צחוק אמיתי הוא אלוהים, צחוק מזויף הוא השטן
גם כשהבדיחה היא עלינו, ואולי דוקא אז, המרד הכי גדול ואפקטיבי הוא לצחוק
יש דברים שכשאנחנו פוגשים אותם אנחנו יודעים שזה זה. כלומר שזה הדבר עצמו, וככה הוא אמור להיות. ואנחנו יודעים את זה אפילו אם מעולם לא הקדשנו מחשבה לדבר הזה, או איך הוא אמור להיות. אני עושה סטנדאפ, או נכון יותר מתנסה בסטנדאפ, כבר כמה חודשים. לא תכננתי את זה מעולם: פשוט פתאום רציתי לעשות סטנדאפ. אז החלטתי לנסות. מאז הופעתי כמה פעמים בזירות חובבים צנועות מאוד, וברוב הפעמים נדמה לי שהצלחתי להיות מצחיק, טיפה או יותר.
בסוף השבוע החולף הוזמנתי לעשות קטע סטנדאפ במסיבה של קבוצת הקונספירייטרים המהממת (שהיתה הצלחה משוגעת, אגב). בהזדמנות המתוקה הזו שמעתי בפעם הראשונה צחוק של קהל כמו שצחוק של קהל במופע סטנדאפ צריך להישמע, או פשוט נשמע כשהוא נכון. כשהוא “זה”. לא צחוק מבויש, לא צחוק מאולץ, לא צחוק מנומס או עצור: צחוק אמיתי, כזה שבא מהבטן ומכל מיני חלקים טובים ונעימים בגוף האנושי, ומהדהד ועובר בין אנשים וקירות, וממשיך להתגלגל קצת בחדר, וחי את הרגע, מבסוט כמו תינוק שמנמן בנמנום הבוקר שלו.
תגובות