״אנחנו לא צריכים חוק אקלים, אבל אם נגזר עלינו, לפחות שיהיה חכם ולטובתנו״

צפו בראיון המלא:

---

תקציר הראיון:

״כשמשוחחים עם מדען שמביע קול שחותר כנגד הנרטיב המרכזי, לא מיותר לציין שבאוניברסיטת באר שבע אתה המדען שמפיק הכי הרבה מחקרים, שפורסמו בכתבי העת האיכותיים ביותר.

אם התארים זה מה שמעניין, אז מי שבקיא בעולם האקדמי יכול להיכנס לגוגל סקולר שלי ולהשוות אותו עם אחרים. אני טוב בעבודה שלי, וזה אחלה להיות טוב. זה גם חלק מהסיבה שאני נהנה לעשות אותה. הגעתי לתחום האקלים והסביבה דרך תחום האנרגיה וההספק, מהכיוון של הפנלים הסולריים, ואני עוסק בו ברצינות כבר חמש-שש שנים. כבר ב-2012 ראיתי את הדיסוננס בין מה ש”מוכרים” לציבור לבין מה שאני יודע על פנלים סולריים – בזכות הידע הטכני שלי, היכולת לקרוא את המאמרים בתחומי הנדסת הרשתות או האקלים והניסיון הרב שלי בדיונים ובוויכוחים עם מדעני אקלים.

ההתמודדות עם הקול השונה באקדמיה

אנחנו חיים במציאות שבה לא קל לאנשים להביע את קולם ולדבר אחרת על נושא מסוים – כאילו יש רק אמת אחת שצריך לעקוב אחריה, ואם אתה לא מסכים לה אז בהכרח אתה “נגד”. אין צבעוניות, אין מקום לרב-גוניות, לשיח או לדיון; קולות שהם לא הנרטיב המרכזי מושתקים.

אני אנטי-הפחדות. הציבור נתון לשטף הפחדות בנושא האקלים והאוניברסיטאות רוכבות על זה ומקימות בתי ספר לקיימות, שזורמים אליהם הרבה כספים. גם בית הספר לשינוי אקלים באוניברסיטת באר שבע, שאני חבר בו, לא שונה.

אז איך קיבלו אותך לבית הספר לשינוי אקלים באוניברסיטה?

כששלחו “קול קורא” להצטרף, שלחתי את המאמרים שלי בפיזיקה על פאנלים סולריים. אמרו לי אחלה, ולא טרחו אפילו לעשות עליי גוגל. כשהבינו שאני לא בא להם בטוב, שלח לי ראש דיקן בית הספר לקיימות מכתב ואמר: “אני דורש ממך להודיע לפני כל ראיון שאתה נמצא בדעת מיעוט”. השבתי לו במייל אגרסיבי: “אדוני, אתה לא הבוס שלי ואתה לא בעמדה לדרוש ממני שום דבר”.

הוא אמר שהם יפעלו להסיר את שמי מבית הספר. אמרתי לו, “בבקשה, מה יעשה יותר נזק לאוניברסיטה – דיסידנט אחד כמוני בבית הספר לקיימות או שיגיע לתקשורת שהסרתם אותי כי אני לא מתיישר עם קו המפלגה”? מאז לא שמעתי מהם, ואני עדיין חבר בבית הספר לקיימות. מעשה שהיה – נשלח נייר עמדה שבו נכתב שבית הספר לקיימות מאמין שיש משבר אקלים, ועל כך הגבתי – מה זאת אומרת בית הספר לקיימות מאמין? רק בני אדם מאמינים. בית הספר לקיימות הוא רשימת אימיילים, צינור להעביר כסף, הוא לא משהו שמאמין! האם עשיתם סקר מפורט בקרב כל חברי בית הספר? שאלתי, הוספתי כמה טעויות עובדתיות מגוחכות ושלחתי בתפוצת בית הספר.

זה נוגד את התקנון לדבר בשם חברי בית הספר, לכן שלחתי תלונה לוועדת התקנון שפעלה להוריד את נייר העמדה הזה. מיד לאחר מכן הפכתי פרסונה נון גרטה בהנהלת האוניברסיטה, שאליה פונים כנראה תורמים ומצביעים על החוצפן הזה, הבחור שהולך נגד.

בהמשך, פנה הרקטור של האוניברסיטה לוועדת האתיקה ושאל אותה אם זה לא סותר את הקוד האתי שחבר סגל משתמש בשיוכו כחבר אוניברסיטת בן גוריון ובדרגתו – פרופסור מן המניין – בעוד הוא מדבר בתקשורת על דברים שאינם מתחום מחקרו הישיר. למזלי, ועדת האתיקה ענתה לו שהשיוך של חבר סגל ודרגתו האקדמית הם שלו, והוא יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה. יתרה מזאת, ועדת האתיקה מעודדת חברי סגל להתבטא בכל תחום. זה היה ניצחון.

זה מוכיח שגם כשמנסים להשתיק אותנו כדאי להתנגד.

כן, אפשר להתנגד ולא יקרה כלום. זה מועיל שיש לי קביעות בדרגה הבכירה ביותר, ושאני טוב בעבודה שלי. אם הייתי חבר סגל צעיר זה היה הרבה יותר קשה.

התמונה שהמדיה והאקדמיה מציירות סביבך היא של מכחיש ושל מתנגד – לא נראה שיש לך בעיה מיוחדת עם התארים האלה.

כשאתה משחק במגרש של הגדולים אתה צריך לפתח עור עבה. אין ברירה, אתה לא יכול להיעלב. כשמישהו כותב עליי דברים לא נעימים בטוויטר, אני מודה שלפעמים זה מוציא אותי מהכלים, לפעמים אני גם לא מתאפק ועונה חזרה ולפעמים אני מוחק את התגובה – כי אני בן אנוש, אבל בגדול פיתחתי עור עבה. שיקראו לי באילו שמות שהם רוצים, אני כבר סיימתי להוכיח את עצמי.

כשקוראים למישהו “מכחיש” שומטים מתחת לרגליים את האפשרות לנהל דיון, וזה רע לכולם. אני לא צודק בכל מה שאני אומר. יש דברים שאין בהם צדק או אמת, אלא זוויות שונות להסתכל על אותו דבר. כשמתייגים מישהו, מתחילים להכפיש אותו ומשתמשים במילים כמו “קונצנזוס”, “מכחיש אקלים” שזה קשקוש, כולם מפסידים מזה, וזו כמובן מתודה שמעליה צריך להתעלות. יש קרב על מודעות, על הידע, על דעת הקהל – והדרך הכי קלה לנצח בקרב על התודעה היא בכלל לא לאפשר לצד השני להיות לגיטימי.

אז ככה משאירים את הציבור בור?

כן, אבל יותר מזה, הלוואי שהיו משאירים אותו רק בור. מזינים אותו בידע מוטעה, וזה חמור.

אם הבן שלי לא היה שואל שאלות, לא הייתי יודעת בכלל שזה מה שהוא לומד בבית ספר כי מי מההורים מסתכל בספרי הלימוד. מה עמדתך בנוגע לחינוך הילדים?

דוחפים לילדים של כולנו את משבר האקלים ואת ההפחדות האלה במזרק לגרון, בלי כל קשר למציאות. מה שרשום בחוברות ההנחיה של משרד החינוך הוא אנטי-מדע. עובדתית, אין למי שכתב את הדברים האלה מושג, הוא לא בדק את הנושא כמו שצריך או שאין לו שום בעיה לדחוף את התוכן הזה לטובת האג’נדה; ההורים צריכים לגלות אחריות הורית. הרי בעוד כמה שנים הילדים יהפכו להיות הנוער שיוצא לרחובות (ואני בעד הפגנות ובעד להיות אקטיבי), והם לא ידעו על מה הם מדברים, ויהיו מונעים מחרדה. האינטרס של מי שכותב את תוכניות הלימוד האלה – וזה רשום בתוכניות הלימוד בלי להסתיר – הוא להפוך את הנוער לסוכני שינוי: משתמשים בילדים שלנו, דרך הכוח שיש למערכת החינוך הציבורית בישראל, החינוך הריכוזי ביותר במדינות ה-OECD, כדי להפוך אותם לסוכני שינוי לטובת האג’נדות שלהם, וזה ממש מטורף.

איזו משמעות יש לפעילות האזרחית שלך עבורך?

מה שאני עושה הוא אזרחות אקטיבית. אני אזרח שאכפת לו. אני שואף להבין את המנגנון ואת המערכת ולפעול בתוכם. רוב האנשים פשוט לא יודעים איך להשפיע. כבר שנתיים אני מתעסק בדבר הזה – מדבר עם אנשי המקצוע, עם היועצים הפרלמנטריים, עם יועצי החקיקה ועם יועצים כלכליים של חברי כנסת ושל שרים. היום אני בקשר עם שרים מאוד בכירים בנושא חקיקת האקלים. לפעמים צריך לסתום את האף, וגם זה חשוב. בעיניי, אזרחים צריכים להיות מעורבים בעולם שבו הם חיים.

נעשה קצת סדר בתחום האנרגיה

אנחנו יודעים שפנלים סולאריים זה אחלה דבר כדי  לחמם מים בדוד או לייצור מעט אנרגיה לקהילה קטנה. אבל לכל דבר גדול יותר מזה, ודאי בהיקף של מדינה – אנרגיה סולארית לא תהיה מספיק טובה?

חד-משמעית. לכל טכנולוגיה יש את המגבלות שלה. נקודת המוצא שלי היא שגשוג אנושי: אני רוצה שלכמה שיותר אנשים יהיה כמה שיותר טוב, כמה שיותר מהר. אחת הסיבות המרכזיות לעוני שאנשים חיים בו בעולם היא שאין להם מספיק חשמל, ואי אפשר לצאת מעוני מערכתי בלי תחנות כוח ובלי תשתית, שדורשים הרבה מאוד אנרגיה. פנלים סולאריים פשוט לא יכולים לייצר הספק מתאים כי אין שמש בלילה. לא משנה איך מסובבים את זה, אין מקום בעולם שיש בו שמש בלילה.

יש מספר שנקרא “פקטור” שמשמעותו הוא כמות החשמל שהמערכת תספק ביחס לכמות החשמל שהיתה מסופקת אם המערכת היתה עובדת כל הזמן. תחנות כוח רגילות עובדות על 95% הספק פקטור, בעוד הפקטור של פנלים סולריים בישראל הוא בממוצע 20%, למרות העובדה שזו מדינה שיש בה הרבה מאוד שמש ומעט עננות. זה גם פתרון הרבה יותר יקר, כי צריך לייצר פנל סולרי לשים אותו על הגג ויש לו גם אורך חיים מסוים, זה פשוט עולה יותר. גם כשהמחירים יורדים וגם אם יחלקו את הפנלים בחינם, זה עדיין עולה יותר ועדיין ההספק יהיה  20% פקטור. אז אני נגד הדחיפה המערכתית הזאת לפנלים הסולריים.

מה בכלל הבעיה בנרטיב משבר האקלים?

נביט לרגע בנרטיב: “בגלל פחמן דו-חמצני שאנושות פלטה לאוויר ב-200 השנה האחרונות מזג האוויר משתגע, האקלים קורס וזה נהיה קטסטרופלי. יש עכשיו משבר אקלים נורא שעולה בחיי אדם וכדי להציל את המצב חייבים לשנות את כל אורח החיים המערבי. חייבים להפסיק לייצר חשמל בדרכים המקובלות, ולהשקיע רק בפנלים סולאריים ובאנרגיה ירוקה וחייבים לעשות דה-קרבוניזציה, נט-זירו, לאפס את פליטות הפחמן ולמסות את האזרחים”.

הבעיה עם הנרטיב הזה היא ששום שלב בו לא עומד במבחן המציאות המדעית הנדסית. אני אסביר: אנחנו יודעים שבני אדם פולטים פחמן דו-חמצני לאטמוספירה. אני לא חושב שיש על זה ויכוח משמעותי, קל למדוד את זה. אנחנו גם יודעים שבממוצע הטמפרטורה של כדור הארץ עלתה ב-150 השנה האחרונות. זהו, זה כל מה שאנחנו יודעים. אנחנו לא מבינים את הקשר בין שני הדברים האלה. הקשר בין פליטת פחמן דו-חמצני לעלייה בטמפרטורה הוא בעייתי מאוד, בלשון המעטה. לומר מבחינה מדעית שזה גרם לזה – זו אמירה תלושה.

צפיתי בחומרים שמראים שהפליטות מתחילות בכלל אחרי ההתחממות.

חד-משמעית, יש על זה מאמרים בלי סוף. ראשית, אנחנו לא יודעים אם ההתחממות קשורה בכלל לפעילות האנושית. שנית, אנחנו בוודאי לא רואים משבר. ומה זה בכלל משבר? בעיה קשה שיש לנו עכשיו, בהווה. אך כשמסתכלים על הנתונים ב-150 שנה האחרונות רואים שמספר האירועים של אקלים קיצוני לא עלה. אין עלייה סטטיסטית בטורנדו, בשיטפונות, בבצורות. הכל נשאר אותו דבר במשך 150 שנה. המתאם בין הדברים האלה לעלייה בטמפרטורה הוא זניח. כולם מדברים עכשיו על שריפות, אבל כמות השריפות בכדור הארץ ירדה משמעותית ב-30 השנה האחרונות. נושא האקלים, אם הוא בכלל שייך לנושא השריפות, הוא פרט שולי בו. לראייה, בקנדה הייתה שנה קשה של שרפות, אבל בארצות הברית היו השנה הכי מעט שריפות מאז שנת 1900. האם משבר האקלים רואה את הגבול שבין ארצות הברית לקנדה?! אנשים מתעלמים מן הנתונים שלא מצביעים על משבר מיוחד. להפך, הנתונים מראים שבפעם הראשונה בתולדות האנושות אנחנו לא נתונים לחסדי מזג האוויר: יחסית מעט אנשים מתים מאירועי אקלים קיצוניים, פחות תלויים במזג האוויר כדי לגדל גידולים חקלאיים, כדי לנוע וכדי לא למות. אנחנו במצב מדהים מן הבחינה הזאת, אבל יש “משבר אקלים”. למה?

אז הנרטיב הזה הוא פשוט ניצול ציני של כל מה שקורה בעולם לטובת קביעה שיש משבר?

כן. לפני 60 שנה, למשל, כשהיה הוריקן באיזה חור באוקיינוס האטלנטי, מי היה יודע על זה? החל משנות השמונים יש לוויינים שיודעים על כל פיפס שקורה. שריפות – על פי אותו עיקרון – מי פעם ידע שיש שריפה במונטנגרו? היום כולם יודעים על כל אדם שהבית שלו נשרף. לכל משב רוח בישראל יש שם – ״הסופה דניאל״ למשל, זו הנדסת תודעה. על כל דבר מפמפמים והזיכרון האנושי מתעצב. פתאום אנשים נזכרים שכשהם היו ילדים היה קר יותר, כשלמעשה מאז שהיינו ילדים הטמפרטורה עלתה ב-0.1 מעלה צלזיוס. אין סיכוי לזכור ולהרגיש דבר כזה.

בשנת 2019 היה שינוי בהגדרה של מדידת עומס החום, ועכשיו, בגלל הורדת המדד, יש לנו הרבה יותר עומסי חום.

נכון, ושכחו להודיע את זה לאזרחים. אני אומר את זה בצער – זה נכון לכל דבר שקשור לאקלים – אסור להאמין לשום דבר שמופיע בתקשורת הממוסדת. הם בורים קיצוניים, ואין להם כל עניין לברר את האמת המדעית. זה פשוט לא מעניין אותם. גם לחוקרים שכתבו מאמר אין שום עניין לתקן אותם, וזו ממש בעיה. 

אז אם אנחנו אנשים טובים שרוצים לשמור על כדור הארץ, איך בכל זאת אנחנו יכולים לתמוך בו?

אם רוצים להציל את העולם, שזו מטרה ראויה, צריך להבין שהאתגר המוסרי הגדול של הדור שלנו הוא העוני. אנחנו חיים בעושר בלתי נתפס. גם בישראל, אלה שקשה להם לסגור את החודש, חיים בעושר בלתי נתפס. אבל בעולם יש ארבעה מיליארד אנשים שמשתמשים בכמות חשמל קטנה מאוד. מתוכם, ל-800 מיליון איש שאיש לא שמע עליהם, כמו באפריקה למשל, אין חשמל כלל והם חיים בעולם של מקס הזועם. הם צריכים לוודא שבערב תהיה לילדים שלהם ארוחת ערב. לא אכפת להם מהסביבה, לא אכפת להם אם יהיו קרנפים לבני צוואר או לא, לא אכפת להם אם הגורילות ימותו. זה לא מעניין אותם. הדרך המהירה, הטובה והמוכחת ביותר לשמר סביבה, כמעט בכל מובן, היא למגר עוני. ואי אפשר למגר עוני בלי חשמל ובלי אנרגיה.

חוק האקלים: מיותר, ורע לישראל

האין זה מופלא לראות איך תמר זנדברג מן הצד שהשמאלי קיצוני של המפה הפוליטית התחילה בעבודה ויישרה קו עם האג’נדה הגלובלית של האו”ם וארגוניו, ואז עבר החוק לעידית סלימן מן הצד הימני של המפה הפוליטית?

זה פסיכי. אבל להגנתה של עידית סלימן ובניגוד לזנדברג – ויש לי מעט מאוד דברים לומר להגנתה – היא לפחות היתה קשובה לצד שלנו ולזוועות שמנסים להעביר בחוק, אבל עכשיו היא אימצה באופן גורף את העמדה של זנדברג. שזה מטורף.

אז מה קרה שם לדעתך?

את המשרד להגנת הסביבה חטפו פקידים בעלי אג’נדה גלובליסטית, את הנהלת המשרד חטפה אידיאולוגיה גלובלית שיש לה אג’נדה.

זה נשמע לי מוכר, ומזכיר לי את משרד הבריאות.

זה דומה מאוד. יש תוכנית שנקראת “תוכנית ממשק” – שבה מכשירים במשך כמה שנים אנשים מהאקדמיה בעלי תואר דוקטורט, ואז מגייסים אותם למשרדי ממשלה. ממנים אותם למומחים, אבל רק חלק קטן מהם אכן מומחים בתחום, כמו לדוגמה בתחום הנדסת המים. חלקם הגדול עשו דוקטורט בנושאים שלא קשורים, כמו מגדר, סוציולוגיה או צדק מעברי, והפכו בכירים במשרד להגנת הסביבה של מדינת ישראל. אפשר להיכנס לרשומות של תוכנית הממשק ולראות מי עשה דוקטורט במה ולאן הוא הגיע – זה מטורף. המשרד להגנת הסביבה, במקום להגן על הסביבה של מדינת ישראל, מתעסק באקלים, והשרה זורמת עם זה. להגנתה יש לומר שיש לחצים בינלאומיים מאוד גדולים. האמריקאים מאוד רוצים חוק אקלים לישראל ומה לעשות – לאמריקאים יש יותר מנופים על ממשלת ישראל מלפרופסור דובי. אז במובן מסוים היא נקלעה לזה, אבל היא לא צריכה לשתף פעולה עם זה.

ספר לנו על חוק האקלים.

החוק הזה עבר בינתיים את המשוכה הראשונה – ועדת השרים לחקיקה. השגתי את הפרוטוקול של הוועדה. החוק יוצא מנקודת הנחה מוטה לחלוטין, שיש משבר אקלים קולוסאלי ושחייבים לעשות משהו. הוא מקדם את הנרטיב שהסברתי קודם, שהוא כמובן קשקוש מוחלט, אבל לצורך העניין אני יכול להיות “ריאל פוליטיק” מספיק כדי לבלוע את הצפרדע הזאת. החוק עוסק בשורה של דברים שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי להילחם במשבר האקלים. וזה מצחיק, כי מדינת ישראל היא בגודל של ניו ג’רזי, ומבחינת אוכלוסייה היא שליש ממקסיקו סיטי, ואנחנו אלה שנילחם במשבר האקלים… זה מגוחך.

החוק מטיל סדרה של הגבלות: יעדים שצריך להגיע אליהם בהפחתת הפליטות, בחשמל ממקור מתחדש ועוד. עצם העובדה שנקבעים יעדים בחוק זה רע, מפני שאלו הם יעדים שאי אפשר לעמוד בהם מבחינה הנדסית, כלכלית, פיזיקלית ותשתיתית. אין דרך לעמוד בהם וכולם יודעים את זה – משרד התשתיות, חברת חשמל, רשות החשמל, נגה (חברה ממשלתית לניהול מערכת החשמל הארצית – א.פ.), בנק ישראל – כל גוף שמבין משהו יודע שהיעדים האלה לא ריאליים, ובכל זאת יושקעו כמויות כסף אדירות כדי לקרב אותנו אליהם.

על חשבון הציבור?

תמיד על חשבון החלשים, כי לרוב זה מתבטא בקיצוץ רוחבי ובעלייה במחירי החשמל שזה מס רגרסיבי, וזה יפגע יותר בעניים. כולנו נרגיש זה, אבל העניים ירגישו יותר.

לפי החוק, על כל פרויקט נצטרך לערוך תסקיר אקלימי, כלומר, שמישהו יקבל תשלום כדי לכתוב דוח על השפעה אקלימית של כל פרויקט ממשלתי במדינת ישראל. לכן, כל פרויקט יתעכב יותר ויעלה הרבה יותר, תתווסף לו בירוקרטיה של מומחים ושל מעקב. גם החשמל יתייקר, וברגע שהחשמל מתייקר כל דבר מתייקר. גם הדלק יתייקר, כי יטילו עליו מס כדי לעמוד ביעדי האקלים. זאת אומרת, מצד אחד כולנו שמים לב שאנחנו בבעיה קשה של יוקר המחיה, אנחנו המדינה השנייה היקרה ביותר ב-OECD, ומצד שני, אותה ממשלה מעבירה חוק אקלים שמייקר את הכול עוד יותר. וכן, אני מודע לזה שיש עליהם לחצים גדולים, אבל המשימה של הממשלה היא להושיב אנשים כמוני עם כותבי החוקים ולהגיד – איך אנחנו יוצאים מזה, איך נלך בלי ונרגיש עם? איך מתמודדים?

אבל יש דברים שאפשר להכניס לחוק שאפילו יהפכו אותו לסביר. למשל, להתחיל את מדידת הפליטות שלנו מ-2012 ולא מ-2015 (שאז נחתם הסכם פריז), אז היה לנו את שיא הפליטות, ולכן כמעט הגענו ליעדי פריז – ובכך לייצר יעד ריאלי. דבר שני שאפשר לעשות כדי לשפר את החוק הוא להביא בחשבון את גידול האוכלוסין שלנו: מדינת ישראל היא המדינה היחידה ב-OECD שיש בה גידול אוכלוסין, לכן יהיה בישראל גידול טבעי בצריכת החשמל. אם נחשב את כמות הפליטות פר תושב, נגיע ליעד הרבה יותר מצומצם ויותר ריאלי. כמו כן, ישראל מספקת חשמל גם לתושבי השטחים, אז צריך לספור עוד שניים וחצי מיליון בני אדם. אם מוסיפים את זה, אנחנו אחת המדינות היחידות שכבר עמדו ביעדי הסכם פריז.

ודבר אחרון שאפשר להביא בחשבון כדי להפוך את היעדים לריאליים הוא העובדה שבישראל קיים מס “בלו”, מס על הדלק בגובה 50% ממחיר הדלק, שהוא בעצם מס הפחמן הגבוה ביותר ב-OECD. רק צריך להכניס את זה לתוך החוק, וסייענו לעצמנו עם יעדי הפחמן. אבל כרגע כל הפתרונות הללו לא הוכנסו לחוק, כי אז כבר נגיע ליעד. לכן, לדעתי המטרה שלהם היא לא באמת להגיע לאיזשהו יעד, אלא להגיע לשליטה – וזה רע מאוד. צריך להוציא את שליטת הווטו של המשרד להגנת הסביבה מן החוק. העבודה של ממשלת ישראל היא לדאוג לתושבי מדינת ישראל.

אז אנחנו יודעים שאם החוק יעבור, המשמעות היא שאין להם אינטרס לדאוג לנו.

זה חד-משמעית נכון, אבל אני רוצה להיות אופטימי. אני מדבר עם האנשים שמנסחים את החוק הזה ואנשים שמתווכחים עליו, ואני חושב שאנחנו הולכים לראות חוק מאוד סביר. חלק גדול מזה הודות לעבודה הפוליטית של הפורום לרציונליות, ללחץ הפוליטי ולעובדה שיש לנו ממשלה שבאמת פוחדת מבג”צ. ייכנסו לחוק הזה דברים שיאזנו אותו במקרה הטוב, ובמקרה הטוב מאוד ירוקנו אותו מתוכן. אם אפשר יהיה לתקן אותו בעתיד זה גם יהיה טוב, ולכן צריך לדאוג שהחוק הזה לא יגביל ממשלות עתידיות ושלא יהיו חסמים בחוק, כי אחרת קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו.

איך נראים יעדי מקורות אנרגיה מתחדש בחוק?

בחוק כתוב שמדינת ישראל תשאף ל-30% חשמל ממקור חשמל מתחדש עד 2050, ובכל פעם הם משנים את תאריך היעד.

ואיפה אנחנו עומדים היום?

היום אנחנו עומדים על 6% חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשת, ברור שעד 2050 לא נעלה את זה ל-30%. ברור שזה לא יקרה. ואני שואל, אם המטרה היא להקטין פליטות, למה אתם בוחרים טכנולוגיה? למה שלא יהיה כתוב בחוק שאפשר להשתמש בכל טכנולוגיה שתתאפשר בנקודת הזמן הספציפית? ואז, גם אם רוצים להקטין פליטות, ואני בעד, הממשלה תוכל להחליט שהיא רוצה לשנות מספר חסר חשיבות כלשהו, וזה בסדר, ממשלות עושות את זה הרבה. אבל עצם בחירת הטכנולוגיה (כדוגמת טכנולוגיה סולארית או רוח – א.פ.), רומזת על עבודת לובי. איתן פרנס הוא הלוביסט הראשי של ארגוני האנרגיה המתחדשות. הוא גר בכנסת, זאת העבודה שלו. האנשים צריכים להבין שיש לובי אדיר לחברות האנרגיה המתחדשות כי הן חיות על סובסידיה ממשלתית. אם לא ינקבו בסוג הטכנולוגיה יהיה פתח, למשל, להתחיל לשים על השולחן אנרגיה גרעינית, שזו אנרגיה שאני מאוד תומך בה (הרחבנו עליה בריאיון המוקלט), ואנרגיה מגז טבעי שבארץ יש ממנה בשפע.

“מכסת פחמן אישית היא המלחמה הבאה שלנו”

מדידת פליטות הפחמן לאזרח היא הגיונית? הפורום הכלכלי העולמי מקדם את רעיון “מכסת הפחמן האישית”, כפי שניתן לראות באתר שלהם, המתחבר לנושא המטבעות הדיגיטליים הריכוזיים. כבר אפשר למצוא פיילוטים בברזיל ובאוסטרליה של מדידת הפליטות הפרסונליות באפליקציות של הבנק. יש גם את פרויקט ג’נסיס של הבנק להסדרים בינלאומיים, שיש לו כמה בנקים מרכזיים בעולם – פרויקט לשטר חוב ״ירוק״ על בסיס פליטות פחמן שינפיק שטרי חוב ממשלתיים אם המדינה עומדת ביעדי אקלים, והוא יהיה צמוד לפרויקטים ירוקים. יש פה כריכה של אג׳נדת האקלים לחיי היום-יום.

זה מפחיד אותי מאוד כי מדע האקלים הוא מדע מעוות – שום דבר ממה שמגיע לציבור הוא לא כמו שהוא באמת צריך להיות – מעוותים אותו ומשתמשים בעיוות הזה כדי לקדם אג’נדה, שבסוף התהליך תגביל את החופש האישי שלנו, שזה רע מוסרית. זה גם רע פרקטית, כי יש מיליוני אנשים בעולם שצריכים את החופש לפעול כדי להוציא את עצמם מהעוני, וכשהם מוגבלים הם למעשה כלואים בו, כפי שכבר קורה באפריקה. אני לא יודע מה האינטרס של הגברת מהאו”ם שמחליטה שהם הבעלים של המדע ורוצה לצנזר, אני רוצה לחשוב שהם חושבים שהם עושים טוב, אבל אני כבר לא בטוח. בשורה התחתונה זה דבר מסוכן, ויש קו ישר בין לדבר עם הילדים שלנו בכיתה על האקלים, לבין לקרוא כתבות בוויינט על אקלים, לבין זה שיגידו לנו לא לנסוע בראש השנה לנהריה כי כבר עמדנו במכסת הפחמן שלנו, או לא שלא נטוס לחו״ל עם הילד לטיול בר מצווה, או שאם יש לנו מקרר ומדיח – אז מיקרו זה כבר מוגזם. אנשים לא מבינים שלשם זה הולך, וזה מאוד דיסטופי. אבל אני חושב שהכוח של האזרחים גדול יותר ממה שנדמה, וגדול יותר משל הממשלות. ראינו לדוגמה את ההתנגדות בהולנד, בשוודיה או באיטליה. האזרחים צריכים להיות מודעים לסכנות לחופש שלהם. אמנם בחוק האקלים אין עדיין סעיף כזה, אבל יש הקמה של מועצת אקלים שתורכב ממומחים שייעצו לממשלה.

אז מספיק שמכריזים על מצב חירום אקלימי, ופתאום אנחנו יכולים לתקן תקנות שונות ומשונות שבמקרה אחת מהן תהיה הפליטה האישית שלך?

כבר עכשיו מתחילים לדבר על זה, וזו המלחמה הבאה שלנו. לצערי, יכול להיות שזה אפילו לא בשליטה של אזרחי ישראל, כי נניח שהאיחוד האירופי אומר לנו שאם ישראל לא תממש מכסות פחמן, הם יטילו מכסים על כל התוצרת הישראלית, מה נעשה אז? וזה מה שקורה עם חוק האקלים – זה מוכתב מלמעלה, וזה יכול לקרות גם עם מכסות פחמן.

---

הערת עריכה של יונתן דובי:

שני תיקונים לנתונים שהבאתי (שלא משנים את התמונה, כמובן):
1. לפי רשות החשמל, ב 2022 חשמל סולארי סיפק 10% מהחשמל בישראל, ולא 6% כפי שאמרתי (זה הנתון של שנה שעברה). יש כאן שאלה, האם הם סופרים חשמל שיוצר ולא נצרך (כלומר רזרבות או חשמל קטום), זה בבירור.
2. בטיוטת חוק האקלים הנוכחית אין יעד של חשמל סולארי, רק יעדי פליטות. יעדי החשמל הסולארי זה מטיוטא מוקדמת יותר שכבר. נגנזה (לשמחתי).