יושב בצד בחוג של הילד. איש לידי כל הזמן קורא לילד שלו מהצד: יאללה אלוף! טוב אלוף! ואני מתכווץ כי אולי אני אבא לא טוב שיגרום לילד להיות בינוני וסביר אז צעקתי גם יאללה אלוף! ויצא לי קול קצת גבוה ואפצ'י תוך כדי כי אני מצונן והנה יש לנו פה עכשיו ילד בינוני וסביר ונבוך מאוד.
מה לא אמרו ולא כתבו על פסח. על הדביקות המשפחתית. על הדודות והדודים. על הפקקים. אבל אף אחד לא מדבר על הדבר הגדול שקורה בזמן הזה. האלרגיות. השקדייה פורחת. הזמן הזה בשנה שבו כל התעטשות שלי עלולה להעיף לי שן ולגמור לילדים שלי את עור התוף. הכלב מסתובב…