האם יש טעם בכלל בכל המרי האזרחי הזה שאנחנו עוסקים בו בשלוש השנים האחרונות? בניסיון המאומץ הסיזיפי לנסח נראטיב חלופי לזה של הרשויות והשלטונות? בקיתונות הכעס, התיעוב וההשפלות שאנו סופגים מהסובבים אותנו ומהציבור הרחב? כן, יש טעם. כי הניצחון הוא בעצם קיומה של המלחמה
בשנת 1992 הייתי חייל שמשרת בעזה. רציתי להיות קרבי, הכי קרבי, וכשהלכתי בסמטאות של מחנה הפליטים שאטי ונכנסתי לאנשים הביתה ועצרתי אותם והסגרתי אותם לידי השב”כ, זה לא נראה לי מוזר בכלל…