בראש שלי יש סופרמן שלילי

מערכת היחסים העקובה מדם של דניאל ג’ונסטון עם השטן החלה ככל הנראה בשנת 1986 בהופעה של להקת “באטהול סרפרז”. ג’ונסטון היה אז צעיר רגיש ותמהוני בן 25 ובתחילת דרכו המוזיקלית. זו היתה הפעם הראשונה שהוא התנסה ב-L.S.D ומשהו בנפש הרגישה שלו פשוט נסדק. למעשה מאותה נקודה הוא לא חזר עוד להיות מי שהיה קודם. הוא התחיל לדבר ללא הפסקה על השטן וחש שהוא במלחמה בלתי פוסקת איתו. מאבקיו עם השטן היו רבים ולאורך השנים באו לידי ביטוי בדרכים שונות ומשונות. החמורה שבהן היתה תקיפה של אישה מבוגרת שחשב שהשטן אוחז בה. ככל הנראה הוא עקב אחריה, וכשנכנס לביתה ללא הזמנה היא כל כך נבהלה שקפצה מהחלון ושברה את קרסוליה. בהזדמנות אחרת צייר המון דגים על פסל החירות כי חשב שהם יכולים לשבש את המזימות של השטן. האירוע הזה הוביל למעצרו באשמת השחתה של סמל אומה אמריקני.

האשפוז הפסיכיאטרי הראשון שלו היה סמוך לאותה הופעה גורלית ששינתה את חייו. אחריו הגיעה תקופה ארוכה שבה ישב בביתו ולא הצליח ליצור כלל, בגלל ההשפעה של התרופות הפסיכיאטריות הרבות שנטל. תנועה זו בין תקופות יצירתיות שבהן הביא לעולם שירים וציורים מהממים ביופיים לבין תקופות שבהן היה מאושפז או מסומם מתרופות עד כדי שיתוק גמור היו מנת חלקו עד שליבו נדם בספטמבר 2019…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית