להיכנס לאזור הנוחות

יום כיפור האחרון. הילדים שלי שואלים אם ה–SO GOOD פתוח. עניתי שלא, זה יום כיפור. המבט על הפנים שלהם שידר הלם. כאילו הבוקר לא יעלה מחר, כאילו הגשם יזרום כלפי מעלה מעכשיו, כאילו בגלגלצ יהיה שיר שאשכרה בא לי לשמוע. משהו בסדר העולם שלהם השתנה אם אפילו ה–SO GOOD סגור, זה רציני היום כיפור הזה. חטאנו לפניך, רחם עלינו, פתח שערי שמיים לתפילתנו ופתח את ה–SO GOOD

למעננו. אבא, תרחם.

חנות נוחות. הדבר הזה שהוא נקודת אור צהובה– אדומה שאתה רואה ממרחקים באמצע כביש ארוך וחשוך ואומר לך “בואי”. בסוף יום, באמצע יום, בהתחלה של יום, הן תמיד שם. בתחנת הדלק. מחכות לך. אין שם הפתעות גדולות אבל יש שם שפע. ולא, אין צורך שתבחרי, למה לא גם וגם? והשפע הזה פה בשבילך. בשבילך. בשבילכם. ולרגע אתה האסי בוזגלו של החיים. באמצע הנסיעה והפקקים והשמש והקללות והשוטרים, אתה נכנס פנימה. כמו לבוא לאכול אצל ההורים כשאתה בן 27 וגר בדירה מחולקת לשביעיות בדרום תל אביב בלי מזגן. המקרר שם. מחכה לך. תבוא. הכל מסודר כמו שאתה מכיר…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית