“אל תצפו לחמלה!”

ממשלה חדשה מוקמת בישראל, כידוע, חודש כן חודש לא, (החודש כן). זה הנוהג בשנים האחרונות: השלטון עושה את עצמו עומד לבחירה, האזרחים עושים את עצמם שלבחירה שלהם יש משמעות, וכולם חוזרים הביתה מרוצים והכל ממשיך כרגיל כאילו לא קרה כלום, מלבד זעקות השבר הרגילות של המשתתפים הרגילים מכל הצדדים, להבטחת חוויה דמוקרטית ישראלית רעננה ומרגשת לאורך כל השנה (להזמנת דגם תצוגה ללא התחייבות השאירו הודעה לרובוט בתחתית המסך). 

במסגרת המסורת הישראלית הנאה הזו, שכמעט כל מי שגדלו פה נפלו שבויים בקסמיה בפרק כלשהו של חייהם, הושבעה הפעם ממשלה לא של השמאל הקיצוני ומעמד הניידים הטרנסג’נדרי הבינלאומי אלא של פונדמנטליסטים נטולי כבוד לדמוקרטיה. 

אך הוקמה הממשלה, או אפילו קודם לכן, עת רק הסתמנה, וכבר אצו רצו אל כיכרות המדיה החברתית והפלטפורמות הממסדיות שורת כוכבים תקשורתיים נוטפי כריזמה וכישרון כגון נדב אייל ואילן לוקאץ’ לבכות את מר גורלם, כה נפוחים מאוויר חם של פאתוס וצדקנות שאם לא חוזי הטאלנט הכבדים שכובלים אותם לקרקע המציאות בוודאי שהיו מתרוממים ומתעופפים אי שם לקצה האטמוספירה (למגינת לב כולנו ללא יוצא מן הכלל). 

ומה היה להם לומר, לפצצות כישרון טבעיות אלה? אילן לוקאץ’, למשל, תהה בציוץ: “משהו שלא הבנתי בחוקים החדשים, אם בעל עסק לא רוצה למכור להומואים, איך הוא יזהה אותם? ייתכן שצריך לשקול סימון בולט על הבגד”. נדב אייל, האיש הראוי לפרס ישראל וכן לפרס סוקולוב רק על תרומתו להבנת המושג “אקספוננציאלי”, לא הסתפק בשורת הסקופים המדהימים שלו מתקופת הקורונה והצטרף גם הוא למבולקה. נדב אייל, כזכור, אחראי לשורת פנינים מההיסטוריה הקרובה מאוד, כמו “אבדו פרטי כמה חולי קורונה: סיירת מטכ”ל מעורבת בניסיון לאתרם” האלמותי ממרץ 2020, “ברכות למתנגדי החיסונים, מכחישי הקורונה ומגדפי התו הירוק בישראל: הטרנד המחליא שהתחלתם עם הטלאי הצהוב הגיע עד בריטניה” מאפריל 2021, ו”במהלך היממה האחרונה עוד חשדות למקרים של אבעבועות הקוף, במסצ’וסטס מקרה אחד ודיווחים על התפרצות לא מדווחת בניגריה” ממאי השנה. אבל לא עיתונאי עשוי ללא חת כמו אייל ינוח על זרי הדפנה, ולשלל סקופיו המטלטלים נוסף הגילוי המצמרר על רשימות שחורות של גייז בתקשורת שמפלגת נעם המטורללת אוספת כאילו היה מדובר בחולים אסימפטומטיים במצב קשה מאחת הערים הכתומות בתקופה שבין סגרים. 

אל שני האורים והתומים הללו, לוקאץ’ ואייל, הצטרף לא אחר מאשר פיגורת השמאל הציוני המובילה רועי ניומן, שכתב בטוויטר שלו במאי השנה “אחד הגידולים החברתיים הכי נוראיים שגידלה הקורונה זה כת מתנגדי החיסונים. חבורה שחצתה מזמן כל גבול, מתודלקת ברופאים שבגדו במקצוע שלהם. אם רשויות האכיפה לא יתחילו לטפל בזרוע הצבאית של מחצ זה יגמר באסון”. ובדצמבר השנה, ממש לפני כמה ימים, הוא צייץ כי “מפלגת הליכוד לא היתה צריכה את המפלגה שמכינה רשימות להט”בים סטייל גרמניה הנאצית – היא בחרה בהם. הם לא נזקקים להם בשביל להקים ממשלה. תירוץ ה’חרם’ הוא שקר משוקץ. הנהגת הליכוד שותפה מלא מלא לציד הלהט״בים”. 

עכשיו אני רוצה לפנות לידידיי וידידותיי בתקשורת הממסדית, ולהפציר בהם להישמע לקול ההיגיון: על זה אתם עושים כזה רעש? על זה שלא יתנו להומואים להיכנס לסרטים או לקניון לתקופה עד שהמצב יתייצב? עד שהעקומה תשוטח? על זה הפינוק ואובדן הפרופורציה המטורפים? בגלל זה אתם משגעים מדינה שלמה? אז תעשו קניות באינטרנט ותיפגשו עם חברים שלכם במקומות שיוגדרו לכך מראש, למשך זמן מה, במתחמים מסומנים לגייז שיוצבו לצד מקומות הומי קהל. זו הבעיה? בשביל זה לפגוע בצורה כל כך אנושה בציונות? בלכידות החברתית? 

כמובן שלצד ההיסטריה המוגזמת עולה הבעיה הטכנית, כפי שקולט היטב בחושיו העיתונאיים החדים אילן לוקאץ’: איך יזהו את הגייז? מה, כל בעל עסק יתחיל לשאול כל אורח ואורחת אם הם משתייכים לקהילה הגאה? על השאלה הזו צריך לענות בהקלה גדולה: תודה לאל הטוב ולמדינה המבורכת, הטכנולוגיה כבר קיימת. קיימת לחלוטין. המדינה יכולה להורות, למשל, לכל אזרח לשאת בטלפון שלו ברקוד שיבהיר את הסטטוס המיני שלו: סטרייט, דו, גיי, טרנס.

חשוב להבהיר שהמידע מקורא הברקודים לא יעבור לשום גורם שלישי, אלא פשוט ישותף באופן טבעי עם הממסד הרפואי של כל אזרח ואזרחית דרך קופת החולים, שם יחוייב כל אזרח להצהיר על זהותו המינית. להצהרה הזו תהיה חשיבות רפואית גדולה והיא כמובן לטובת האזרחים: כך למשל יוכל השלטון לא רק לנתב את התנועה המינית במרחב הציבורי המשותף על פי הסטטוס הרצוי באותה עת, אלא גם ליצור מעטפת של שירותים שמותאמת לאזרחים על פי זהותם המינית המוצהרת. לצורך מחקר, וכמובן רק לצורך מחקר, תוכל המדינה לשתף את נתוניהם הרפואיים והפסיכולוגיים של האזרחים עם הנטיות המיניות המיוחדות עם חברות שפועלות ליצירת פתרונות ייחודיים עבורם. כמובן שכדי להגן על הפרטיות וכושר המיקוח של המדינה מול החברות המסחריות האלה, החוזים שהמדינה תחתום מולן יישאר חסויים למשך 100 שנים.

זה יכול להישמע קשוח, אבל איך אמרה לנו לפני שנה וחצי פרופ’ שרון ענב, מנהלת טיפול נמרץ כירורגי במרכז הרפואי שערי צדק? “אל תצפו לחמלה!”

המדינה תהיה רשאית לשלול רישיונות גייז על בסיס ניטור מתקדם של מחשבות ותשוקות, כך שלמשל אם מי שהצהירו על עצמם כגייז ישגו בפנטזיות בעלות אופי סטרייטי, תוכל המדינה להטיל סנקציות או לשלוח אותם לבידוד שיימשך לפי קביעת הדרג המקצועי. כחלק מהצורך להגן על בריאות הציבור יחוייבו גייז להצהיר על מצבם הבריאותי הכולל והוא יהיה חלק מהברקוד שייסרק בכניסה לכל בית עסק: אחרי העלייה בהידבקות באיידס בשנה האחרונה והתפרצות אבעבועות הקוף, אין מנוס מלנקוט בצעדים אלה. 

מכיוון שגייז ואנשים משאר הקשת הלהט”בית מתאפיינים בקשיים נפשיים מוגברים, הם יצטרכו לעבור מבחן כשירות פסיכולוגי כל שלושה חודשים עד חצי שנה, כדי לוודא שהם לא סכנה לעצמם או לסביבה, ולא מפיצים סביבם דיכאון מיותר. ואגב כמה הומואים ולסביות בכלל יש? כמה הם? מפלגה שלהם תעבור את אחוז החסימה? מדובר הרי במיעוט שולי שאפילו לא הצליח להציל את מפלגת מרצ, והציבור תומך באופן גורף במפלגות שלא שמות את הדגל הלהט”בי בראש האג’נדה שלהם. אז אם ההומואים והלסביות רוצים להשליט את סדר היום שלהם שיתכבדו ויקימו מפלגה וירוצו באופן עצמאי בבחירות. אולי הם אפילו יקבלו יותר מצביעים ממפלגת אומץ של מתנגדי דיקטטורת הקורונה. 

שאמשיך עוד עם הקו הזה? נדמה לי שהנקודה ברורה: כל מה שהיה מדעי, סביר, מקובל, נחוץ, חיוני, בהקשר של מתנגדי הכפייה במהלך הקורונה, הוא פגיעה חמורה אנושה ממש בזכויות אדם בכל הקשר אחר. מותר ואף צריך ונכון לשלול זכויות מאנשים שבחרו לא להזריק לגופם תכשיר ניסיוני ומסוכן שלא נבדק כראוי והשפעותיו המלאות לא ידועות, או מוסתרות באופן אקטיבי, עד עצם היום הזה. אבל אסור בתכלית האיסור לחשוב על אנשים מהקהילה הגאה במונחים דומים. וזה לא בגלל שגייז הם אנשים טובים יותר מאנשים שבחרו לא להתחסן או להפגין נגד סגרים, כפיה, היסטריה והסתרה: זה רק בגלל שההגמוניות הפוליטיות והכלכליות בחרו לאמץ את הגייז ולעומת זאת לדחות ולהשפיל את מי שלא רוצים לשתף פעולה, או לציית באופן מלא, לתכתיבי השלטון והביג פארמה. גייז טובים לכוח ולשורה התחתונה. מתנגדי חיסונים ושואלי שאלות – לא. זה כל הסיפור. ניהול תודעה מבוסס אינטרסים. 

מבלי לצאת פה בהכללה מוגזמת, נדמה לי שכמעט כל דובר מוכר וכל מחזיקת תפקיד פוליטי משמעותי בקהילה הגאה תמכו בדיקטטורת הקורונה ופשעיה בלהט רדיקלי בלתי מתפשר. היום, כשהקהילה הזו מרגישה כל כך מאוימת ומותקפת, אי אפשר שלא לחוש תרעומת: מטומטמים, מה חשבתם? פגשתם פעם אפליה שנשארת תחומה רק למקום אחד? 

לא שהם יקשיבו. יחד עם זאת, גם עם הטעם המר שהותירו העיוורון הפאתטי שלהם בקורונה והשנאה המוצהרת שלהם כלפינו, גם עם הצחוק שמעוררת ההיסטריה המוגזמת והנרקיסיזם האינסופי של דוברי הממסדים הגאים, אנחנו לא נשמח לאידם, לא נצהל ובוודאי שלעולם לא נצטרף לרדיפה של קהילה כלשהי. 

האויב שלנו הוא לא צד. האויב שלנו הוא הממסד.