סודות הסמכות הקופית
נורה תבור משתפת בתובנותיה על הורות מהתבוננות על אחינו הקופים
נפגשנו בבית קפה קטן במקרה, ומיד החלטנו להתיישב ולהשלים קצת פערים. היא עם הבן הקטן שלה, אדר, שישן לו בעגלה. היא משתפת אותי שנישאה לגבר מבוגר ממנה וילדה שני ילדים. בת ובן. ואיך אין לה זמן לכלום – היא מנסה לעשות הכל לבד ולא באמת מספיקה כלום. יש לה התמודדויות ושאלות שמלוות אותה בענין ההורות שלה: הם חיים בטבע ולמרות הפשטות והקירבה לאדמה, אדר כבר מכור למסך. “אין ברירה אני צריכה הפוגה והמסך נותן לי את זה”. היא מתוודה. מספרת עליו שמצד אחד הוא ממש מוגלי, רץ יחף בשטח, לא מפחד מכלום, נרדם בכל מקום, גם בחוץ. ילד טבע, גיבור. מצד שני, הוא עוד לא מדבר ורוחו קצרה. מתנהג בעצבנות ואז היא לא יודעת מה לעשות איתו. לפעמים היא מרגישה שהיא אפילו פוחדת ממנו. חוששת להתעמת איתו, והוא בעצם המחליט.
לא עובר זמן רב ואני נוכחת במו עיניי במצב. אדר מתעורר ומיד מוציא נהמת דוב כועס. אני רואה את ההתכווצות בבית החזה שלה. היא עושה סדר פעולות במטרה להרגיע אותו ומציפה אותו בהרבה הצעות. לבסוף, היא מוציאה אותו מהעגלה והוא מיד, בלי להתבלבל, רץ לעבר הכביש. והיא, כמובן, אחריו. “אדר תעצור!” היא צועקת אליו והוא לא קשוב, ממשיך לרוץ…
תגובות