התקווה והפיזור

זו תקופה של סופים וסיומים, ברמה הקולקטיבית וגם האישית. טור פרידה זמני

מערכות יחסים הן דבר מורכב לאללה, יודעים כל דרדק ודרדקים. כמה שאנחנו נכספים אליהן ככה הן עולות לנו על העצבים ומשגעות אותנו, ולא צריך להתפלא בכלל שאחת הפנטזיות האנושיות הכי ותיקות ויציבות היא האי הבודד. להיות לבד, רחוק מאנשים אחרים, מוקף טבע – מה יש לומר. אתם מרגישים את המוזיקה רק מהמילים האלה. ככה זה בני אדם ודברים של בני אדם: זה נערג ובלתי נסבל בעת ובעונה אחת, וזו עסקת החבילה ואין אחרת. זה מה יש. קח או לך זה לא משנה: תחזור שבוע הבא, או שנה הבאה, וזה יהיה בדיוק אותו הדבר.

כמה שאנחנו רוצים וצריכים להיות במערכות יחסים שונות, תמיד יש בהן איזה אלמנט חייזרי: כמה קל לעורר בנו תגובה של תדהמה – מה, הוא משוגע? מה, היא משוגעת? וסתם בענייני יומיום רגילים לגמרי. כמו חלונות שנעים על המסילה שלהם פתוח וסגור, אנחנו רוצים לדעת בדיוק איפה אנחנו ואיפה יהיה הזולת בכל רגע נתון, תודה רבה. רק את האמת הוודאית של הכל אנחנו מכחישים בעוצמה רבה…



תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

העבר הוא הדבר הבא

“מעולם בכל תולדות המוזיקה הפופולרית, לא קרה ששירים חדשים שהפכו ללהיטים השפיעו כל כך מעט על התרבות,” כתב לאחרונה היסטוריון המוזיקה טד גיויה במגזין “אטלנטיק”. כותרת המאמר היתה: “האם המוזיקה הישנה הורגת את המוזיקה החדשה?”

״אנחנו לא צריכים חוק אקלים, אבל אם נגזר עלינו, לפחות שיהיה חכם ולטובתנו״

יונתן דובי הוא פרופסור מן המניין בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת בן-גוריון. בראיון לבראשית הוא מסביר למה אין מקום להיסטריית ההתחממות הגלובלית, טוען שהתקשורת נגועה בבורות קולוסאלית, שכמות תופעות הטבע הקיצוניות על הפלנטה ירדה בעשורים האחרונים, שהמעבר לאנרגיה סולרית מתרחב בעיקר בגלל לובינג של היצרנים למרות שהיא עדיין לא בשלה להחליף את התשתיות הקיימות ואולי לעולם לא תהיה, ומבקש מהורים לקחת אחריות ולהגן על ילדיהם מפני פיתוח חרדות שווא

אפרת פניגזון בראיון מיוחד עם פרופסור יונתן דובי, האיש שמשבר האקלים גורם לו לצחוק ולבכות גם יחד. צפו בראיון המלא

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

גנבו לי את האור

יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.

להאיר לתוכנו בפנס של תקווה

שתי מורות גדולות יכולות להעניק לנו בימים אלה מתנה שלא תסולא בפז: קבלה מלאה של הפגיעוּת שלנו, ובזכותה - תקווה, לא כרגש הפכפך אלא כאסטרטגיה קוגניטיבית

שתי מורות גדולות יכולות להעניק לנו בימים אלה מתנה שלא תסולא בפז: קבלה מלאה של הפגיעוּת שלנו, ובזכותה – תקווה, לא כרגש הפכפך אלא כאסטרטגיה קוגניטיבית

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

[login_fail_messaging]