החציל האציל

כשעשיתי את חוצה ישראל והגעתי אל אזור המכתש הקטן, אי שם בחולות הצבעוניים, שמעתי את הסיפור על החציל האציל:
ההסטוריה מספרת שהוא הגיע מפתח תקווה, כן כן כמו הראפר האחד והיחיד, רביד פלוטניק – רכוב על סוס טרויאני, עם שן של שום ויד מזהב טהור. כולן בכפר כבר ציפו לבואו של האציל, כי הבטיחו להן שיחלק מתנות כיד המלך! וגם אוסף של בולים נדיר מקולומביה הרחוקה.

באותם ימים עוד נדדו חצילונים ירוקים מהודו ומעירק אבל כולם חיכו רק לו…

אפילו ברומניה, כשהיתה ההתבוללות הקשה ביותר, ידעו שאי שם בארץ הקודש ישנו חציל אחד שישנה את העולם.

כשהוא נולד, כולם חייכו וידעו שהבשורה בפיו, וחיכו ליום שהוא יתחיל לדבר. רצה העולם ובמקום לדבר הוא רק אכל. כל הזמן.

ולא הייתה לו, אפילו לא שניה, בשביל להגיד את מה שבאמת היה בפיו.
יום אחד הוא התעורר ולידו היה חתול, שחשב לנשנשו בעת שנתו, החציל אמר לעצמו שזה בטח לא חתול רע, אלא חתול שרע לו…
ומיד אימץ אותו לחיכו לאחר כמה שנים ביחד הפך החתול ליועצו הקרוב ביותר, אך ברגע שיעץ לו להפסיק את מסעו, אמר לו החציל את המשפט שליווה אותו כל חייו:
״מדורה עושים עם עצים ולא עם עצות״
וכך נפרדו השניים והפכו לאויבים מושבעים !החתול לעולם לא יאכל עוד חציל. ואילו החציל לעולם לא יאכל חתול.

ועל כך נכתבה החידה הלא פתורה אם שני חצילים עפים באוויר אחד סגול והשני משמאל… כמה צמר גפן ניתן להכין משתי רכבות?
מבולבלים?
זה עוד כלום לעומת איך שתרגישו אחרי שתאכלו את קרם החצילים שבמתכון!

חציל שרוף שזוף

מבטיח לכם שקרם חציל כזה עוד לא טעמתם.
אומאמי לפנים: מר, חמוץ ומלוח עם מתיקות עדינה,
שרוף ושומני.

מכאן מוזמנות לקחת אותו לכל מקום שתחליטו:
ממרח למרכז השולחן או רוטב לפסטה או לבורקס,
או על דגים או על טופו,
מה שבא לכן.

אם עשיתן משהו כיפי, יצירתי וטעים אז שתפו אותי במדיה;
ותזכרו תמיד:

אם לא צילמת, כאילו לא אכלת!