בקיץ הזה, ארתור תלבש לבן
טראומה של עזיבת המשפחה בגיל מבוגר הובילה את ארתור לדיכאון מסכן חיים, אבל ממש כמו בסרטים הוליוודים - אהבה חדשה ולא צפויה הציתה בה מחדש את הרצון לחיות
זה היה לפני תשע שנים. בדיוק סיימתי לבנות לה בית חדש וכמו שסיכמנו אחרי הרבה שיחות של שתינו עליה, נוגה הביאה אותה אלי ליער הקופים בכלוב ציפורים גדול ואמרה: “היא יודעת לשיר את ‘בקיץ הזה תלבשי לבן’… זה השיר שלה. היא יודעת לענות לטלפון ולהגיד המון מילים ומשפטים–שלום, בוקר טוב, בואי, הלו, מי מדבר? דופקים בדלת טוק טוק… היא נחמדה ולא נושכת. והיא מאוד חכמה”.
היא אמרה לי שקוראים לה ארתור, שהיא בת 38, תוכי ג’אקו נקבה. אני יודעת כמה זה טראומתי לתוכים הגדולים האלה כשמוסרים אותם אחרי שנים שהיו עם משפחה בבית. הם נקשרים רגשית, מוחתמים בחותמת תלותית ובעלותית במי שגידל אותם. עם שינוי כזה הם נוטים להיכנס לדיכאון מסכן חיים.
ארתור? אני צוחקת. ונוגה מספרת שבמשך שנים…
כתוב באופן מרגש ונוגע ללב. האהבה מנצחת.