המתייוונים החדשים
מדי שבוע יעביר כאן עמׂר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: איך לא להיות מנה עיקרית בארץ אוכלת יושביה
פעם ביקרתי חבר באירלנד וביום סגרירי טיפוסי הוא לקח אותנו לטרק לפסגה של הר בקילארני. הכנו סנדוויצ’ים ויצאנו לדרך. בעודנו מטפסים ומשתאים מהערפל הסמיך וחמישים גוונים של טחב ירוק אני רואה את הפסגה מחכה לנו עוד קצת במעלה המשעול והקיבה מתחילה לקרקר בציפייה לסנדוויץ’. בצעדים האחרונים מתגלה האמת החומצית, זו לא הפסגה, השביל ממשיך… מפח הנפש הזה חזר על עצמו עוד כמה פעמים עד שכבר לא האמנתי למראה עיניי, עוד פסגה מזוייפת שעושה לי טיזינג ומרחיקה ממני את ארוחת הבוקר. בסוף הגענו באמת לפסגה, סחופת רוחות ורטובה, ללא כל תחושת סיפוק והגשמה בלעתי את הסנדוויץ’ ודילגתי בדרך למטה, מעכל את השיעור שלמדתי.
מאותו יום הסתכלתי אחרת על הג’ינג’י המאמין הזה ותעצומות הנפש שלו כשזה מגיע להתמודדות עם פסגות “מזוייפות”, קשיי החיים ושאלות קיומיות. אני אפילו חושד שהוא רקח את הטיול הזה כדי לתת לי טעימה מהגרסה המקומית לשיעור שנתתי לו שנה קודם בארץ על המשמעות של “ארץ אוכלת יושביה”…
עומר, זה אתה המתייוון?