מינויו הצפוי של רוברט קנדי ג’וניור לשר הבריאות בממשל טראמפ מעורר תקווה; אולי תהיה זו נקודת מפנה בהתייחסות העולם למשבר הקורונה, ותופסק הצנזורה על המידע שמראה, כי סיפורה של “מגיפת קץ האנושות” שונה בתכלית מזה שסופר לנו על ידי ממשלות, רשויות בריאות ואמצעי התקשורת.

נקודת המפנה האישית שלי התרחשה במרץ 2020, כאשר ישראלים ששהו על סיפון “דיימונד פרינסס”, הוכנסו לבידוד במתקן יוקרתי בבית חולים שיבא ללא כל צורך רפואי, למצהלות בכירי מערכת הבריאות והתקשורת. כשהנתונים המדעיים הראשונים התפרסמו, כפי שכתבתי בדה מרקר בינואר 2020 סברתי – כמי שהיה בין מקימי צוות הטיפול במגיפות, וכתב את רוב תוכניות ההיערכות הלאומית למגיפות – שיש “להתכונן למגיפה כמו למלחמה”. כשלושה חודשים אחר כך כבר כתבתי באותו עיתון ש”התרופה מזיקה יותר מהמחלה”, בהתייחסי לסגרים ולבידודים. כפי שב-7 באוקטובר קרסה הקונספציה המדינית-ביטחונית, והגיע הלך רוח של התעוררות והתפכחות מאשליות, כך טענתי שהגיע הזמן להתפכח מהאשליה ששיווקו לנו בקורונה. שהרי היום כבר ברור ומוכח במחקרים, שההגבלות הקשות שהוטלו בסגנון סין – סגרים, בידודים ועטיית מסכות – היו חסרי תועלת במניעת תחלואה ותמותה. מאידך, נזקיהם הבריאותיים, הנפשיים, הכלכליים, החינוכיים והחברתיים היו עצומים ומתמשכים.

למרות שהממסד עדיין מתעקש על הנרטיב האומניפוטנטי והילדותי של פעולות אנוש, שהצילו לכאורה את העולם מן “המגיפה”, הגיע הזמן להתבוננות מפוכחת ומעודכנת גם בהתערבות הרפואית הגורפת ביותר שננקטה במהלך המשבר, ובאופן חסר תקדים בהיסטוריה של הרפואה: החיסונים.

מה לא הבטיחו לנו?

חיסוני הקורונה הנפוצים מורכבים מטכנולוגיה חדשה שלא נעשה בה שימוש ברפואה עד אז: טכנולוגיית mRNA (Nucleoside-modified messenger RNA). זהו בעצם טיפול גנטי, מפני שבשונה מחיסונים המציגים לגוף חלבונים זרים של מחולל מחלה, ומעוררים נגדם את מערכת החיסון, כאן המרנ”א מוחדר לתאי הגוף עצמו, גורם להם לייצר את חלבון הנגיף (ספייק) ולהציג אותו למערכת החיסון. החומר מוחדר לגוף בתוך ננו-חלקיקים על מנת לאפשר את הגעתו לרקמות. למעשה, בימי הקורונה שינו רשויות הבריאות בעולם את ההגדרה של טיפול גנטי, כדי שתכשירי המרנ”א לא יכללו בקטגוריה של טיפול גנטי, שהדרישות לאישורו ולשימוש בו מחמירות יותר מאשר לחיסונים, והקלו בכך על היצרנים והרגולטורים לפתח, לאשר ולהשתמש בתכשיר.

מה לא הבטיחו לנו, לרופאים ולציבור, כדי שנרגיש שהתכשיר בטוח? הבטיחו שהוא נשאר במקום ההזרקה בשריר, ונעלם לאחר מספר שעות מהגוף. הבטיחו שחלבון הספייק ייווצר בתאי הגוף באזור מוגבל בכמויות קטנות, ושאלה יתפרקו לחלוטין כעבור זמן קצר. בפועל, נמצא כי חלקיקי הננו התפזרו ברקמות רבות בגוף, ולאורך זמן, ושחלבון הספייק הרעיל מיוצר בכמויות גדולות. נוסף על כך התגלו ראיות המעידות על אפשרות, לפחות עקרונית, של שינוי ה-DNA האנושי על ידי ה-RNA. בגופם של מחוסנים נמצאו גם חלבונים לא תקינים שלא היתה כוונה שהמרנ”א ייצר, בשל תזוזה בקריאת התבנית. הבטיחו לנו שהתכשיר יעיל ובטוח. כפי שנראה להלן, היו אלה הבטחות שלא היה להן כיסוי.

המחקר המבוקר האקראי היחיד של חברת פייזר שהוביל לאישור התכשיר שלה, שנערך על כ-40 אלף נסיינים, היה אמור להימשך שנתיים, אך הסתיים בפועל לאחר חודשיים, כי כאשר התקבל היתר שימושו בחירום, גם קבוצת הביקורת קיבלה את התכשיר באופן חסר תקדים. בהיבט הבטיחות דווח שהתמותה הכללית בקבוצת הפלצבו היתה 14, ובקבוצת הניסוי 15. ניתוח מעמיק של רופא משפחה אנגלי חשף לאחרונה שאפילו הדיווח הזה – שהיה אמור לפסול את החיסון – היה מעוות ובפועל היתה התמותה 16 בקבוצת הניסוי ו-13 בקבוצת הפלצבו. מעבר לכך נחשף כי התמותה מסיבות של תופעות בלב ובכלי הדם בקבוצת הניסוי היתה גדולה ב-66 אחוז מאשר בקבוצת הפלצבו. זהו סיגנל בטיחות שדגל שחור מונף מעליו, וכל רגולטור אחראי לא היה נותן לתכשיר אישור. זוהי עדות עצובה ביותר באשר לאמינות מחקרים הממומנים על ידי חברות הפארמה. שאר העובדות על בטיחות החיסון היו תצפיתיות (לא מחקר מבוקר הנחשב ל-Gold Standard ברפואה) וכולן התעלמו או הסתירו את התוצאה החשובה ביותר: מוות מכל הסיבות.

בנוגע לתופעות הלוואי, לאחר הפצת התכשיר הוסתר מן הרופאים דיווח, שחברת פייזר עצמה העבירה ל-FDA חודשיים אחרי התחלת מבצע החיסונים, בפברואר 2021, ובו 1,251 סוגי תופעות לוואי שלו, רבות מהן מערכתיות וחמורות. המסמך הוסתר גם על ידי ה-FDA עד שנחשף באוגוסט 2021 בצו בית משפט בארה”ב.

האם משרד הבריאות שלנו עידכן את הרופאים על הדוח עם רשימת תופעות הלוואי האפשריות? לא. מאז גדושה הספרות הרפואית לעייפה בדיווחים על תופעות לוואי בכלי הדם ובלב כמו תסחיפים ריאתיים, התקפי לב, דלקת בשריר הלב (שאינה “קלה וחולפת”), שבץ מוחי, הפרעות קצב ומוות פתאומי, וכן תופעות נוירולוגיות כמו שיתוק עצב הפנים, אובדן שמיעה פתאומי וטינטון, תסמונת שיתוק ודלקות של חוט השדרה והמוח.

כמו כן נוספו לרשימה מחלות המטולוגיות כמו דיכוי טסיות הדם, מחלות אוטואימוניות, התלקחות של שלבקת חוגרת, הרפס, ומחלות זיהומיות אחרות, הפרעות במחזור ובפוריות ועוד. חלק מהתופעות נמצאו לאחרונה שכיחות יותר בתכשיר של פייזר מאשר בזה של מודרנה. בנתיחות לאחר המוות, שנעשו בגרמניה באנשים שמתו מוות פתאומי בתוך חצי שנה מהחיסון, נמצאה דלקת מפושטת בכלי דם ברקמות שונות עם קרישי דם, ובחלק מהנפטרים אף הוכח קיומו של חלבון הספייק בדלקת.

ניתן לשער כי לו הרופאים היו מודעים למגוון הסיבוכים האפשריים של התכשיר, הם היו נוטים להכיר בסכנות ולדווח יותר על תופעות לוואי. אך לאחרונה התברר, לפי דו”ח מבקר המדינה, כי גם לו היינו, אנחנו הרופאים, מדווחים עליהן – מערכת הדיווח על תופעות הלוואי כשלה, ורק פחות מ-18 אחוז מהדיווחים, שהועברו על ידי בתי החולים וקופות החולים, הגיעו ונספרו במשרד הבריאות. ומדובר באותו משרד הבריאות שאיפשר לראש הממשלה להבטיח לעולם, שמערכת הדיווח המשוכללת בישראל תדע להתריע על כל בעיה שתתעורר ב”מדינת הניסוי”. כאשר הח”מ התריע על תופעות לוואי קשות במטופליו, ועל הסרבול במערכת הדיווח המקשה על הדיווחים, במקום להתקשר ולבדוק מה אפשר לשפר, זכיתי למכתב איום ממשרד הבריאות, שהתפרסם באינטרנט לפני שקיבלתי אותו.

היגיון מעוות

פרט למחקר המקורי של פייזר, שבדק את יעילות התכשיר רק במניעת מחלה סימפטומטית ולא במניעת הידבקות או באשפוזים, שאר הראיות לגבי יעילותו הוסקו מעבודות תצפיתיות ורטרוספקטיביות, שאינן מספקות. יתרה מזאת, המחקר של פייזר לא בדק את כל הנסיינים, אלא רק אלה שרופאי המחקר הפנו לבדיקת קורונה. נשאלת השאלה, האם לא היה תקציב לבדוק 40 אלף נסיינים, או שיש לכך סיבה אחרת, כזו שעשויה לאפשר את הטיית המחקר לטובת התוצאה הרצויה? קשה לשכוח שהוויכוח בהתחלה היה, האם יעילות החיסון היא רק 95 אחוז או 97 אחוז? ואיך עם הזמן ירדה ההערכה הזו לכ-70-50 אחוז. ובהמשך התברר שבחלוף חודשים בודדים ממועד ההזרקה האחרונה היעילות ירדה לאפס, ואף הפכה שלילית – כלומר מי שהתחסן נדבק יותר; טיפול כזה אינו יכול להיחשב חיסון.

המחקרים התצפיתיים לקו באופן אינהרנטי בהטיות, כך שהלא מחוסנים אולצו להיבדק יותר, או הטיית “המתחסן הבריא” – כאשר אוכלוסיית המבוגרים הלא מחוסנים היתה חולה יותר מהמחוסנים, נוסף על ההתעלמות הגורפת מתחלואה ותמותה בחודש הראשון, לאחר המנה הראשונה. כל ההטיות הללו מציבות סימן שאלה מהותי על תוצאות העבודות התצפיתיות. כיום ידוע שהחיסון נגד הזן המקורי, שרובנו קיבלנו, מפריע לחסינות מווריאנטים, וככל שמקבלים יותר מנות דחף – יותר נדבקים! מתן החיסון בעיצומם של גלי תחלואה, לרבות למי שכבר חלה כפי שנעשה בפועל, עודדו יצירת וריאנטים חדשים ועמידים לחיסון.

מעבר לקורונה עצמה נמצא, כי התכשיר משבש את פעילות מערכת החיסון על כל זרועותיה באופן רחב, כך שקיים חשש לפגיעה בהגנה מפני מחלות זיהומיות אחרות, ובבקרה של המערכת על התפתחות של מחלות ממאירות. קיימות ראיות לכך שספקטרום הנוגדנים משתנה בעקבות מנות דחף חוזרות (“בוסטרים”) ולעלייה בתת סוג של נוגדנים (lgG4) שאינם אפקטיבים. העלייה במחלות הזיהומיות שלה אנחנו הרופאים עדים לאחרונה, דלקות ריאות לדוגמה, צריכה להיבדק מול הפגיעה הרחבה במערכת החיסון של התכשיר, שניתן לרוב האוכלוסייה. זו תופעה מסוכנת במיוחד באנשים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת עקב מחלה או טיפול רפואי, אלה שלגביהם יש דווקא המלצה לקבל עוד ועוד מנות דחף, אשר כפי שמסתבר פוגעת בהגנה שלהם אפילו מפני קורונה.

ההנחיה של משרד הבריאות, שגם מי שנדבק וחלה צריך להתחסן (אחרת לא היה מקבל “תו ירוק”) אינה עולה בקנה אחד עם הספרות וההיגיון הרפואי הבסיסי, המורים כי הידבקות מקנה את החסינות הטובה ביותר, כפי שאכן הדגימו עבודות שונות בהקשר לקורונה. נשגב מבינתי איך הביאו אותנו הרופאים לנהוג בניגוד לנתונים ולהיגיון הקליני שלנו, ולא רק שלא התקוממנו אלא גם הסברנו את ההיגיון המעוות הזה למטופלים שלנו.

כאשר אנשים נדבקו וחלו למרות זריקות הדחף (שלא לומר בגללן), הם הבינו את חוסר ההיגיון והפסיקו להתחסן. או אז צץ נימוק חדש מדוע להתחסן: מניעה של התופעות המאוחרות של הקורונה, ה”לונג קוביד”. ובכן, המחקר הגדול בעולם שנעשה על לונג קוביד, שהייתי שותף לו עם מכון המחקר KI ומכבי שירותי בריאות, הראה שהתופעות קלות וחולפות, הן בעצם אינן שונות מכל תסמונת מוכרת שיש לפעמים אחרי מחלה ויראלית ולחיסון אין עליהן השפעה.

“מדינת הניסוי” עברה על החוק

כזכור, ישראל היתה הראשונה בעולם לעשות שימוש המוני בתכשיר; הראשונה להשתמש בו בקבוצות גיל הולכות ויורדות (נגד מחלה שיש לה משמעות בקשישים בלבד, כפי שהראו מחקרים כבר בספטמבר 2020); והראשונה לתת מנת דחף (זריקה שלישית) בשונה מפרוטוקול השימוש של היצרן. כל אלה, ובמיוחד מתן מנת דחף שלא לפי הוראות היצרן, על פניו נחשבים לניסוי רפואי. אלא שניסוי רפואי מצריך הסכמה מדעת ומעטפת מחקר. אם נצרף לכך את התו הירוק, שהיה כפייה בפועל של טיפול רפואי, כאשר מי שלא לקח אותו נדון להדרה ממקומות ציבור, פרנסתו ולימודיו עמדו בסכנה, והיה קורבן להסתה ממשלתית ולנידוי חברתי – הרי שבישראל בוצע לכאורה בשנת 2021 ניסוי רפואי בכפייה בכל אזרחי ישראל בלי הסכמה מודעת, תוך הפרה בוטה של זכויות החולה, חירויות יסוד, האוטונומיה של החולה והאתיקה הרפואית. וכל אלה באמתלה של הגנה על הסביבה ומניעת הדבקה על ידי תכשיר שמעולם לא נבדק, ואשר היה ברור וידוע מלכתחילה לגורמי המקצוע שהוא אינו מסוגל למנוע.

כל אלה מצטברים לכדי כשל מקצועי ואתי של הממסד הרפואי, שלמרבה הצער חבריי ואני היינו שותפים לו כרופאים ב”מדינת הניסוי”, כשל מערכתי כפי שפרופ’ אסא כשר כבר הצביע עליו.

בעולם הרפואה מקובל, שכל התערבות רפואית נבחנת מול המצב שאותו היא אמורה להקל. הרי אנחנו לא מטפלים בתרופות עוצמתיות בכל מחלה קלה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיסון שמטרתו למנוע מחלה שטרם התרחשה. בבואנו להעריך את חומרת מחלת הקורונה, המוסכמה היתה בתחילה, כי מדובר במחלה קשה ועם הזמן הווריאנטים יהפכו חלשים יותר ויותר. הנתונים מראים אחרת. פרופ’ ג’ון יואנידיס מסטנפורד, מומחה לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור, הראה כבר בספטמבר 2020 שהתמותה מהזן המקורי של הנגיף לא היתה גבוהה משפעת, למעט בקרב קשישים. מספרי החולים והמתים מקורונה בארץ ובעולם נופחו כתוצאה משימוש מופרז בבדיקות המוניות, מבלי להתייחס לתסמיני מחלה, וזאת בשונה ממה שמקובל לעשות בתרחיש של התפשטות מגפתית, שאז אין עוד צורך בבדיקות.

בשנת 2020 הומצא מושג חדש ברפואה שנקרא “מאומת”: אדם עם בדיקה חיובית בלי קשר לתסמיני מחלה. זהו מושג פיקטיבי כשמדובר במחלות מדבקות של דרכי הנשימה, כי אדם אסימפטומטי אינו חולה ואינו מדבק במחלות אלה (גם האגדה של הדבקה אסימפטומטית בווריאנטים המוקדמים של קורונה הופרכה). כפועל יוצא של הגדרת הפייק “מאומתים”, הוחלט שכל מקרה מוות של אדם “מאומת לקורונה”, גם אם הוא חולה סרטן סופני, וגם אם נהרג בתאונת דרכים, נחשב כתמותה מקורונה, ולא עם קורונה. ואפילו אם נאמין למספרים המנופחים, “מגיפת הקורונה” לא היתה שונה בחומרתה מגלי השפעת של שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 ביחס לגודל אוכלוסיית העולם דאז, כאשר לא עלה על דעתו של איש לסגור את העולם, לבודד את הנחשפים, או לחסן את כל האוכלוסייה, תוך גרימת נזק עקיף עצום לנפש, לרווחה ולכלכלה. דומה כי הגדרת “בריאות” של ארגון הבריאות העולמי עצמו – “מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק היעדר מחלה” – נשכחה מקובעי המדיניות. חיסון גורף של כל אוכלוסיית העולם, בתכשיר ניסיוני, נגד נגיף בנאלי שפגיעתו בקשישים בלבד, היא התערבות חסרת הצדקה והיבריס בלתי נתפש מול הטבע.

טבעו של עולם הוא, שנגיפים נשימתיים חדשים שמתפרצים, גורמים תחלואה שבמהלכה האוכלוסייה נחשפת אליהם ומתחסנת. עקב כך התחלואה יורדת והם נעלמים או הופכים לאנדמים. הדבר נכון גם כאשר מדובר, קרוב לוודאי, בנגיף שהונדס במעבדה בסין במחקר ובמימון אמריקאי. חיסון ילדים, צעירים ומחלימים כלל אינו עולה בקנה אחד עם גוף הידע הרפואי, ומתעורר חשש שהמניע היה גריפת הון על ידי חברות הפארמה, בשיתוף פעולה עם רשויות הבריאות, על חשבון בריאות הציבור.

השנים העצובות שלי

התמותה בעולם עלתה בשלוש השנים האחרונות, ולא מקורונה. גם התמותה ממחלות לב וכלי דם, שירדה באופן עקבי בעשורים האחרונים, עולה בתקופה זו באופן חריג ואף הירידה בתמותה מסוגי סרטן מסוימים נבלמה, כפי שהראה מחקר רב היקף ביפן. בעולם עולות השערות לגבי הסיבות לעלייה בתמותה: הגבלות הקורונה, חיסוני הקורונה או ההתחממות הגלובלית.

האתוס הבסיסי ברפואה, “קודם כל לא להזיק”, חייב לעמוד למבחן. בעולם כבר מכים על חטא; בגרמניה וביפן שרים התנצלו בפני הציבור על השימוש בתכשיר, ומוקמים מנגנונים לפיצוי נפגעי החיסון. בארה”ב צולבים את אנטוני פאוצ’י בחקירות בקונגרס, ומספר מדינות תבעו את חברת פייזר על הטעיית הציבור. דו”ח של ועדת הקונגרס האמריקאי שפורסם לאחרונה קבע כי ה-CDC שיקר לציבור בקמפיין החיסון. זו אינה חכמה שלאחר מעשה; עוד בראשית ימי הקורונה קראו עשרות אלפי רופאים וחוקרים, במסגרת “הצהרת ברינגטון” הגדולה, לשנות את המדיניות, וגם בארץ פעלה ופועלת לשם כך קבוצת רופאים וחוקרים של מח”ץ (שאני חבר בה).

מה פשר השתיקה בישראל, “מדינת הניסוי”? בשעה שאמון הציבור בחיסוני הילדים הולך ויורד, משרד הבריאות מכחיש את אחריותו ומטיל אותה על “מתנגדי חיסונים”. זאת במקום להתקדם מהגישה הפטרנליסטית ולהבין, שאין דבר כזה “מתנגדים” לטיפול רפואי כלשהו, מכיוון שכל טיפול רפואי מצריך מתן מידע מלא והסכמה מדעת מצד המטופל. נראה שהתחמקות מאחריות של גורמי ממשל באופנה, ולא רק מ-7 באוקטובר.

אמון הציבור ברופאים נפגע, כי אמרנו למטופלים שלנו שהחיסון “יעיל ובטוח”, כי סמכנו על הנחיות משרד הבריאות ולא קראנו את הספרות הרפואית במקור. אפילו היום ממשיכים להמליץ על החיסון, למרות שאינו יעיל נגד הווריאנטים החדשים. אמון המטופלים נפגע כי אנו הרופאים לא האמנו, להם כאשר התלוננו על תופעות לוואי, והוספנו בכך טראומה על טראומה. מי שהפיצו דיסאינפורמציה במה שקשור לקורונה, כך מסתבר, הן רשויות הבריאות בארץ ובעולם. מי שהפיץ פחד ואימה בציבור היא הממשלה וראשה, שניצל את המצב לצרכיו הפוליטיים. תרבות השקר שפשתה בשירות הציבורי ומכרסמת בו לא פסחה על תחום הבריאות. השנים העצובות האלה היו באופן אישי עבורי, כמי ששחה נגד זרם עכור, הושמץ ואיבד חברים, ימי מבחן – איך אפשר לשמור על לב פתוח כשהקרקע תחת הרגליים נשמטת, כשכל מה שחונכת עליו כרופא נשבר בדורסנות משטרית.

שיקום אמון הציבור במערכת הבריאות יוכל לבוא רק על ידי חקירה אמיתית בשקיפות מלאה של מדיניות ניהול משבר הקורונה; הסרת החיסיון הבלתי נתפס על ההסכם בין ישראל לפייזר; הודאה בניגוד עניינים של אנשי מערכת, ובהם בכירים וקובעי מדיניות (הרגולטור) החתומים על עבודות מחקר עם החברה; הודאה בטעויות; הכרה בנפגעים; והחזרת החמלה לרפואה שחסרונה במשבר הורגש. הציבור, אני מקווה, כבר התפכח מהאשליה שהשלטון עובד בשבילו.

תמיכה בתקשורת בריאה

תמיכה חודשית בכל סכום תאפשר לנו להמשיך לייצר עבורך תוכן איכותי, אחראי, אמין ויצירתי

10₪

25₪

40₪

55₪

75₪

95₪

תמיכה חד פעמית בסכום לבחירה

לרכישת מנוי דיגיטלי

לרכישת מנוי למגזין המודפס