ריקוד האביב של היער
בעונה הזאת, כל בוקר ביער הקופים הוא מעשה חיזור של הטבע אחרי הנשמה, נקטר מרוכז של יופי ותקווה
אני מגיעה בבוקר, מחנה את הרכב שלי ופותחת את שער הכניסה לעובדים בלבד. במהלך 30 הצעדים מהשער ועד למזנון שבו אניח בעוד רגע את התיק שלי, אבוני החזירונת כבר ממתינה לי בנחירות של התרגשות. מולה יוסי הקקאדו, אומר וחוזר ואומר לי: “בוקר טוב, בוקר טוב”, ומושיט רגל לשלום דרך פתחי הרשת. ריקי, קקדואית צהובת-ציצית שגרה מול יוסי, חוזרת גם היא בהתרגשות על המשפט שהיא יודעת להגיד: “שומעים אותי ? שומעים אותי? למה לא שומעים אותי?” ויוסי עונה גם לה “בוקר טוב, בוקר טוב”. בינתיים, ארתור וג’אקי התוכים הג’קואים פוצחים במונולוגים ובחיקויים קורעים מצחוק. זלמן שושי, האלפקה, מביט בי ולועס בתענוג, בפעם האלף, את שלט ההסבר על הצבים הסודנים. כו-לה עשיתי 30 צעדים ואני בעולם אחר.
אתם יכולים לדמיין קבלת פנים והתחלה של יום מוצלחת ומשעשעת יותר מזו? החיים ביער נוכחים ושוקקים במלוא עוצמתם על כל צעד ושעל, ועכשיו, עם בוא האביב, הם מתחרים בקלות בכל סרט בוליוודי מוגזם ,ססגוני, מוזיקלי, מלא דרמה וצבעים…
אהבתי :))