באלו, ליאו, שירקאן ונער הג’ונגל
אחרי אינסוף תיאומים וביטולים הוא לבסוף אכן מגיע אלי ליער לדבר על התנדבות פעם בשבוע. אנחנו יושבים בחוץ מתחת לעצי האלון וסביבנו מתקבצים טווסים סקרנים. זלמן שושי האלפקה חוצה לכיוון הברז שהוא אוהב לפתוח וזאקי התוכי מפטפט בלי הפסקה ברקע.
הוא בן 30 וקצת, סגור לגמרי בתוך עצמו וכל ההתרחשות הזאת של החיות מסביבנו לא נגלית לעיניו. מבטו מושפל לאדמה, ידיו ממוללות אוויר. “דבר איתי”, אני מבקשת ממנו והוא פותח את השיחה מהכאן והעכשיו שלו. מספר על הקושי שעלה מתוכו כבר בדרך לכאן, הרעד הבלתי נשלט, דפיקות הלב המואצות, הזיעה. הרצון שלו להסתובב…
תגובות