לבני 4-8
אז מה אם הוא ג'ינג'י
הייתם צריכים לראות את הפשוש המשפחתי (בן רבע לארבע), כששמע שלא יוכל לקחת את הספר הזה הביתה אחרי שקראנו בו יחד שלוש פעמים לפחות, כי "עטרה צריכה לכתוב עליו" – איך השתופף בעצב, ראשו טמון בין ברכיו, ולא אבה ללכת הביתה עד שפיתינו אותו בספר אחר. ובצדק – כי זה ספר כל כך מתוק ומצחיק, ומתפקע מערך מוסף, ובעיקר ישראלי מקורי משלנו! כבר בהתחלה הוא מדליק את קהל היעד כשהוא פונה אליו ישירות ומזמין אותו להשתעשע: "בואו נשחק משחק. אני אשאל שאלות, ואתם תענו תשובות. אבל שימו לב, השאלות ממש קשות. ממש-ממש קשות. ורק בגלל זה – אני אתן לכם רמז. רמז קטן, אבל חשוב. והרמז הוא…" (כאן הופכים דף) "התשובה היא אף פעם לא שמוליק! אל תשכחו את זה, טוב? אף פעם לא שמוליק! לא משנה מה השאלה – אסור להגיד שמוליק! שמוליק – לא!"
זהו, כבר נדלקנו. ואז מתחילים, והנה השאלה הראשונה, ליד ציור ובו כמה דברים – "מה יוצא דופן?" וזאת כמובן הזדמנות פז ללמד את קהל היעד, אם אינו יודע, מה פירוש "יוצא דופן". בציור רואים חמישה דברים: תפוז, קלמנטינה, מנדרינה, לימון ואת הילד הג'ינג'י שמוליק. למזלנו, אסור לנו להגיד שמוליק (היחיד שאינו פרי הדר) וכך אנחנו מבינים שיוצא הדופן הוא זה שאינו כתום, כלומר הלימון.
כעת מגיעות בזו אחר זו שאלות מצוירות נוספות, ואחרי כל שאלה מגיעה כמובן תשובה מצוירת ומבוארת, וחבל לי לספיילר לכם את החמידויות הרבות שיש בסיפור. אוסיף רק שכל כפולה מזמנת חוויה בין-דורית משותפת ומרנינה, כולל סיפוק גדול לקטנים כשהם עונים נכון על השאלות ה"קשות", שהן דווקא די קלות (בעיקר בקריאה החוזרת) וגם מצחיקות מאוד, ובדרך אגב לומדים כל מיני דברים מעניינים, ומתמוגגים מהאיורים הנהדרים, המתוקים והמושלמים של אביאל בסיל, שדומני כי התעלה פה על עצמו. ספר שכיף לחזור אליו פעם אחר פעם (32 עמ', ערכה: תמר הוכשטטר, הוצ' עם עובד, כעת בהנחה באתר ההוצאה).
~ רק לא שמוליק / רן שחם
גם אני בת-ים
איך הייתי מגיבה לספר כזה כשהייתי אֵם צעירה, בעיקר אילו היו לי בנים ולא בנות? לגמרי לא בטוח שבאותם ימים הייתי יודעת להבין ולהכיל את גיבור הספר הזה – ואולי גם לא את סבתא שלו, הגיבורה לא פחות. מן הסתם, כמו רוב האנושות בדורות הקודמים, הייתי גם אני שטופת מוח בכל הנוגע לנזילות מגדרית – ולמען האמת, ספר כזה גם לא היה רואה אור באותם ימים, בטח לא בהוצאת ספרים מוכּרת. כיום, תודה לאל, הזמנים השתנו, ושמחתי מאוד כשהוצאת צלטנר המשובחת בחרה בי לתרגם אותו.
ג'וליאן, גיבור הספר, הוא ילד די קטן, שעדיין מתלווֶה לסבתא שלו ברכבת התחתית כדי להגיע בשבתות לבריכת השחייה. בדרך הביתה הוא רואה שלוש נשים מרהיבות מחופשות לבנות-ים, ונדלק. "גם אני בת-ים", הוא אומר לסבתא שלו, ובבית הוא אף מאלתר לעצמו תלבושת של בת-ים. ואחרי שסבתא שלו נרגעת מההלם, היא מראה לו שהיא תומכת בו, ולא אגלה לכם איך, כי זה אחד הרגעים הכי מרגשים בספר הזה, לטעמי. וגם ההמשך מרגש עד מאוד.
ואם מישהו עדיין חושב שמסוכן להראות לילדים צעירים ספר שתומך בנזילות מגדרית – בשיא העדינות וברגישות מופלאה – אולי כדאי להסביר לו או לה שלא מדובר במחלה מידבקת, ושאם ילד או ילדה חשים אי-בהירות מגדרית או מינית, מוטב לעודד אותם להתבונן בתחושותיהם, להכיל אותן ולקבל אותן באהבה, ויפה שעה אחת קודם, במקום לגרום להם להסתיר אותן, כמו סוד נורא שיש להתבייש בו. אל דאגה: ילדים שאינם חשים אי-בהירות כזאת, ספר כזה לא "יקלקל" אותם, אדרבא – הוא ילמד אותם לקבל את השונה ולהבין שלכולם יש מקום לגיטימי בעולם. אדרבא, תהיו הסבתא בסיפור, תאהבו את הילדים והילדות והנכדים והנכדות שלכם ותתמכו בהם בכל כיוון לא-אלים שיפנו אליו (34 עמ', עריכה וניקוד: ניצה פלד, הוצ' צלטנר, 84 שקל בחנויות הספרים).
~ ג'וליאן הוא בת-ים / ג'סיקה לאב
לכל המשפחה
פוקח עיניים לרווחה
לא מזמן ביקרה אצלי חברה – אשה יפהפייה, גבוהה ומרשימה, צעירה ממני כמעט בעשור – ואגב שיחה התלוננה כרגיל על הקמטים הרבים שחורצים את פניה, ועל "השקיות המידלדלות" שתלויות מזרועותיה וירכיה, ושהיא "חייבת לעשות משהו בקשר לזה". עד היום נהגתי לענות לה שאלה שטויות במיץ, שהגיע הזמן שתאהב את עצמה ולא תשאף להתאמץ ולדמות לאיזה מודל מומצא שאין לו שום קשר אליה, אבל הפעם היתה לי תשובה ניצחת: נתתי לה את הספר הזה. גבירותיי ורבותיי – בעיקר את, יקירתי, אבל גם אתה, חמוד – זה אחד הספרים הכי חשובים שייצא לכם לקרוא בזמן הקרוב, ואולי גם הרחוק; אלא שאם ילַמדו אותו בכל בתי הספר בארץ ובעולם, כפי שראוי (הלוואי!), בעתיד כבר לא יהיה בו עוד צורך.
כי באמת, זה ספר וואו. 18 מחשבות סדורות, מנומקות ובהירות על מה זה להיות בעולמנו אשה, נערה, ילדה, זקנה: הסיפור על הדם, על השיער, על האגדות, על הפרסומות, על עבודת האימהות הלא-מתוגמלת, על ההחפצה, על ההתבגרות האסורה, על היופי, על הבושה ועוד. בעצם, 17 מחשבות כאלה – ועוד אחת אחרונה, חומלת לא פחות, על מה זה להיות גבר בעולמנו. וכולו ספרון קטן וצנוע, אבל בעצם – פצצה מתקתקת. ואם נדמה לכן שאתן יודעות הכל וערות ומכירות ועוקבות ומעודכנות בנושא הזה, עדיין הספר הזה יפקח את עיניכן, כי הוא פוקח עיניים, מחזיק לנו את העפעפיים כמו באטבי כביסה ולא מוותר ומראה לנו, בצילום פנורמי מדויק וברור להכאיב, איפה אנחנו חיות. ולמען הסר ספק, הוא לגמרי לא נקרא כספר עיון, בחיי: קראתי אותו בכל רגע פנוי כמו שקוראים ספר מתח, בשקיקה אמיתית.
קטונתי מלספר עוד פרטים, כי מיה עושה את זה הכי טוב שאפשר, בכישרון אדיר, ומתחשק להעתיק ציטוטים כמעט מכל עמוד, אבל פשוט תיכנסו לאתר שלה ותקראו חופשי לא מעט עמודים, ומיד תבינו שאתם רוצים לקרוא הכל, הכל הכל. ספר חובה לכל אדם צעיר מגיל 14, ולכל גבר ואשה, שרוצים להבין איפה הם חיים (153 עמ' בפורמט כיס, ערכה: יערה שחורי, איור השער: אליאור שניר, הוצ' עצמית, 60 שקל באתר של המחברת). מתחשק לי לחלק עותק במתנה לכל אשה ונערה שאני מכירה, ובעצם גם לכל גבר ונער, ויש מצב כבד שגם לכם יתחשק – במיוחד עכשיו, בתקופה הקשה שעוברת על כולנו, ועל נשים בפרט. אוצו רוצו.
~ פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי / מיה טבת דיין
למבוגרות
במקום מזגן
הנה הספר המושלם לחום יולי-אוגוסט: טיסה ישירה אל ערבות הקרח האינסופיות של גרינלנד, הכל מסביב קפוא וקר הרבה מתחת לאפס, עם מתח אינטליגנטי שהולך ומתגבר ושולח לך צמרמורות במורד עמוד השדרה – מי צריך מזגן? והעיקר, זה ספר שקשה להניח מהיד, כי מיד מתגעגעים אליו.
קודם כל, הוא בנוי לתפארת, לוכד אותך כבר במשפט הפותח: "השם ואייט ספיקס נחת בתיבת הדואר הנכנס שלי כמו סטירה מצלצלת". בום. וכל מה שמגיע בהמשך, עוד יותר בום. ואיזו גיבורה נהדרת, מלאת כאב ועם זאת מאופקת כל כך, רגישה להחריד ובכל זאת חזקה להפתיע – בלשנית "עם פינה חמה בלב" לשפות מתות, וכבר בדף השני היא אומרת: "שפות מגלות לנו מה זה אומר להיות אנושיים. התשוקה שיבינו אותנו היא קמאית. אנחנו מסמנים סימנים על דף, מברברים רצפים של צלילים (…) וכל זאת כדי שנוכל לגעת זה בזה באופן מדויק." העלילה שנפרשת מכאן ואילך קשורה קשר הדוק בשפות, במלים ובתשוקה שיבינו אותנו, ואת תמציתה תוכלו לקרוא בגב הספר. אבל מוטב פשוט לקרוא את הספר עצמו: הוא יכריח אתכם להפוך עוד דף ועוד דף, כי כל-כולו תעלומה אחת גדולה, אפופת קרח, וכל דמות היא תעלומה בפני עצמה, ויותר מכולם הגיבורה, שהיא באמת גיבורה. והכל שם כל כך פנטסטי ועם זאת כל כך אמיתי, ומרגש.
וכל זה לא היה כה מוצלח בעברית אלמלא התרגום הנהדר של תומר בן אהרון, שבזכותו הסיפור נקרא בשטף ובעונג, כמו תמיד. וכפי שהגיבורה מספרת על שבעת הרגשות הבסיסיים של האדם, לפי אנציקלופדיה סינית מהמאה הראשונה לספירה – "פחד, עצב, בוז, הפתעה, גועל, כעס ואושר" – כל הרגשות הללו נוכחים בספר, שבו מצליחה הסופרת להעביר אלינו בגוף ראשון גם כל כך הרבה חרדה, דאגה ואהבה (333 עמ', עריכת תרגום: נעה סמלסון, הוצ' הכורסא), כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה, שבו אפשר גם לקרוא את הפרק הראשון.
~ הסודות שהקרח שומר/ אריקה פרנזיק
איפה את, אהובה
הספר הזה עושה את הבלתי-אפשרי – הוא מתעד מונולוג פנימי של חולת דמנציה. המונולוג אמנם פיקטיבי, אבל מי שמכירים מקרוב חולי דמנציה יחושו שמדובר במסמך אותנטי להדהים, כאילו הוקלט ישר מתוך ראשה של החולה. והרי חולי דמנציה אינם מסוגלים להתבטא בצורה קוהרנטית לאורך זמן, שלא לומר לתעד את מחשבותיהם בכתב; אבל דן זמל מוסר כאן את מחשבותיה של קשישה דמנטית בצורה אמינה להפתיע, והתוצאה מטלטלת ומאלפת ובעיקר חשובה מאוד לכל מי שבסביבתו הקרובה יש אדם דמנטי. ומי כמוני יודעת.
זמל נכנס בכישרון ובעדינות לתוך ראשה של אשה דועכת, ומפליא לראות עד כמה הוא מדייק בסימפטומים של המחלה, ועד כמה הסימפטומים הללו דומים לאלה של קרובת משפחתי וכנראה גם של חולים אחרים. בין השאר, הדמנטים מתעקשים שהבית שבו הם גרים זה שנים ארוכות אינו ביתם האמיתי והם רוצים "הביתה" עכשיו ומיד, כי הרי "דואגים להם" ו"איש אינו יודע היכן הם" ובטח "מחפשים אותם כמו משוגעים", מי? בני זוגם שנפטרו מזמן, או הוריהם, ועוד ועוד. כאילו נדברו ביניהם לשחק את אותו המשחק. וזה קורע לב.
המונולוגים של מלכה, הדוברת בספר, מתעדים גם את ההידרדרות ההדרגתית במצבה, אחרי שבעלה מתאשפז ונפטר. אוצר המלים שלה הולך ומתמעט, חפצים ששמם נשתכח מקבלים שמות קוד פרטיים – "כפתורים" לכל דבר עגול, "מִכסֶה" לכל דבר שמכַסֶה (כולל שמיכה) וכן הלאה – ואת הפרק האחרון כבר ממש קשה להבין מרוב שאינו קוהרנטי. רק כשקראתי את הספר התחלתי לקלוט מה באמת קורה במוחה של קרובת משפחתי הדמנטית שאני כל כך אוהבת, ואולי יש לומר אהבתי, כי כבר לא נשאר כמעט את מי לאהוב. ספר חובה לכל מי שמתמודד עם חולי דמנציה (158 עמ', ערכה: לי ממן, הוצ' פרדס), כעת במבצע באתר ההוצאה, ובאתר "עברית" אפשר וכדאי לקרוא את הפרק הראשון.
~ נמצאת / דן זמל