענה שהוא לטובת הציבור. עוד מדינות מובילות הן מרוקו ו…החברה החדשה שלנו, לפחות מבחינת שיטות השלטון, צפון קוריאה. לטענת מובילי המהלך הישראליים, מדובר על שיפור האינטראקציה הבינלאומית אשר תגביר את בריאות הציבור וכמובן, תשפר את חיי כולנו. אבל הם גם אמרו לנו להזריק תכשיר ניסיוני, ועשו ככל יכולתם כדי “לעודד” אותנו לקחת עוד ועוד ממנו.

נכון להיום, לטענת משרד הבריאות, מדינת ישראל דנה בנושא במסגרת ועדה מקומית מצומצמת המשתייכת לקבוצות העבודה הבין-מדינתיות – WGIHR (Working Group On A Amendments To The International Health Regulations) – איך ייתכן שבעניינים מהותיים כל כך לא מתקיים כל דיון ציבורי?

הטענה בפנייתה המפורשת של עורכת הדין רות מכנס סוכובולסקי למשרד הבריאות (ר’ מסמך) כי מדובר בסכנה אמיתית ומוחשית לחירות האנושית ומשום כך יש להיפרד מארגון הבריאות העולמי בדחיפות, וּודאי שלא לעמוד בחוד החנית של התיקונים שהוא מבקש להשית על מדינות המערב, לא נענתה. במקום זאת השיב משרד הבריאות כי הוקם צוות הבוחן את הנושא. מי בצוות? מהן סמכויותיו? האם הצוות מודע לכך שישראל ומרוקו מובילות את המהלכים? האם הצוות כולל משפטנים ועורכי דין העוסקים במשפט בינלאומי? אין לכך מענה במכתב. עם זאת, המכתב כן סוקר את כל מה שכבר ידוע לנו ולא מחדש דבר.

אולם במקביל פועל הארגון על שלוחותיו במהירות מסחררת לקראת הפיכתו לגוף הבינלאומי החזק בעולם, אשר כופה, לא פחות מכך, החלטות בעלות השפעות מרחיקות לכת על בריאותו של כל אזרח בכל מדינה ומדינה. סדר היום מדוקדק ומוכתב מראש, והוא מפורט בניוזלטר ששלח בחודש יולי למדינות המשתתפות.

אז על מה בעצם כל המהומה? הסתייענו גם בארגון האזרחי החשוב הפועל בישראל ששמו ISRAEL EXIT WHO כדי להסביר מה מכינים לנו ב-WHO על קצה המזרק:

בשנת 2005 עודכנו בפעם האחרונה תקנות הבריאות הבינלאומיות. בחודש מאי 2022, עם קיומה של ועידת הבריאות הבינלאומית מס’ 75 של ארגון הבריאות העולמי בג’נבה, הוחל בתהליך עדכון התקנות כדי להציג טיוטה סופית בוועידת הבריאות הבינלאומית שתתקיים במאי 2024. בחרתי להביא דוגמאות אחדות מתוך התיקון המוצע. מומלץ לכל אחד לפנות ולקרוא את המסמכים המלאים במקור.

סעיף 1 – קובע שהחלטות הארגון תהיינה מחייבות, ללא יכולת של המדינה החברה לסטות מהן.

סעיף 2 – אמנת הארגון המתוקנת תקנֵה למנהל הכללי של הארגון זכות מוחלטת להכריז חד צדדית מטעם הארגון על “מצב חירום בריאותי” ואף על “מצב חירום פוטנציאלי”, ללא התייעצות וללא זכות ערעור של המדינה החברה.

סעיף 3 – מבקש למחוק את חובת הארגון ליישם את האמנה “תוך כיבוד כבוד האדם, זכויות הפרט והזכות הבסיסית לחופש…” התיקון מציע כי האמנה תיושם על יסוד “חלוקה שווה ושיתופיות”. הסעיף קובע כי עם הכרזת מצב חירום או “פוטנציאל” למצב כזה, יקבל מייד המנהל הכללי של ה-WHO את הסמכות לכפות ולהחליט בנוגע למגוון נושאים ולמדינות לא תינתן זכות ערעור.

סעיף 12 – קובע שהמנהל הכללי של ה-WHO יוכל, על דעת עצמו וללא צורך בהסכמת המדינה החברה, להכריז כי יש להגביר את המודעות הבינלאומית למצב הבריאות שבה, או כי מתקיים בה “פוטנציאל” להתפרצות מגפה בינלאומית.

סעיף 13א’ חדש – עוסק בגישה, בזמינות ובזכויות למוצרי בריאות, לטכנולוגיות ולידע לצורך תגובה לבריאות הציבור. הסעיף מחייב את כל המדינות החברות לנקוט צעדים, לרבות תיקוני חקיקה, כדי להבטיח שפעילותם של גורמים שאינם מדינות, ובייחוד היצרנים והטוענים לזכויות קניין רוחני נלוות, לא תתנגש עם הזכות לסטנדרט הבריאות הגבוה ביותר שאפשר להשיג, התואם את הצעדים שינקטו ארגון הבריאות העולמי והמדינות החברות ואת תקנות אלה. על התאגידים כולם לציית לאמצעים המומלצים של ארגון הבריאות העולמי, וכן לתרום אחוז מסוים מן הייצור שלהן לבקשת ארגון הבריאות העולמי.

סעיף 18 – סעיף זה יהפוך למחייב בהינתן שסעיף 2 ייכנס לתוקף ויוכרז מצב חירום בריאותי. אז יהיו לארגון סמכויות מוחלטות לחולל את כל אלה:

• היכולת להכריז על מצב חירום או על “פוטנציאל למצב חירום” במדינה או באזור.
• היכולת להורות לאפשר לפקחים של הארגון לבקר במתקני בריאות ולערוך בהם ביקורות.
• הסמכות לקבוע כיצד יחולקו תרופות, חיסונים, אמצעים רפואיים וסדרי עדיפויות בין המדינות.
• הסמכות לחייב את המדינה להטיל חובת חיסונים.
• הסמכות להטיל סגר מיידי.
• הסמכות לבודד חולים או חשודים כחולים.
• הסמכות להפעיל אמצעי מעקב אחר חולים או חשודים כחולים.
• הסמכות לסרב כניסה לתחומי המדינה לחולים או לחשודים כחולים.
• הסמכות לדרוש תעודת התחסנות כתנאי לעבודה ולכניסה למקומות ציבוריים.
• הסמכות לחייב לייצר ולממן על פי דרישה תרופות, חיסונים ואמצעים רפואיים, ולחלקם על פי שיקול דעת בלעדי של הארגון. הארגון יחייב את אזרחי המדינה לשאת כרטיס מגנטי או אמצעי אחר שבו מפורטת כל היסטוריית החיסונים שלהם וכל היסטורית הנסיעות שלהם, ולארגון תהיה הגישה למידע זה.

סעיף 18 אומנם משתמש במילה Recommendations שפירושה “המלצות”, אולם סעיף 2 וסעיפים אחרים מגדירים את ההמלצה כמחייבת. כך מרוכך נוסחו של סעיף מפלה ומטורף, שאולי מרוכך באופן הצגתו הספציפי, אולם בהקשר הכולל הוא מחייב בדיוק כמו התקנות כולן.

סעיף 44 א’ – סעיף חדש אשר מנסח מנגנון פיננסי למימון היערכות ולתגובה למצבי חירום בריאותיים. הסעיף קובע כי יוקם מנגנון אשר יספק את המשאבים הכספיים למדינות מתפתחות על בסיס מענק או זיכיון. מנגנון פיננסי כזה יספק את הסיוע הכספי כדי להשיג את המטרות של הארגון. ארגון הבריאות העולמי יקבע הסדרים ליישום ההוראות הפיננסיות תוך 24 חודשים מיום התיקונים לאמנה. כל המדינות תהיינה מחויבות לקיים את החלטות הארגון, עד להגעה ל’רמת ההגנה הבריאותית הגבוהה ביותר”. הרכיב הפיננסי אשר עליו מתייחס התיקון לסעיף 44 מנוסח במקביל באמנת הפנדמיות בסעיף 19 ראו בהמשך.

המסמך השני: אמנת הפנדמיות

(לחצו לצפייה במסמך)

ב-1 בחודש פברואר השנה פרסם ארגון הבריאות העולמי את הטיוטה הראשונה של מסמך נוסף, שתוכנו מנוסח במקביל לתיקונים לאמנת הבריאות הבינלאומית. המסמך הוא אמנה חדשה, אמנת הפנדמיות, המכונה + WHO CA. אם סברתם שדי בתיקון התקנות כדי להחריד כל אדם בר-דעת שהחופש הבסיסי שלו יקר לו, קריאת האמנה מזעזעת את אמות הסיפין של בני אדם חופשיים. גם כאן בחרתי בסעיפים בודדים שדי בהם כדי להעיד על הכלל, אולם מומלץ לקרוא הכול.

סעיף 5 לאמנת הפנדמיות כולל הצהרה שארגון הבריאות העולמי הוא הגוף היחיד שיהיה מוסמך להחליט בכל הנוגע למצבים בריאותיים, והמדינות כפופות אך ורק לו. לפני שנמשיך, כדאי להדגיש: בניגוד לדימוי האלטרואיסטי-הומני שלו, ארגון הבריאות הבינלאומי הפך כבר מזמן לאחד הגופים המושחתים, הכוחניים והעוצמתיים בעולם. הוא מנוהל הלכה למעשה על ידי הספונסרים שלו – חברות פארמה, קרן ביל ומלינדה גייטס ותאגידים רב-לאומיים. מי שעומד בראשו, תדרוס אדהם גברייסוס, היה אחד השרים הבכירים ביותר בממשלת הדמים האתיופית שניהלה רצח-עם במשך שנים; את הטיפוס שלו לצמרת עשה דרך תפקידי-ממשל במשרד הבריאות, שם הפך ליקירם ובן-טיפוחיהם של תאגידי פארמה מערביים. הוא מאושם שכשר בריאות מנע טיפול הומניטרי מציל חיים ממחוזות שלא תמכו במפלגת השלטון. אמנת הפנדמיות מעניקה לו עכשיו סמכות בלעדית להכריז על “מצב חירום” עולמי, ולהפוך לשר הבריאות בפועל של כל המדינות. הניסיון מלמד שכדאי מאוד להתשייך למחוזות שהוא ושולחיו חפצים ביקרם.

סעיף 9 לאמנת הפנדמיות קובע שלאף איש ולשום קבוצה או קהילה לא יהיה פטור מכפיפות להוראות הארגון. צייתנות מלאה.

אבקש להרחיב מעט בנוגע לסעיף 9 כי זהו סעיף בעל אופי נאציסטי, לא פחות. אמנת הפנדמיות מחייבת את המדינה לנהוג בשרירות לב ובאופן אחיד גם עם “אוכלוסיות רגישות”. אם ארגון הבריאות העולמי יחליט, למשל, כי יש לכפות הזרקת תכשיר מסוים לקשישים, גם אם ברור שרק אוכלוסייה בריאה וצעירה יכולה לעמוד בהשפעותיו, תהיה המדינה חייבת לבצע רצח קשישים במודע. ואם הארגון יחליט שעל כל אזרחי העולם להזריק לגופם תכשיר המסוכן לנשים הרות ולעובריהן, למדינה לא תהיה זכות ערעור על כך.

ולבסוף, הדובדבן שבקצפת – איך ימומן כל המנגנון הזה?

סעיף 19 לאמנה עוסק במימון הארגון. כל מדינה מתחייבת להקצות 5% מתקציב הבריאות שלה לצורך מוכנות, התמודדות ותגובה לפנדמיות בתוך תחומה הגיאוגרפי. אחוז לא נקוב נוסף מן התוצר הלאומי הגולמי (תל”ג) יופנה לצורך שיתופי פעולה בינלאומיים ולתמיכה במדינות שידן אינה משגת, דרך ארגונים שונים או מנגנונים אחרים.

אדם נאור ושוחר חופש וזכויות אדם אינו יכול להישאר אדיש למקרא סעיפים מרכזיים בשני המסמכים, אולם משרד הבריאות מסתמן כאדיש לחלוטין. לשאלתה של עוה”ד רות מכנס השיב משרד הבריאות במילים שכמו כתב אותן מי שאין לו מושג מה כתוב בשני המסמכים הללו.

תגובת משרד הבריאות המובאת כאן במלואה, מעידה על אחת משלוש אפשרויות:

1. כוונה לשיתוף פעולה מלא ואדישות להשפעותיו על אזרחי המדינה מתוך אינטרס לקידומו. אין כל ספק שכל בר-דעת, לרבות מוסדות המדינה האמונים על הטיפול בהתנהלות פלילית וחמורה, חייבים לחקור אם קיים אינטרס כזה ולטפל בו.
2. אי ידיעה מוחלטת של תוכן המסמכים ומענה מתוך בורות מוחלטת.
3. תמימות הגובלת בטיפשות, להניח שמהלכים בינלאומיים שכאלה ניתנים לביטול לאחר שיעוגנו בחקיקה בינלאומית.

כל אחת משלוש האפשרויות מחרידה בפני עצמה.

---

>> לאתר ארגון Israel Exit WHO