למה אנחנו כל־כך גרועים בכדורגל?
המונדיאל שב והציף שאלה שאין פרלמנט שלא חיפש לה תשובות בשבועות האחרונים: איך זה שמדינות קטנות כמו קרואטיה, יוון, אורוגוואי ודנמרק הן מעצמות כדורגל, ואילו ישראל צוברת נצחונות בעיקר מול נבחרת איי־פארו?
“אתה יודע מה ההבדל בין הבסיסי בתחום הספורט בין ישראל לרומניה?”, שאל אותי המורה שלי לספורט כשהייתי בכיתה ט’. “ברומניה אם הייתי נותן לתלמידים שלי משימה ספורטיבית כלשהי ויוצא מהאולם או מהמגרש לרבע שעה, כשהייתי חוזר הם עדיין היו עושים אותה, ללא כל השגחה. בישראל לא הייתי אפילו מעלה על דעתי לעשות את זה מהפחד של מה אני אמצא שם כשאחזור…”.
אני זוכר את השיחה ההיא ויודע, היום יותר מאי פעם, למה הוא התכוון.
בבלגיה חיים 11.5 מיליון תושבים; ביוון 10 מיליון; בדנמרק 6 מיליון; בקרואטיה 4 מיליון; באורוגוואי 3.5 מיליון; בליטא 2.5 מיליון; בסלובניה 2 מיליון. כל המדינות הללו הן מעצמות ספורט כדור: כדורגל. כדורסל. כדוריד. יו ניים איט. בוודאי נוכח כמות האוכלוסיה. בישראל מתגוררים 10 מיליון בני אדם, אז זהו. התירוץ שרווח פה במשך דורות שאין לנו פשוט מספיק היצע, חדל להיות רלוונטי. אנחנו כל מיני דברים – טובים יותר, רעים פחות – מעצמת ספורט אנחנו לא. יש כאלה שחושבים שאנחנו מעצמת ג’ודו. לא ניכנס פה לדיון אם זה נכון, נחכה עם זה לפעם אחרת. לפחות בתחושה, אנחנו יותר בענייני כדורגל. הכדורגל יקר מאוד לליבנו.
תגובות