עשבים, לא שוטים

כשעברתי להתגורר בשפלת יהודה, נטעתי עצי פרי בגינת ביתי. יש לי חולשה לעצי תאנה ולפירותיהם וידוע הוא, שכשיש לך חולשה או העדפה לפרי מסוים, אתה נוטע הרבה מעצו. עץ כזה ניטע מול פתח ביתי. הרעפתי עליו שפע של אהבה והוא הניב פירות שהיו ערבים לחיכי. עם השנים גזעו התעבה וצמרתו הרחבה הצלה על נחלת ביתי. בלילות הקיץ כשטל היה רובץ על עלעליו ורוח היתה נושבת בין ענפיו, הוא נהג לשדר לעבר מיטתי ריחות משכרים של תאנה ששזרו מסרונים של אהבה. לעת בוקר הייתי מחבק את גזעו, משעין עליו את ראשי ומעביר אליו מסרונים של אהבה. בחודשי הקיץ, כשהייתי יוצא למסעותיי בעולם ונעדר מביתי, העץ היה נעצב אל ליבו ולא הניב פרי.

בחלוף הימים ובעיקר הלילות הרגשתי שהעץ הזה הוא אני והוא הרגיש שאני בעצו. יכולתי לחוש בעוצמה את הפסוק במקרא שהמשיל את האדם לעץ השדה: “כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת; כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ” (דברים, פרק כ’, פסוקים י”ט-כ’).

בשל צוקי העתים נאלצתי לעזוב את שפלת יהודה ועברתי להתגורר בחבל לכיש. בחלוף שנתיים, כשביקשתי לפקוד את עץ התאנה שלי, גיליתי שהוא התייבש מרוב געגועים. עמדתי נכחו, מחיתי דמעות וביקשתי שימחל לי. אבל אצלו יבשו זה מכבר מעיינות הדמע, והעצב הכבד ניכר בענפיו החרבים.

מכיוון שצמחים הם יצורים רגישים ואינטליגנטים, אנו מחויבים להתייחס אליהם במידה מסוימת של כבוד, הווה אומר, להגן על בתי הגידול שלהם מהרס, אם כי אין זה מונע מאיתנו לאכול אותם; צמחים התפתחו כדי שיאכלו אותם – זהו חלק מן האסטרטגיה האבולוציונית שלהם.

מצד שני, האם בני אדם הם היצורים החיים היחידים שראויים לקבל זכויות? מה עם בעלי חיים? או צמחים? או סתם חיידקים? אין ספק שצמחים הם מהיצורים החיים הפגיעים ביותר על פני כדור הארץ. על פי הערכות שמרניות למדי, אחד מכל חמישה מיני צמחים נמצא כעת על סף הכחדה. ההגנה על זכויותיהם של צמחים יכולה לשמש מנגנון משפטי שימושי, להאטת אובדן המגוון הביולוגי ולהפחתת הרס הצומח.

מתנה אלוהית לבני האדם

במשך רוב שנותיהם על פני כדור הארץ, בני אדם חיו את חייהם בקשר עמוק עם סביבתם, ללא הפרדה בינם לבין הטבע. הבנה עמוקה זו היתה בסיסית להישרדותם ולרווחתם; צמחים סיפקו להם מערכות תמיכה בסיסיות על פני כדור הארץ, ממזון וביגוד עד מחסה ועצם נשימת החיים. אנשים אף גילו שעולם הצומח הציע לא רק מזון, ביגוד ומחסה, אלא גם שיקויי מרפא, משככי כאבים ותרופות הרגעה. צמחים היו זה מכבר מורים ראשונים עבור אלה הנוסעים עמוק אל לב היקום, אלה המחפשים את הוראת הנשמה, שרק עולם הבר יכול לתת.

עבור תרבויות שבטיות רבות צמחים נחשבו קדושים; כוחות על-טבעיים התגוררו ברקמותיהם כמתנה אלוהית לבני האדם עלי אדמות. בעוד שבמערב דיונים מדעיים ופילוסופיים על מעמדם של הצמחים רק מתחיל, דתות המזרח עומדות בחזית ההגנה על חיי הצומח במשך אלפי שנים. בהינדואיזם מיישמים את הרעיון של “אהימסה” – אי-אלימות – לכל היצורים החיים, הן כלפי בעלי חיים והן צמחים. גם הג’ייניזם בתפיסתו הסגפנית אוסר על צריכת ירקות שורש, שכן מאמיניו סבורים כי השורשים מאכלסים את נשמות הצמחים.

למנהיגי שבטים ששימשו כשמאנים וכמרפאים היתה הבנה עמוקה של שימוש בצמחים. הם היו מדריכים רוחניים ומפרשי חלומות, והובילו טקסים קדושים רבים שבהם צמחים פסיכואקטיביים מילאו תפקיד אינטגרלי – טקסי קבורה, מעבר, ריפוי, טהרה ומשימות חזון. באמצעות צמחים אלה לשמאנים היה הכוח להיכנס לטראנס, להילחם ברוחות רעות ובמחלות, לתקשר עם אבות, למנוע רעב ולשלוט במזג האוויר. הם התפללו לרוחות שהצמחים הקדושים הללו היו שייכים להן ואכן, עבור חלקם, הצמח עצמו היה אלוהים או סיפק דרך להגיע אליו. בתוך החזיונות והטראנסים שמקורם בצמחים, הצליח השמאן להבין את עולם הרוח ואת העולם האמיתי, ולשמור על איזון בין השניים. אלא שהחברות המודרניות ורשויות המדינה של ימינו ביטלו או הפכו את השימוש ברוב הצמחים הפסיכואקטיביים לבלתי חוקיים.

היכולות החושיות של הצמחים ריתקו גם את צ’ארלס דרווין, שבשנותיו האחרונות הפך יותר ויותר נלהב מהם; הוא ובנו פרנסיס ביצעו עשרות ניסויים גאוניים בצמחים – ברבים מהם היו מעורבים שורשים של צמחים צעירים. הדרווינים הוכיחו שהשורשים מסוגלים לחוש אור, לחות, כוח משיכה, לחץ ועוד כמה איכויות סביבתיות, ולאחר מכן לקבוע את המסלול האופטימלי של צמיחת שורשיהם. דרווין בכתביו דרש מאיתנו לדמיין את הצמח כמעין חיה הפוכה, עם איברי החישה וה”מוח” בתוך האדמה, ואיברי המין שלו מעליה. מדענים גילו מאז שקצות שורשי הצמחים מלבד אלה שגילה דרווין, יכולים לחוש גם נפח, חנקן, זרחן, מלח, רעלים שונים, חיידקים ואותות כימיים מצמחים שכנים. שורשים, לדוגמה, יכולים לדעת אם השורשים הקרובים אליהם שייכים למשפחתם או למשפחות אחרות – ואם הם אחרים או זרים, לרוב יתחרו בהם על שטח מחייה.

שוב ושוב יש להזכיר, שבשליש השני של המאה ה-19, גילה הבוטנאי הגרמני מתיאס יעקב שליידן (1881-1804) את תא הצמח. בעוד שצמחים נחשבו רק ביחס לחלקים הגסים ולאיברים שלהם, הוא היה הראשון שהציב בפני האנושות את האמת, שכל צמח בנוי מתאים – תצורות מיקרוסקופיות זעירות. לא פלא שלגילוי הזה היתה השפעה גדולה ביחס לעולם הצומח.

האם לצמחים יש מוח?

צמחים חיים ללא ספק את חייהם באופן פעיל. הם גדלים במקומות מדהימים, הם חשים ומתקשרים, הם די עצמאיים, הם חיים ופורחים, מתרבים ומתים – השקפה המאוששת על ידי עדויות עדכניות רבות במדעי הצמח.

זוכר אותי לומד בבית ספר חקלאי בכפר נוער דתי. המורים שהרביצו בנו את התורה החקלאית נהגו לקרוא לצמחים, שגדלו בר בקרב צמחים תרבותיים, בשמות כמו “עשבים שוטים”, או “עשבים רעים”. השמות הללו הופיעו גם בספרות החקלאית שהיתה רווחת באותם ימים; מידה מגונה של “הרצחת וגם ירשת” – ביטוי המציג במלוא עוזו את עוולת הנישול ורמיסת הצדק הטבעי, והצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה. עד היום חקלאים עוקרים את צמחי הבר שעלו מקדמת דנא בשדותיהם על מנת לגדל צמחי תרבות. אבל מעונה לעונה, משנה לשנה הצמחים טורחים להתייצב בבית גידולם הטבעי, כדי להזכיר לצמחי התרבות שהם היו שם קודם.

אם צוללים לעומקם של הכינויים עשבים שוטים ועשבים רעים, אנחנו מגלים שהאדם העלה את הצמחים לדרגת האנשה והעניק להם תכונות הטבועות בו. שהרי כדי להיות רע או שוטה אתה חייב להיות קודם לכל אדם. ואכן, צמחים מסוגלים לחוש ולהגיב בצורה אופטימלית לכל כך הרבה משתנים סביבתיים – אור, מים, כוח משיכה, טמפרטורה, מבנה קרקע, חומרי הזנה, רעלים, חיידקים, אוכלי עשב ואותות כימיים – מעין מערכת עיבוד מידע דמוית מוח, המשלבת את הנתונים ומתאמת את התגובה ההתנהגותית של הצמח.

סגנון החיים ה”ישיב” (שאינו יכול לנוע) של הצמח כפי שמכנים אותו אנשי ביולוגיה, דורש מהצמח למצוא כל מה שהוא צריך, ועליו גם להגן על עצמו, תוך שהוא נשאר מקובע באדמה. צמחים בניגוד לבעלי חיים, נעדרי איברים. לאיבר שנקטע מבעלי חיים אין תחליף. צמח לעומת זאת יכול לאבד עד 90 אחוז מגופו בלי למות; גם אם נאכל ועלוותו נפגמת, הוא מסוגל להתחדש. יתרה מכך, גיזום של צמחים מעורר התחדשות.

לצמחים נדרש מנגנון חושים מפותח כדי לאתר מזון ולזהות איומים ולכן הם פיתחו בין 15 ל-20 חושים שונים, כולל כאלה הזהים לחמשת החושים שלנו. הם חשים ומגיבים לריח ולטעם, כמו למשל לכימיקלים באוויר או על גופם; הם בעלי חוש ראייה המגיב בצורה שונה לאורכי גל שונים של אור וצל; גפן או שורש “יודעים” מה לעשות כשהם באים במגע עם חפץ מוצק – הגפן שולחת קנוקנות לעבר החפץ כדי לייצב את עצמה, ממשיכה לטפס באלגנטיות רבה ועוקפת את המכשול.

צמחים הם גם בעלי חוש שמיעה; כשהשמיעו לצמח הקלטה של זחל המכרסם עלה, הצליל הניע את המנגנון הגנטי של הצמח לייצר כימיקלים בני הגנה נגד זחלים. שורשי צמחים אף מסוגלים לאתר צינור הקבור באדמה שדרכו זורמים מים, גם אם החלק החיצוני של הצינור יבש, מה שמעיד כי הם “שומעים” איכשהו את קולם של המים הזורמים בו.

עוד ידוע, שכאשר עלים של צמח נדבקים או נלעסים על ידי חרקים, הם פולטים כימיקלים נדיפים המאותתים לעלים אחרים להתגונן. לפעמים אות אזהרה זה מכיל מידע על זהות החרק, דרך הטעם של הרוק שלו. מנגנון ההגנה שלהם עשוי להיות כרוך בשינוי הטעם או המרקם של העלה, או בייצור רעלים ותרכובות אחרות, שהופכות את בשרו של הצמח פחות יאה למאכל ולעיכול.

היכולות הללו משלימות את מה שאנחנו כבר יודעים אפילו מהתבוננות בצמחים בבית; הם גדלים לכיוון אור השמש כדי להיות מסוגלים לייצר אנרגיה על ידי פוטוסינתזה. זוהי אסטרטגיה שצמחים פיתחו כדי ללכוד את הכמות המקסימלית של אור השמש דרך העלים שלהם – מעין התנהגות המשקפת אינטליגנציה.

אם צמחים שולטים בצורה כה יעילה באופן שבו הם מתקשרים עם סביבתם ומתנהגים בה, האם יהיה זה נכון לומר שיש להם מוח משלהם? אחת הדרכים לנסות ולבדוק זאת, היא לצאת לטיול בטבע כדי לפגוש את הצמח שלך. לא צריך לחפש אותו, הוא כבר ימצא אותך. לאחר שפגשת אותו כדאי לבלות במחיצתו זמן מה, למזג את התודעה שלך איתו תוך כדי תחושת איכויותיו וכוונות הריפוי שלו. על ידי הרחבה וחידוד מודע של מה שאנו קולטים בחושים שלנו, אפשר לחצות את עולמו הפיזי של הצמח ולהיכנס לממדים גבוהים יותר של חייו. תשומת לב כזו היא הבסיס להכרה במהות הצמחים ובאופן פעולתם בתוך נפש האדם.