לילדי גן

ספר עם משקפיים

*> ממלכת הטבע | קרנובסקי ורייצ’ל ויליאמס*

הודעה לדודים ולסבים שרוצים לזכות בנקודות אצל זאטוטי המשפחה (ולא פחות חשוב – אצל הוריהם): כדאי לכם להשקיע ב”ממלכת הטבע”, ספר בפורמט חגיגי יפהפה, ובו משקפי קסם צבעוניים שהופכים כל כפולה מאוירת בספר לסיבה למסיבה (בחיי), ואתכם ליקירי הבית המארח. הספר המרהיב הזה כולל עשרות כפולות צבע שנראות במבט ראשון כמו ערבוביה מבולגנת, עד שמציצים עליהן מבעד למשקפי הקסם: בכל פעם מצמידים לעין “עדשה” בצבע אחר, ורואים דברים אחרים לגמרי, הפלא ופלא! העדשה האדומה מראה את היצורים שפעילים בשעות היום, העדשה הכחולה-כהה – את פעילי שעות הלילה והדמדומים, והעדשה הירוקה – את הצמחייה באותו אזור, באופן שמחלץ קריאות “וואו” מכל מי שמסתכל.

הספר מסודר לפי עשרה יעדים, שהם בתי גידול שונים ברחבי העולם – החל ביער גשם באגן הקונגו, ועד אגן נהר הגנגס ושונית אַפּוֹ – ובין הכפולות המאוירות משובצים פרקי מידע על האזורים השונים וכפולות של “מגדיר המינים”, עם פרטים על כל החיות האופייניות לאותו אזור. בסוף הספר יש קוד לסריקה, המאפשר להפוך את מכשיר הטלפון של אמא או אבא לעדשה בעלת שלושה צבעים ולהתבונן דרכו בספר יחד – אושר גדול. באתר ההוצאה תמצאו עוד שלל ספרי מידע מושקעים, גדולים ויפהפיים לילדים בשלל גילאים, שיכולים לעבור מדור לדור ולא ינוס ליחם.

(64 עמ’, מאנגלית: מאיה שוהם-פלאי, הוצ’ שוקן 2024)

ראשית קריאה

קקי בטעם אוכמניות

*> ארני ודובית | ג’וליאן גוג וג’ים פילד*

כל מי שמכיר את סדרת “ארני ודובית” (בתרגומי) כבר הספיק להתאהב בה ולשאול אותי מתי יוצא הספר הבא, אז הנה – הוא כבר בחנויות! ולמי שלא מכיר, אני מרשה לעצמי להעיד (מאחר שאיני בדיוק הנַחְתוֹם וזו לא ממש עִיסָתִי) שמדובר בבידור כיפי ומאלף לכל המשפחה, כולל הורים.

קודם כל, הספרים מצטיינים בהומור בריטי משובח, והורים מספרים לי שהם נשפכים מצחוק בזמן ההקראה לטף. שנית, דמויות הגיבורים – הארנב העצבני אַרְנִי ובעיקר חברתו, הדובה הנבונה דוּבּית – נוגעות ללב וחמודות להתפקע. שלישית, ולא פחות חשוב, לצד המסרים על חברוּת-אמת, על נדיבות, על קבלת האחר וכו’, כל ספר מגניב לקוראיו אגב אורחא גם כל מיני פרטי מידע מרתקים על בעלי חיים, כאלה שנשארים בזיכרון, ולא מעט מהם קשורים בקקי (הפעם בטעם אוכמניות).

מומלץ להתחיל בספר הראשון, “ההרגלים המוזרים של ארני”, כי הוא באמת אחד המצחיקים שתרגמתי אי פעם; על השני, “צרות בצמרת”, מותר לכם לדלג בלית ברירה, אם כי הוא חמוד ביותר, אבל את השלישי הזה אל תחמיצו. כעת במבצע באתר ההוצאה – כל הספרים ב-39 שקל, מהרו פן תאחרו.

(116 עמ’, מנוקד, בתרגומי, הוצ’ סיגליות 2025)

לנוער

מאמינים לך

כתיבת ספר לנוער בגוף ראשון, כביכול מפי נער או נערה, מצריכה כישרון מיוחד. כפי שכתבתי כאן לא פעם, קהל היעד הזה הכי רגיש לזיופים, והכי לא מאמין למבוגרים, בוודאי למי שמתחזה לדבר אליהם בגוף ראשון כשווה אל שווים, בגובה העיניים, כשלמעשה הם בגובה אחר, ובעיקר מדור אחר. זיוף כזה ניכר בעיקר בספרי מקור, כמדומתני, שבהם קל יותר לאבחן את סגנון הדיבור בגוף ראשון, וקשה מאוד לכתוב לנוער של ימינו בעברית אותנטית מספיק כדי שקהל היעד יאמין לה וירצה להפוך דף. בשביל כישרון כזה דרוש כנראה חיבור חזק של הסופר/ת לנער או לנערה הפנימיים, ולדעת לדבר דרכם כך שזה יוצא אמת.

לכן, כשאני נתקלת בכתיבה טבעית וכיפית בספר ישראלי לנוער, זה נדמה לי כמו נס – וכך קרה לי בשני ספרי “מייקי” של גליה עוז: את פשוט מאמינה לכל מלה, ולכן אי אפשר שלא להיסחף לתוך הסיפור. מייקי של עוז נולד בסדרת “שקשוקה” המצוינת, התחבר עם ילדה מיוחדת ושובת לב בשם קשת (שניהם הפכו לדמויות מובילות בסדרה “שקשוקה” בכאן חינוכית). בספר החדש, “מייקי וקשת”, הם מתחברים עם בת-גילם ימימה – ושלושת הילדים, שכל אחד מהם חריג בדרכו, עוברים הרפתקאות מצחיקות ונוגעות ללב. זו ההזדמנות להמליץ גם על הספר הראשון בסדרה, “אני מייקי”, שיצא בעשור הקודם וזכה בפרס דבורה עומר.

(128 עמ’, עריכה: יעל גובר, הוצ’ כנרת זמורה דביר 2024)

למבוגרות ולמבוגרים

פילוסופיה בכיס המעיל

“שני בני אדם עומדים למשפט. אחד מהם ירה באקדח לשם שעשוע והקליע פגע בקיר, ניתז ממנו והרג את חברו. האחר עקב אחרי חברתו לשעבר אל ביתה וירה לעברה, אבל החטיא ולאחר מכן ויתר על כוונתו. מי משניהם ראוי לעונש חמור יותר? האם הנאשם הראשון ראוי להיכלא עד סוף ימיו בגלל מאורע ביש מזל – והנאשם האחר ייצא בנזיפה על ששיחק לו ‘מזלו המוסרי’?” וזה רק ציטוט אקראי מפתיחת הפרק על משנתו של פייר אַבֶּלָר, הממשיך ומבאר אותה להפליא.

מחבר הספר החכם הזה אסף דגימות מייצגות משלל תורות פילוסופיות (לא רק מפילוסופים ידועים כמו קאנט או ניטשה, אלא גם מדמויות בדיוניות כמו הג’וקר מסרטי באטמן) ומגיש לנו כאן טעימה מרוכזת על קצה המזלג מכל אחת – ואיזו טעימה משובחת! כל רעיון משתרע על פני כפולת עמודים קטנה ומוסבר בכ-500 מילה בלבד, בסגנון הכי קריא ומפתה, בגובה העיניים והאוזניים – ובהמון נושאים: על היציאה למלחמה, על האנוכיות, על אהבת אמת, על מדע ופסיכולוגיה, על ידיעה ונפש, על ספרות ולשון, על פוליטיקה וכלכלה ועוד ועוד, ולמרבה הפלא, הקריאה ממש מענגת. מתנה משמחת ומועילה מאין כמוה לשוחרי ידע שרוצים למלא כמה חורים בהשכלה – וממש כיף לקרוא ספרון כל כך מרחיב אופקים ומעורר מחשבה. מתאים גם לבני נוער מגיל 14 ומעלה או לקריאה משותפת בקבוצות דיון, בערבי משפחה וכו’, והתרגום מושלם.

(302 עמ’, עריכת תרגום: רֹתם כסלו, הוצ’ תכלת 2024)

פרה־פרה

*> למה לא בוכים על חלב שנשפך | אריה שטרן*

נכון תמיד רציתם לדעת למה אומרים “פָּרָה-פָּרָה”, או למה “מחזיקים אצבעות” למישהו כשמאחלים לו הצלחה, ובעיקר למה “לא בוכים על חלב שנשפך?” הידד, הקץ לבלבול – הנה ספר שעונה על כל התהיות האלה ועל עוד רבות אחרות, ומטוב לבי אשתף אתכם בתשובות לשלוש השאלות הנ”ל: הביטוי פרה-פרה הגיע כנראה מהבדיחה שבה שני פרים רואים עדר של פרות, הפר הצעיר רוצה לזנק מיד על העדר, אבל המבוגר עוצר אותו ואומר לו “פּרה-פּרה” (אם כי יש ביטויים דומים בספרדית וביפנית). הביטוי להחזיק אצבעות מקורו באמונה הנוצרית בכוחו המגונן של הצלב, ובעבר השתמשו נוצרים במחוות היד הזאת כתחליף לצלב במקומות שבהם אין צלב זמין, כדי להתגונן מרוע או כדי להביע משאלה.

ולמה לא בוכים על חלב שנשפך? בבקשה: הביטוי הופיע לראשונה באוסף פתגמים הולנדיים מהמאה ה-16, אבל שורשיו קדומים יותר, ואחד ממקורותיו הוא המנהג להעניק מתנות לפֵיוֹת במקדש. אם לא ידעתם עד כה, פֵיות הכי אוהבות לשתות חלב, ולכן המאמינים הביאו להן חלב למקדש, ואם במקרה החלב נשפך להם, לא היתה להם סיבה לבכות, כי הפיות יכולות ליהנות ממנו גם כשהוא שפוך. הוקל לכם, נכון?

הספר מסודר למרבה הנוחות לפי סדר א”ב, לכל אמרה וביטוי מוקדש עמוד אחד קצר פלוס איור חמוד, וזה בדיוק מסוג הספרים שכיף להניח על שולחן הקפה לטובת עלעול מזדמן של בני בית ואורחים, וגם יופי של מתנה לכל הזדמנות ואירוע.

(247 עמ’, אייר: מאור חתוקה, הוצ’ מטר 2025)

נוסע רוורס

ספר מכשף ומכושף, כמו הכריכה שלו, כמו השם שלו – “רוח אל האור” ומשמאל לימין זה “רואה לאחור”. והספר הזה באמת מתחיל מהסוף, מהמוות של גיבורו, והולך לאחור עם הביוגרפיה שלו כדי לנסות לפענח את חייו, בכתיבה וירטואוזית שאין כמותה בספרות שלנו, והתוצאה היא בלתי נשכחת. אני לא מכירה הרבה מוזיקאים שכותבים פרוזה, שלא לומר מוזיקאים שנהיים גם סופרים וכותבים ספרים, ואיגי דיין, המתופף השתקן ממשינה, מוכיח בספרו השני שהוא היוצא מן הכלל, מכל הבחינות.

(256 עמ’, ערך: אסף שור, הוצ’ עם עובד 2024)

מוות זה החיים

מי שיקרא את ההמלצה הזאת עלול לחשוב שהשתגעתי לגמרי, אבל איך אפשר שלא להאמין לספר המדהים הזה, שבו מעידים 29 מטופלים שונים של הפסיכולוג ד”ר ניוטון, המחבר, על חוויותיהם מהעולם הבא בין הגלגולים השונים – וסיפוריהם דומים זה לזה בצורה שאי-אפשר להטיל בה ספק. ולמה להטיל ספק, אם כשאת קוראת את הספר את לא רק מפסיקה לפחד מהמוות, אלא קולטת שהחיים האמיתיים זה לא מה שעובר עלינו כאן, בכדור הארץ; החיים המעניינים, הנפלאים והמאושרים באמת מחכים לנו אחרי שנמוּת, בין הגלגולים, בעולם הרוחות שהוא בעצם האוניברסיטה של הנשמות – איזו נחמה! שם אין עונשים, אין שיפוטיות ואין תחרות, רק אהבה אינסופית, לימוד ושעשוע בחברת הנשמות הקרובות אלינו, שמלוות אותנו מגלגול לגלגול בתפקידים שונים ומשתנים, ואין פלא שהיינו מעדיפים להישאר שם ולא להמשיך להתגלגל. חיינו גדושי התלאות בעולם הזה הם רק שלב מעבר זמני, מתברר, מין סרט או הצגה שבה אנחנו השחקן או השחקנית הראשיים, ולכן אין טעם להתייחס אליהם בדרמטיות-יתר. מצד שני, הנשמות רוצות להמשיך ולהתפתח כדי להגיע לבסוף להארה, וזה יכול לקרות רק דרך האתגרים שמציבים לנו הגלגולים שלנו; ואמנם, נשמה שזכתה בחיים קלים ונוחים בגלגולה האחרון תבחר מרצונה חיים מאתגרים יותר בגלגולה הבא, כי רק דרך קושי וכאב אפשר באמת לצמוח. אז מה תגידו?

ד”ר מייקל ניוטון התחיל לטפל בלקוחותיו בהיפנוזה כדי לפתור להם בעיות גופניות פסיכוסומטיות באמצעות חזרה לזכרונות ילדות מודחקים, וכשגילה שחלקם חוזרים עוד אחורה לגלגולים קודמים, פיתח טכניקה מיוחדת לטיפולי רגרסיה בהיפנוזה והתחיל לחקור בעזרת מטופליו את עולם הרוחות, כשהם שרויים במצב של תודעת-על. העדויות המפורטות שלהם חושפות תגליות שאין חשובות ומשמעותיות מהן לחיינו כאן, לדעתי, תוך עשיית סדר בכאוס העכשווי – כולל המלחמה, החטופים, ההרוגים; הכל נעשה בהיר יותר ומרגיע. ואם עוד לא השתכנעתם, חפשו את הספר ברשתות הספרים ודפדפו בו קצת, נראה אם תצליחו לא לקחת אותו הביתה.

(362 עמ’, מאנגלית: גילה וולף, הוצ’ אור עם 2000)