חיפשו אמא, מצאו אמו

הנסיך הקטן אמר שהדברים החשובים באמת סמויים מן העין. זה תמיד מפתיע אותי לגלות שוב ושוב מחדש ברבדים שונים עד כמה המשפט הזה נכון ומחובר לחיים. אני רואה את זה ביום יום שלי, ובעבודה עם החיות; כמה קל לנו להיתפס על נראות חיצונית ולהיתקע בתבניות המגדירות שמקובעות במוחנו לגבי מה נכון ומה לא, מה מרשים ומה יפה ומה לא, מי אמור לחיות עם מי באותו מתחם ומי הם אלה שאותם אנחנו כמעט לא סופרים ולא רואים.

לפני חודשיים קיבלתי טלפון מצעיר חביב ששאל אותי אם אני מוכנה ממש עכשיו לקלוט שני אפרוחי תרנגולת שזה עתה בקעו מהביצים. “אני שומר עליהם חמים, הם כרגע בכיס המעיל שלי”, הוא אומר לי. “אני עובד בתעשיית העוף במקום שבו טוחנים למוות אפרוחים שזה עתה בקעו מהביצה. ואני שבור. לא יכול יותר. זה לא בסדר מה שאנחנו עושים להם”. והוא שולח לי בוואטסאפ ציטוט מאתר אנונימוס: “מנקודת מבטו של האפרוח שזה עתה בקע ומחפש את חיקה החמים והמוגן של האם, המדגרה היא מסע מסויט שבו אין אפילו רגע אחד של רגיעה. האפרוחים המפוחדים מוסעים במהירות על גבי מסילות, מחליקים ומועדים, מושלכים ומתגלגלים מאחת לאחרת מגובה רב, מטפסים זה על גבי זה, נתפסים בכנף ומועפים באוויר”. ועוד כי “בתעשיית בשר העוף גורסים כ–14 אלף אפרוחים פגומים מדי יום. אלה ששורדים את המגרסה, מהנדסים אותם להתנפח כך שתוך 40 ימים יגיעו למשקל של 3 קילוגרם, פי כמה וכמה מגודלם הטבעי בגיל זה”…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית